כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    שירים שנשארים

    14 תגובות   יום ראשון, 10/3/13, 12:58

    יום ראשון בשבוע. ספונה בביתי עם השירים והמחשבות. בשעה האחרונה הגעתי לארון התקליטים. הוספתי לאוסף שלי תקליטים נוספים שקיבלתי מאישה יקרה עימה עבדתי פרק זמן מיוחד שלימד אותי להתבונן אחרת.

    התקבלתי למשפחתה ואף זכיתי לכינוי החיבה "האחות התותבת"...

    בחוץ יום אפרפר שהציף בתוכי מילים רבות שכתבתי תוך כדי האזנה לשירים שנהגנו לשמוע ביחד. 

    מוקדש לך באהבה אישה יקרה...

    חג...זו את?..חג!!!!! מה את עושה בחדר שלי... חג... הכל בסדר איתך?....."


    מה את עושה שם? 


    חג....אני כבר באה...חג אני לא רואה אותך...את כאן?.....



    כן, אני כאן בחדר שלך. הכל בסדר איתי?  לא יודעת... מה אני עושה בחדר שלך? אני רק יודעת שאת מרגישה שאני כאן...

    למה אני כאן ?

    בואי אספר לך ...

     

    תבטיחי לי רק להקשיב...עד הסוף...תהיי רגועה ...אל תפסיקי אותי הפעם...


    -" חג...התחלת עם השטויות שלך?... חג, אין לנו מספיק זמן, צריך לשים לפיצי אוכל בכלי, צריך להביא את הכביסה, אני רוצה שתמצאי לי שוב את הסכין שלי...

     

    חג..מישהו לקח לי את אנדי ווילאמס....אני לא מוצאת אותו...

    התעוררתי בבוקר מוקדם, הכדורים האלה משגעים אותי...איפה פיצי? אני לא רואה אותו....איפה אתה חתיך שלי?
    פשששששששש...תשימי לי 5 סוכרזית בקפה ושתי כפיות קפה, אחרת אני לא מתעוררת....חג...שמת לי 5 סוכרזית בקפה?

    את בטוחה? זה נורא טעים לי... אני רוצה עוד קרקרים...זה לא מספיק לי...אני רעבה...עוד קצת זה לא הרבה....האור דלוק? את בטוחה? אז למה אני לא רואה כלום?

     

    נלך למרפאה..מה השעה? ישאר לנו זמן להרביץ איזה  שש-בש....היום אני חייבת לנצח אותך חג...אני לימדתי אותך ואת מנצחת...בטח שאני רוצה עוד צ'אנס...היום זה המשחק שלי....חג..מה רצית לספר לי?  אני מתה עליך...."


    "אני מתה עליך"...את אומרת ... ואני כאן מחיה את קולך, את הסיפורים שלנו, את החוויות, את כל הרגשות..אני מלטפת בעיני את החדר שלך, מריחה את הריח הספוג בו, שומעת  צלילים של שנות השבעים ועוד רבים אחרים, 
    אני נוגעת באהבה בכל מה שעטף את עולמך...

     

    נגן הצ'לו הסוער מהברזל התלוי על הקיר, הרישומים של קצמן, העבודה הזעירה של יעקב קמחי, התמונות הרקומות שלך, פוסטרים של דאלי,  ספרי השירה שלך, המערכת שאולפה להשמיע מוסיקה בלי סוף, הכורסא שחרצה סימנים בקיר, הטלפון שנשאר מיותם מקולך, ארונות המטבחון שהחביאו דברי מתיקה ופינוקים לשעות קשות, המנורה על השולחן זו שהאירה לך את לוח השש-בש,  ריח של פנינה רוזנבלום ארוז בשקיות, המשולשים הגדולים של החזיות השחורות שהיו תלויות על ידית החלון באמבטיה, ערימת נעלי הבד השחורות שכה התקשית להפרד מהן למרות שהלכו לא מעט וגררו אותך בשבילי הקיבוץ...

    מה אספר לך עוד...שהגעתי לחדר כבר פעמיים ואת אינך...צמד הסחלבים שקיבלת מסין נבל איתך לאיטו בבקבוקון שלצד השידה. השעון עדיין מתקתק . השקט כאן בחדר מוזר, את כל כך חסרה בתמונה הזו שאני מציירת...


    הנה הכורסא עליה היה לי ויכוח עם פיצי בכל פעם שהגעתי והיום על אותה כורסה ארוזה עדיין חבילת הכביסה בניילון שעדיין לא נפרקה...22 פריטים..23 שקלים.... האם לצרפם לארון?
    החליפות שלך בארון ארוזות כל אחד בנפרד בשקית ניילון, עם הסדר שלך שכה הקפדת...כדי לראות כשאינך יכולה לראות כמו אנשים עם עיניים. היו לך שיטות אחרות לראות ולהראות לי מה שאיני רואה אפילו עם שתי עיני.

     

    כל דבר כאן מזכיר לי יום אחר, סיפור אחר...
    אני מתבוננת במדף הספרים...מדי פעם פיצי הפך את הספרים שבמדפים ...ואת שידעת כל ספר וספר שהיה ברשותך צחקת בקול מתגלגל כשדווחתי לך שנראה שהוא מעדיף את שירי אלתרמן על שירת רחל... גם את עשרות התקליטים, הדיסקים והקלטות ידעת לזהות כשאת ממששת וזוכרת אם היה ארוז בגומיה או נוצר בו קרע או קפל.. נתת בם סימנים משלך...היתה לך דרך משלך לאתר כל אחד ואחד...

     

    את יודעת  שביום הראשון ביקשת ממני לחפש את "סבכים" (knots"  " של R.D laing)

    והנה היום מצאתי רק את המקור ולא את התרגום בעברית...

    גם התרגום שלך לשירי טומי רוי עדיין מסתתר באחת המגירות או התקליטים.. אהבת לשיר והכרת את כל השירים ומילותיהם...פה ושם הצלחתי להקים אותך ולרקוד לקצב שנות השבעים...

                              

    עוד מעט אצא מהחדר הזה שלך שהוליד כל כך הרבה מפגשים יפים, על הדלת פעמוני לב אדום שמצלצלים עם פתיחתה...והנה הפרחים שציירתי לך על הקיר...

    "אני לא רואה כלום.חג..למה את לא מציירת יותר חזק?...

    ואז בצבעים עזים הגיעו צמד הפרפרים שאותם היטבת לראות.."עכשיו אני רואה!!! קראת.

     

    את יודעת ,הנה ממש מתחתם אני רואה עתה שהנוריות משנה שעברה נבטו גם השנה...ככה זה בטבע... מחזורים של חיים שמתגלגלים ...ולפעמים נקטעים...



     





     



     



     



     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/13 06:33:

      צטט: מיסיס H 2013-03-19 19:20:42

      הצבעים מרככים מעט את העצב בלב.

      תודה מיסיס! ש הרבה עצב באמת וגם עוד צבעים...

       

        19/3/13 19:20:
      הצבעים מרככים מעט את העצב בלב.
        12/3/13 20:24:
      חגית יקרה, כתיבתך ותיאורייך יפים ורגישים .. מעוררים את האותיות והמילים לתמונות צבעוניות וחיות
        12/3/13 14:18:
      כמו גלגל ענק....
        12/3/13 11:22:
      החיים ממשיכים ורק השחקנים מתחלפים - גלגל החיים
        11/3/13 16:52:
      תוגה ואהבה מקופלים בסיפור המדנדן את ענבלי הלב.
        10/3/13 22:47:
      את מעוררת עצב והזדהות עמוקה. יהיה זכרה טוב ומבורך אצל כל מי שאהב אותה.
        10/3/13 20:55:
      נהנתי..
        10/3/13 20:03:

      חגית ♥

      עצוב... את כותבת נפלא,

      מרגישים את הזכרונות שלך,

      את הרגשות שלך,

      את הדברים הקטנים והמיוחדים שהיו שם,

      והם עדיין בליבך. נשיקה

        10/3/13 19:39:

      חגית, כתבת את מילותיך,

      ואם אוסיף רק אגרע מהן.

      אבל בלי אמירה קטנה לא נוכל,

      הכרת הטוב שלך מרגשת.

        10/3/13 19:03:
      "אני מתה עלייך" כמה פעמים אנחנו משתמשים באלה המילים. עד שנקטע. פתאום. מחייך ועצוב ויפה ובוכה ומאד מתגעגע. תודה על כל שכתבת כאן. ושיתפת...
        10/3/13 17:32:
      מארז יפה ועצוב ומלאנכולי של זכרונות על זמנים ועל חברה שלא תהיה עוד, ואת מבכה בעצם את האובדן שלך. עצוב.
        10/3/13 16:15:
      "אחות תותבת" זה ביטוי נפלא. אתמול בדיוק דברתי עם חברה על מטבעות לשון אישיים כאלה ביוצאים בין חברים ונשארים ואז פתאום רואים אותם אצל אחרים.... וזכרונות. וקולות וצלילים. שמזכירים :)
        10/3/13 16:12:

      לפעמים נגמרות המילים....

      נעשה לי עצוב (וגם קצת שמח באותו זמן)

       

      "עוד קצת זה לא הרבה"

      לוקחת את זה איתי לחיים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין