"אז תכתוב גם עלי?" "אין צאנס". מבט גדול וארוך "למה?" "לכתוב, פרושו לאהוב, לאהוב, פרושו לכאוב וכבר, כאבתי מספיק" "אבל..." "מה אבל? ובכלל, מה החיוך הזה שלך? "מותר לחייך, לא?" "מותר" "אתה בטח שואל למה?" "שואל?" "כוון שכבר.... כתבת, לא?" ........... "כן, כתבתי" "כתבת עלי שיר? ההה ואני אפילו לא... ביקשתי, רק שאלתי שאלתי את עצמי בלילה במיטה בבית.. לא הייתי לידך" .... "אני יודע אבל ראיתי את עינייך השואלות ואת דמותך היושבת ברגלים יחפות מקופלות וחיות בתוך כסא פלסטיק לבן ומת ב"עיצוב תעשייתי" של "כתר" ואת ה.....שקט הזה, השקט הזה... עכשיו ...................... ותמונת הציור שציירת בגופך "בצבעי גואש" אמרת לא יצאה מראשי לא יצאה מראשי ל א י צ א ה מ ר א ש י פאק..." |