כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Fart Baby Fart

    ארכיון

    המופלצים - רשימה חמישית

    32 תגובות   יום שבת, 9/3/13, 12:26

    אני כמעט מתרגשת. החלטתי לנסות להרכיב להעלות רשימת מופלצים עוד לפני שתוצג ממשלה חדשה שכן אני יודעת שתקופת ההמתנה הארוכה לא עשתה טוב לחלק לא מבוטל מקהילת הקפה הראויה, אם אמתין עוד, קיים סיכוי לא קטן שעוד עד מדינה יחלה במחלה איומה, יימצאו עוד אנשים רמי מעלה שילדיהם ירוצו ויחטפו מכות יבשות וסימנים כחולים ללא כוונה. אז אני יוצאת לפעולה.

     

    שירים, חרוזים ולהטוטי מילים

     

    פרידות תמיד גרמו לי לצרבת מסוימת. הפליאה לעשות "nana" שבלבלה עלי את היוצרות. הפרידה היא ורודה, האשם מכה בה, לכן נפשה חרדה וכואבת. יד היא מושיטה מבעד לחלון ועדיין היא חרדה כיון שהיא אשמה.

     

    http://cafe.themarker.com/post/2854912/

     

    זאת השקיעה הוורודה

    הצובעת את צמרות העצים

    בגוונים של פרידה

    כשרגשות אשם גואים

    מציפים את עיניי בדמעות

    ונפשי חרדה

     

    זה הרגע שבו הכאב

    פולח את חדרי הלב

    וחורץ בהם שבילים

    כשידיי המושטות מחפשות

    לגעת, לחבק.... אולי...

    את החלומות האבודים

     

    זה הנוף הקסום

    הנשקף מבעד לחלוני

    כשהיופי גווע לאיטו

    ורק פעימות הלב מנחמות, לוחשות

    הכל בעתו.....

     

    זו שעת פרידה

    דוממת, עצובה, מעיקה כל כך

    ואני כאן..

    עדיין אוהבת, חולמת, מקווה

    משוועת לטיפה של אושר

    ועכשיו.... לאן....?

     

     

    לאן אני שואלת. את המשוררת הדלה הבאה אני עונה.

     

    "צ'ילי מתוק" העלתה כפי שהסבירה לקוראות הנרגשות, שיר שכתבה לאביר נעוריה. אני עדיין חוזרת אל החריזה בסוף כל שורה ותמהה, הוא מתקשר להזכיר לה להכין לו סעידה בסוף יום הארוחה. קחי כבר את הסיר, הדליקי את הרדיו על שירת רחל והכיני לו שניצל ופירה מעשי ידייך להתפאר. לא מכל ארוחה צריך לכתוב שירה. מופלצות לשמה.

     

     

    http://cafe.themarker.com/post/2861125/ 

     

     

    לכי תסבירי גופך הומה לחיבוקו

    לכי תסבירי את הכמיהה למגע ידו

    לכי תסבירי התרוממות נפשך למשמע קולו

     

    לכי תסבירי אפך שואף ריחו

    לכי תסבירי ידייך תרות בלילות אחר גופו

    לכי תסבירי רעב, שאף מזון לא ישביעו

     

    לכי תסבירי שכל מילה ביניכם מדייקת

    לכי תסבירי איך כל הווייתו מחבקת

    לכי תסבירי שרק עליו את מתרפקת

     

    לכי תסבירי איך פורט הוא על מיתרי ליבך

    לכי תסבירי שכל מחווה קטנה מרגשת נשמתך

    לכי תסבירי מילותיו מצמררות את עורך

     

    לכי תסבירי כמה נעימה לך עדינותו

    לכי תסבירי כמה משתוקקת את לעוצמתו

    לכי תסבירי שעות עפות איתו

     

    לכי תסבירי שהוא מבין ללא מילים

    לכי תסבירי שהוא קורא אותך ללא תווים

    לכי תסבירי שאתו, אין צורך בהסברים

     

     

     

    מי שקורא אותי מההתחלה בוודאי זוכר את השיר. הצטערתי שמחקתי אותו, ובחרתי להעלותו שוב.

     

     

    ועתה למשוררת שעלתה כיתה. "אביה אחת" או כפי שאני מכנה אותה לאחר קריאת השירה המופלצת. "אביה האחת" כאן כבר ניתן למצוא ניקוד ואף שילוב של תמונה המראה את הלך הרוח של הכותבת. חגיגה גדולה שהעניקה למשוררת לא פחות משבעים ושבעה כוכבים עד לרגע כתיבת שורותי.

     

     

    http://cafe.themarker.com/post/2863774/

     

     


    רִיקוּד סוֹעֵר ,טֵרוּף בָּעֵינַיִם
    רֶטֶט בְּכֹל הַגּוּף 
    מַרְגִּישָׁה
    כְּמוֹ זוֹלֶגֶת אֶל הַשּׁוּלַיִם
    כֹּל כָּךְ דַּק - - - - - הַקַּו הַזֶּה
    שֶׁבֵּין הַשְּׁפִיּוּת לַשִּׁגָּעוֹן,
    מַפְחִיד לַחֲצוֹת אוֹתוֹ
    אוּלָם,
    מְאַפְשֶׁרֶת לַמְשֻגָּע שֶׁבִּי
    לַצֵאת -                 

    לַצֵאת הַחוּצָה
    מִתּוֹךְ הַמַּחְלָקָה הַסְגוּרָה. 
    הַזֵיעָה - 
    מַתְחִילָה לְהִתְיַבֵּשׁ,
    פְּעִימוֹת הַלֵּב
    חוֹזְרוֹת לְקֶצֶב
    הָרֹאשׁ - רֵיק מִמִּלִּים
    הֶחָזֶה מִתְּחוּשׁוֹת,
    שׁוֹמַעַת
    רַק אֶת הַנְּשִׁימוֹת שֶׁלִּי
    פְּנִימָה  הַחוּצָה
    הַחוּצָה                     פְּנִימָה
    פְּנִימָה הַחוּצָה
    מִשְׁתַּגַּעַת בְּאִטִּיּוּת זוֹחֶלֶת
    מְ ה וּ פְּ נֶ טֶ ת 
    הַמּוּזָה
     מִתְגַּלְגֶּלֶת בְּמַחֲזוֹר הַדָּם
    בְּמַעְגָּל חַיִּים
    מְעֻגָּלִים בְּעִגּוּלִים,
    מְתְהַלֶּכֶת
     בָּחֲלוֹם שֶׁל מְצִיאוּת.
    כֹּל יוֹם 
    מְקַלֶּפֶת מִמֶּנִּי שִׁיּכְבָה אַחַת 
    שֶׁל שְׁפִיּוּת
    רַק  אַ חַ ת
    וַאֲנִי....

    ''
     

     

     

     

    ועתה, לפינה חדשה. פינה? לא בהכרח, חדר רחב מימדים.

     

     

    פינת הסונטה.

     

    פינתו של רון לוי. מפליץ מילים גבוהות ובלתי ברורות. עוד אחבוב אנשים בערוב ימי, זאת הבטחתי למיטב בני הארץ המופלצת ולמלחיני הדור ההוא, כך ישבתי אף קינחתי את אפי הדולף בעונות המעבר. אני עוד זוכרת איך עלו השורות ההן במוחי עת האזנתי לתקליט ויניל של ארבע העונות, שאין לקרוא ליצירה ההיא סונטה או לנפוח לכיוונה.

     

    http://cafe.themarker.com/post/2859415/


     

                   המנון אל בת-היופי

                       (סונטה בטעם של פעם)

     

                

                 את כל האושר תמירה בין גומותייך

                 אלה שזופה נושבת מפלא שפתותייך

                 לי את נסיכה ונאווה ככל שתתחמקי

                 אחבוב אותך תמיד בכל נשפי חשקי.

     

     

                 ידי תזרע על טבורך ספיר ורוחות ניחוח

                 על רוך בשרך אשתול את להט האשוח

                 ובושם חרוזייך בעוז חומו אשאף

                 על גל מעמקייך במחול כנפיי ארחף.

     

     

                 בך ברק ההזיה אפרוש בזה חזך החמד

                 את חן הליטופים נרווה בצימאון הצמד

                 בשמש להבות ובאבוקות של קטורת.

     

     

                 את שבעתיים תפליגי כנמרת מדבר לוהבת

                 כי נתעלה משאול תהום ובחסדים נרקיע

                 יחדיו נגלוש ככוכבים בין ארץ ורקיע.

     

     

     

     

                    שאיני

     

     

     

                   חיקך מה לי ענוג ורוד על המרפסת

                   עלזי וגורלי כבר רהט אש שלהבת

                   לך נפש חנונה ולי תופי הקשת

                   אומן נמרץ בערש באצילות תופפת.

     

                  בטוהר התשוקה נפשי כבר בך טובלת

                  קרובים גני העדן מנגיעת התכלת

                  שאיני בתיבתך בין כל פלגי המים

                  שאיני באשנבך בין ארץ ושמיים.

     

                  שאיני בין מותנייך בכל גיצי הכשף

                  אשכב אתך מתוח כזיק כוכב הנשף

                  אתאב אשדי שפתייך בזרם שצף-קצף.

     

                  כי את דמות נאווה ויצירת תפארת

                  את שמש לבנה בריאת שחקים לוחשת

                  את כל המיית העד דואה  ומרפרפת.

     

     

                     כל הזכויות שמורות לרוני@לוי


     

     

    אחרי שקראתי את הסונטות הללו, חשתי איך משורה לשורה ממילה למילה אני קמלה מצטמצמת ונאלמת דום. בשורה האחרונה הגיע אל חלוני פרפר משירה המופלץ של ורודת השקיעה. סונטה. אכן לפי חוקי הסונטה הכתובה, אבל מבחינתי היה זה חלום ליל קיץ בהתגלמותו הלא ברורה. נראה לי שאני בדרך לגמור.

     

     

     

     

    ברור שנהנתם - ספרו לחבריכם!

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/13 22:43:

      צטט: חדוה ברנר 2013-03-10 18:39:47

      כל אדם כותב באופן שנכון לו.

      הקפה הוא רשת חברתית

      ולא פורום סופרים ומשוררים.

      בכלל לא מבינה למה סגנון כתיבה כלשהו

      אמור להפריע למישהו.

      רוצים, תקראו.

      לא מוצא חן - אל תקראו.

      פשוט.

       

      זה בכלל לא פשוט ולו מהטעם שלפני שקראת את המופלצות אינך יודע שהיא כזאת. אז אתה קורא ורק אז, אחרי שבזבזת את זמנך, מחלחלת לתוכך ההבנה שנחשפת לזבל גרעיני.

        14/4/13 22:38:
        14/4/13 22:37:
      פספסת אחד או שניים. ככל הידוע לי אנשים נחסמו והוסרו כאן, על הרבה פחות מכך. האם הסיכון שווה? ((ואני כמובן סומך את ידיי על כל תו ותג בתגובתו של שמעון רוזנברג).
        23/3/13 00:53:

      לצערי ! כן כן כן ! לצערי ! למרות שאני מבינה בהכל כמעט ! ! ! אני לא מבינה דגולה בשירה ! אז אין לי הרבה דיעה אבל היו כמה שורות שכן היו חביבות עלי וגם על כמה מבנות "התא" להן הקראתי הכל באצל הבריכה .

       

      }!{

        17/3/13 00:45:
      אני לא מבין גדול בשירה אבל אני יודע שאיפה שיש הרבה מגיבים והרבה כוכבים זה בטוח חומר טוב אז שמתי כוכב ועכשיו אני מבסוט ומאחל שבוע רגוע לכולם.
        16/3/13 14:16:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-03-14 23:37:42

      ככל הידוע לי הקפה דה מרקר אינו במה ספרותית מקצועית, לא פרסום רשמי של כתב עת, אפילו לא של עיתון עממי, לא אגודה עות'מאנית, או איגוד סופרים, או מועדון סגור שעל חבריהם חלים כללים נוקשים וחוקים של עשה ואל תעשה. אף אחד לא הצטרף בידיעה שהוא חייב לעבור מבחן כשירות ואיכות.

      מה לעשות שלא כל אחד/אחת נחון ביכולת יצירה איכותית? ומה היא איכות - יש יאמרו שזו שאלה של טעם. אני סבור שמעבר לטעם אישי קיימים גם מבחנים, או קני מידה יותר אובייקטיביים, עם או בלי מרכאות. אך נניח שהמבקר צודק, השאלה היא האם יש לו זכות ללעוג ליוצר/ת? לעומת זאת ניתן לשאול שאלה "מחנכת" כביכול: האם לא צריך להעמיד מול פני היוצר/ת מראה לא מחמיאה, בבחינת "אמפליפייר למודעות"?

      כי, ככל הידוע לי, כל אדם המבקש לבטא עצמו בפומבי, חושף את עצמו ואת סגולותיו, ואמור להבין שהוא לוקח על עצמו סיכון מראש (אני מקווה שהוא/היא מודעים לכך) כי בפרסמו את יצירותיו או הגיגיו יבקרו אותו לשבט או לחסד. ואם אינו רוצה שיבקרו אותו או אף ילעגו לו, אולי עליו להימנע מלפרסם. הרי אינך יכול/ה להזמין, שלא לומר - לדרוש, את סוג התגובה הרצוי לך. אינך יכול/ה לדרוש מחמאה אם אינה מגיעה לך. בשביל זה יש "חברים". ממי שאינם חבריך אינך יכול לצפות לכלום. ואם אינך רוצה שיגלו את "מערומיך" - חסום אותם, או פתח את בלוגך רק לחברים. אז יהיה לך את "המועדון הסגור" המתאים לך. 

      אך מעל לכל קיימת שאלת חופש הביטוי. אין חולק כי לכל אחד יש זכות להביע את עצמו ב"קפה". הן למחברי היצירות (או מה שלא תהיה הגדרתם) והן למבקרים אותם. זה וזה לגיטימי. 

      ברם, מה שמבדיל בין סוגי מבקרים שונים (כמו גם סוגי יוצרים) - הרי זה הסגנון ויעד הביקורת!!!. למשל: אני מצפה שהביקורת תהיה עניינית, ולגופה של יצירה. לא לגופו של יוצר. כך, יכול היה המבקר לעלות שיר ולהסביר ולנתח מה פגום בו, מה עושה אותו לקיטשי, בנלי או מגוחך בעיניו ועל פי קני המידה שלו.

      מצד שני יש יצירות (שוב, איני יודע אם זו ההגדרה הנכונה) שהן כל כך סרות טעם ומגוחכות עד שלנתח ולהסביר למה הן כאלה זה יהיה מגוחך בפני עצמו.

      לטעמי יש עוד דרך. והיא להתעלם מן ה"יצירות". לרוב גם לא אהיה חבר של אותו יוצר, כי אם אין לנו מכנה משותף סביר, על מה תושתת החברות? במקרים אחרים אני נמנע מלהתייחס להיבט האיכותי, האמנותי, אלא מתייחס לנושא, לסיבת הכתיבה, כך למשל, כשמדובר בטקסט רגשי, הנובע ממצוקה, כאב, שברון לב, או מאהבה גדולה, התפעמות מול הטבע, וכו, אני מתייחס לגוף הנושא, ואף מילה על איכות. ובעצם גם זה סוג של התעלמות - מהיצירה כיצירה.

      יש מי שנעלב/ת גם מתגובה, או אי תגובה, כזו.

      אך לאלה אין לי מה לומר. כי לטעמי אין הצדקה לעלבונם, ועלבונם אף בקושי לגיטימי. וכי למה הם ציפו ממני? למחמאות? 



      ההסבר הזה מיותר לחלוטין בעיניי, על הטעם והריח אין מה להתווכח, והמהומה על לא מאומה ידועה בעולם הספרות מימי קדם ורבים וטובים נפלו ונופלים  אל תוך המלכודות האלו.

      ובעיניי לכל כתיבה יש מקום לגיטימי גם אם נאהב וגם אם לא, לכן ישנן בלוטות הטעם.

       

      ולעיניין עצמו: רון לוי משורר לא פחות טוב מרבים אחרים וננה ואביה כותבות מהקורקבן,  ומה שחשוב שאינן מתיימרות ועל כך צריך לכבד אותן.

      כתיבתן אולי פחות נגועה בתאים האפורים, אבל ישנם טובים ורבים מקהל הקוראים  שמעדיפים ישר לגעת בקורקבן ולא להתקע בתוך התאים האפורים וגם זה לגיטימי בהחלט.

       

      והבלוג הזה, היה ונותר מעליב, לכל אדם שחושב  מעבר לסנטרו ומתבונן ביריעה היותר רחבה.

      ומופלצת, רק חשבתי שלקחת פסק זמן להתבגר מעט, אבל ישנם "ילדים  רעים" שגם עם הזקנה אינם מתבגרים:)

        15/3/13 18:46:

       לא מבין מה קורה כאן דבר ואולי חצי דבר. לא מבין מה ענין הפלוצ לשירה,[אולי ענין הניחוח הנלווה לכל שיר?] דווקא את "לכי תסבירי..." אהבתי [מחמת בורותי או לא ומה זה בכלל משנה?] בכל מקרה זכיתי להחשף לכמה שירים יחדיו ושמח על כך ועל יכולתי להתמיד ולקרוא הפוסט עד סופו. דברי הביקורת לא ממש דיברו אלי לא לכאן גם לא לשם. נהניתי ממה שבחרתי להנות והיתר נמחק לי. אז,תודה ושבת שלום.

        14/3/13 23:37:

      ככל הידוע לי הקפה דה מרקר אינו במה ספרותית מקצועית, לא פרסום רשמי של כתב עת, אפילו לא של עיתון עממי, לא אגודה עות'מאנית, או איגוד סופרים, או מועדון סגור שעל חבריהם חלים כללים נוקשים וחוקים של עשה ואל תעשה. אף אחד לא הצטרף בידיעה שהוא חייב לעבור מבחן כשירות ואיכות.

      מה לעשות שלא כל אחד/אחת נחון ביכולת יצירה איכותית? ומה היא איכות - יש יאמרו שזו שאלה של טעם. אני סבור שמעבר לטעם אישי קיימים גם מבחנים, או קני מידה יותר אובייקטיביים, עם או בלי מרכאות. אך נניח שהמבקר צודק, השאלה היא האם יש לו זכות ללעוג ליוצר/ת? לעומת זאת ניתן לשאול שאלה "מחנכת" כביכול: האם לא צריך להעמיד מול פני היוצר/ת מראה לא מחמיאה, בבחינת "אמפליפייר למודעות"?

      כי, ככל הידוע לי, כל אדם המבקש לבטא עצמו בפומבי, חושף את עצמו ואת סגולותיו, ואמור להבין שהוא לוקח על עצמו סיכון מראש (אני מקווה שהוא/היא מודעים לכך) כי בפרסמו את יצירותיו או הגיגיו יבקרו אותו לשבט או לחסד. ואם אינו רוצה שיבקרו אותו או אף ילעגו לו, אולי עליו להימנע מלפרסם. הרי אינך יכול/ה להזמין, שלא לומר - לדרוש, את סוג התגובה הרצוי לך. אינך יכול/ה לדרוש מחמאה אם אינה מגיעה לך. בשביל זה יש "חברים". ממי שאינם חבריך אינך יכול לצפות לכלום. ואם אינך רוצה שיגלו את "מערומיך" - חסום אותם, או פתח את בלוגך רק לחברים. אז יהיה לך את "המועדון הסגור" המתאים לך. 

      אך מעל לכל קיימת שאלת חופש הביטוי. אין חולק כי לכל אחד יש זכות להביע את עצמו ב"קפה". הן למחברי היצירות (או מה שלא תהיה הגדרתם) והן למבקרים אותם. זה וזה לגיטימי. 

      ברם, מה שמבדיל בין סוגי מבקרים שונים (כמו גם סוגי יוצרים) - הרי זה הסגנון ויעד הביקורת!!!. למשל: אני מצפה שהביקורת תהיה עניינית, ולגופה של יצירה. לא לגופו של יוצר. כך, יכול היה המבקר לעלות שיר ולהסביר ולנתח מה פגום בו, מה עושה אותו לקיטשי, בנלי או מגוחך בעיניו ועל פי קני המידה שלו.

      מצד שני יש יצירות (שוב, איני יודע אם זו ההגדרה הנכונה) שהן כל כך סרות טעם ומגוחכות עד שלנתח ולהסביר למה הן כאלה זה יהיה מגוחך בפני עצמו.

      לטעמי יש עוד דרך. והיא להתעלם מן ה"יצירות". לרוב גם לא אהיה חבר של אותו יוצר, כי אם אין לנו מכנה משותף סביר, על מה תושתת החברות? במקרים אחרים אני נמנע מלהתייחס להיבט האיכותי, האמנותי, אלא מתייחס לנושא, לסיבת הכתיבה, כך למשל, כשמדובר בטקסט רגשי, הנובע ממצוקה, כאב, שברון לב, או מאהבה גדולה, התפעמות מול הטבע, וכו, אני מתייחס לגוף הנושא, ואף מילה על איכות. ובעצם גם זה סוג של התעלמות - מהיצירה כיצירה.

      יש מי שנעלב/ת גם מתגובה, או אי תגובה, כזו.

      אך לאלה אין לי מה לומר. כי לטעמי אין הצדקה לעלבונם, ועלבונם אף בקושי לגיטימי. וכי למה הם ציפו ממני? למחמאות? 

        14/3/13 22:23:

      נכון, צחקתי. היה לי יום קשה ומעצבן והייתי זקוקה לזה.
      נכון שמופלצות מצחיקה אותי ואם היא מעורבת ב טפ.... אז עוד יותר

      ובכל זאת, רחמו רחמו עליהם

        14/3/13 18:00:
      אני צריכה הסבר מפורט (פסיכית אני יודעת אבל אין מה לעשות)
        13/3/13 14:32:

      קצת הרבה רוע ..

        12/3/13 16:34:
      הגעתי לפי ריח פלצנותך...במקרה העלית על מזבח פלצנותך את חברותי וחברי רון שהרבה שנים אני קורא אותם ונהנה.וכמו חברי הזונות הפוליטיות אני נגד סתימת פיות פה.אך שאלה לי אלייך...כך את מגיעה לאורגזמות?...הגסות משחררת כתבו הזונות הפוליטיות.. וואלה גמרתי.
        12/3/13 00:16:

      צטט: נענע שדה 2013-03-11 10:29:36

      אין לי שום מושג על מה כולכם מדברים כאן. יש משהו שאני לא יודעת?

       

      גם אני לא הבנתי מי יותר פלצן ממי :-)

        11/3/13 10:29:
      אין לי שום מושג על מה כולכם מדברים כאן. יש משהו שאני לא יודעת?
        11/3/13 10:29:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-03-10 12:57:38

      ברוטוס:  קחני בזרועותיך הרחימאיות ושאני אל מחוזות החפץ המיתפוקקים

       

      נטוס:     לא נראה לי שאת זקוקה לאיחולי הצלחה חיוך

       

      ..

       

      זרועותיי פתוחות בכל עת וחפצות לקבל יצירות שלא נס ניחוחן .

       

      מו פלצת.

       

        10/3/13 22:03:

      ברוטוס:  גילוי נאות: הבלוג הזה הוחזר מהפקדון שהיה אצלנו והוא עצמאי לא בשליטתנו עוד

       

      נטוס:     אנחנו אחראים רק לזונות פוליטיות ולמניעת סתימת פיות בקפה

       

      ..

      צטט: Gitele 2013-03-10 20:43:29

      לא אהבתי אז ולא אוהבת היום את הבלוג הזה. אף אחד לא חייב לאכול את מה שלא ערב לחיכו. אם מישהו (ולו הכותב/ת בלבד) מוצא טעם בכתובים הנ"ל, אשריו וטוב לו. ולכן, זונות יקרות לי מאד, לא חסרה תשומת לב, לא חסרים כוכבים ובטח ובטח לא חסרים לכם פוסטים ראויים לקריאה והתייחסות. מה שיש כאן זו פיורלי גסות!

       

        10/3/13 21:23:
      דוקא נחמד ומסקרן
        10/3/13 20:43:
      לא אהבתי אז ולא אוהבת היום את הבלוג הזה. אף אחד לא חייב לאכול את מה שלא ערב לחיכו. אם מישהו (ולו הכותב/ת בלבד) מוצא טעם בכתובים הנ"ל, אשריו וטוב לו. ולכן, זונות יקרות לי מאד, לא חסרה תשומת לב, לא חסרים כוכבים ובטח ובטח לא חסרים לכם פוסטים ראויים לקריאה והתייחסות. מה שיש כאן זו פיורלי גסות!
        10/3/13 19:47:

      צטט: חדוה ברנר 2013-03-10 18:39:47

      כל אדם כותב באופן שנכון לו.

      הקפה הוא רשת חברתית

      ולא פורום סופרים ומשוררים.

      בכלל לא מבינה למה סגנון כתיבה כלשהו

      אמור להפריע למישהו.

      רוצים, תקראו.

      לא מוצא חן - אל תקראו.

      פשוט.

       

      בדיוק.

      בזבוז זמן טוטלי - שלהם-שלך-שלי.

        10/3/13 18:39:

      כל אדם כותב באופן שנכון לו.

      הקפה הוא רשת חברתית

      ולא פורום סופרים ומשוררים.

      בכלל לא מבינה למה סגנון כתיבה כלשהו

      אמור להפריע למישהו.

      רוצים, תקראו.

      לא מוצא חן - אל תקראו.

      פשוט.

        10/3/13 16:19:
      אתם כל טובים שאתם רעים
        10/3/13 16:00:
      אני לא יודעת איך כותבים ענאעארף. אבל אנשים כותבים מה שהם מרגישים לא? אז לא לכולם יש אותו אוצר מילים....
        10/3/13 15:24:

      מגניב....

        10/3/13 15:05:
      אני עם ג'סי בכל מה שכתבה ! :)
        10/3/13 14:20:

      תודה על הציניות המשובחת והמענגת .

        10/3/13 13:45:

      כמו רומנים למשרתות

      מעניין כמה זיונים רוני לוי מקבל מהגיגיו

      וסליחה על הגסות

      שירה איני יודעת לכתובתמים

        10/3/13 13:19:

      כן, יש כאן משהו אמיתי ועוד יותר מזה.

      אם לכתוב אז לכתוב את עצמך ולא סחיבת מילים וביטויים מן העצים של השכנים

      שאין אתה יודע מה הם.

      ואפילו לא בררת אם יש להם קשר עם העצמי שלך לפני שזרעת את אלה שחטפת

      מכאן ומשם למען ערימות הכוכבים.

      אני קוראת לכתיבה כזאת טלנובלות.

        10/3/13 13:18:
      את נפלאה!! מאפשרת לעצמך חופש..
        10/3/13 12:57:

      ברוטוס:  קחני בזרועותיך הרחימאיות ושאני אל מחוזות החפץ המיתפוקקים

       

      נטוס:     לא נראה לי שאת זקוקה לאיחולי הצלחה חיוך

       

      ..

        10/3/13 12:46:

      ההנאה שלי לא תהיה שלמה אלמלא היכולת שלי להעניק את השירים לחבריי הטובים כהקדשה.

      או לפזר אותם כאבקנים ברוח.לשון בחוץ

        10/3/13 12:24:
      חוסר ההבנה שלך בשירה איכותית משווע לשמים. שמעתי את זעקתך ובאתי לשבת לצידך בתקוה שנפתח דף בפייסבוק ביחד.

      פרופיל

      המופלצים ושות'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות