פרצוף לבן של טוהר עם שפתיים אדומות של לבבות גוונים של צבעי הקשת ליד הקימוטים של העיניים, שנוצרים אחרי כל חיוך או שניים שליו, אופטימי, שמח בחלקי, מגדיל את חלקך נעים לבריות ופותח את דלת הכניסה עבור הזקנות
קוראים לי ים, על שם ים של אושר עדיין בוסר. עוזר לרעים, עוזר לטובים. לא בכוונה, פשוט לא מבדיל בין הסוגים בתמימות בורכתי, או שקוללתי
יום אחד, האיש הזה, מהפינה של הרחוב. ההוא שגר קרוב – מציע לי סוכריה. אני מכיר אותו, הוא אומר שיש לו בעיה בגב, שזה עושה לו כואבים. אז כל שישי, אני עוזר לו עם הסלים.
מגיעים. שואל מה עם הסוכריה, הוא אומר אחר כך. ועושה דברים. לא נעימים. מבקש די.. מתי? הוא אומר שלא נגמר, מבטיח לפני מחר. דם, בתחתונים. זיעה, של חזירים. אין הורים.
אני הולך. לא בוכה. יש לי סוכריה. דומע. נוטף דם, מלמעלה, למטה. יש פה זוג זקנים עם סלים. הם מסתכלים כשואלים אני מפנה גב, מהיום לבד הם יכולים.
עובר יום יומיים, רואה איש זקן, אומר שיש לו בכיס הפתעה או שתיים אומר שהוא שמח לראות אותי, ששמע עלי, אני שמח שמישהו טורח להיות שמח, סוףסוף, בגללי, עבורי.
הולכים, לחצר. סכין, לבתר. הוא חותך לי בפנים, בעיניים, ברגליים, בידיים.
הפעם אני שואל, למה למה אני. הוא אומר שהוא השטן, ואני הנבחר, ואין ברירות. כי אני המיוחד הוא אומר שעומד לקחת אותי, לחדר עם מלא חברים. היטלר, סטאלין, רוצחים, בועלים.
השטן, מונולוג:פעם, ב20 שנה זה קורה לי. מחכה לזה שנים, מקבל אישור מאלוהים. אני מחכה לזה עם ריר שנוטף ונוזל על הפנים. פעם בכמה שנים, אלוהים הגדול, הכל יכול – נותן לי לקחת, נשמה של הטובים. לא עוד רוצחים, אנסים, שמגיע להם להיות מאחורי הסורגים הלוהטים של גבעות הגהנום, לנצח נצחים. פעם בכמה שנים, מותר לי לקחת נשמה טהורה, לענות אותה, נשמה שמוקרבת ללא ידיעתה ובהקרבתה והתקרבנותה היא משלמת עבור כל החיים האחרים, למשך המון שנים. זה הסכם השתיקה שלי עם אלוהים, פעם בכמה שנים, אני מקבל מישהו, ילד, נער, טהור, צחור. שלא אשם בכלום. ומעניש אותו על לא כלום. הוא משלם עבור כל האנשים אחרים, שזוכים לשקט בחיים.
אתה ים, ים שלי , אתה הקורבן. אתה האנוס, ולא תוכל לעשות דבר. בוא ילד שלי, אנחנו הולכים לגהנום, להיטלר, סטאלין, לכלא המחשבות. עבר חודש, חודשיים .היטלר זרק לי מילה, נישקתי אותו, כאהובי, כמתמסר בשפתיים. מיד לאחר מכן תלשתי לו את האוזניים, לגמתי מהדם. ועם סטאלין הרמתי לחיים |