יושב על כורסא של אימי המתה מביט על תמונות שציירה במכחולה מכין שתי כוסות קפה, אחת לי ואחת לה שחור בלי סוכר ונגיעה של חלב קר מדבר איתה על החודשים שחלפו על הכאבים בגופה שחלפו ואינם על הריקנות שנותרה בתוכי היא לא עונה לי, רק מביטה בי מתוך תמונה דהויה על הקיר על שפתיה חיוך מלא אהבה עיניה אומרות, בני תרפה הזמן את הכאב ירפא |