כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שושי שמיר

    0

    כפרה עלי

    22 תגובות   יום ראשון, 10/3/13, 14:07

    כַּפָּרָה עַלָּי

     

    נִסְעַרְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי לָמָה. הָיָה זֶה

    סוֹף כְּאִלּוּ - לֹא הָיָה חֲלוֹם וְלֹא הֵקֵצ הָיָה.

    עַד אֵין קֵץ הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. לִבִּי עַל-סַף עָלַץ -

    רָקַד כְּאֵילִים וְכִבְנֵי צֹאן - וּבַחֲדָרָיו אֲפֵלָה

    תֹּהוּ וַדֹּכִי. וְהֵם הָיוּ הַסָּאוּנְד

    יוֹרֵד וְעוֹלֶה וְזַעֲקַת הַשֶּׁבֶר.

     

    וְלֹא אֵימָה הָיָה, לֹא זוֹמְבִּי מֻטְרָד מִקֶבֶר,

    לֹא עַרְפָּד וְלֹא רוֹצֵחַ קַנִיבָּל. רֵאַלִיזְם פַנְטַסְטִי -

    אֲבִי שָׁט בַּבִּיּוּב גֻּלְגָּלוֹת גֻּלְגָּלוֹת.

     

    זָכַרְתִּי לֹא - יוֹתֵר מִכֵּן, נֶחְרֶדֶת: קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וּבַמֶּרְכָּז

    כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹעֶדֶת הִתְיַפֵּחַ. וַאֲנִי - נֶאֱמָנָה עַד כְּלוֹת,

    רוּחַ וּרְפָאִים סוֹבְבוּנִי וַאֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי, לֹא מְוַתֶּרֶת -

    תָּרָה אַַחַר סִמָּן וְעוֹד הֵכֵּר כַּפָּרָה עַלָּי.

    יוֹם טוֹב הָיָה. יוֹם חַג מִקְרָא קֹדֶשׁ.

     

    לָמָה הֵבֵאתְּ אֵלַי עַכְשָׁו אֶת בִּתֵּךְ הַגְּזוּלָה,

    מַה לְסִפּוּרַיִּךְ וְלִי, קְדֵשָׁה מְסֻחְרֶרֶת יַקִּירָתִי?

    הֲרֵי אִשָּׁה בְּלִי מִקְלַחַת מְאַבֶּדֶת אֶת הַבִּטָּחוֹן - אַתְּ אוֹמֶרֶת.

     

    ©שושי שמיר, 9 במארס 2013, קסבה

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/3/13 07:25:
      יהודית, תודה שחזרת לקרוא ולחשוב. אין לי תשובות לשאלות, רק אולי עוד תהיות. שבת שלום לך יקרה



      כַּפָּרָה עַלָּי



      נִסְעַרְתִּי
      וְלֹא זָכַרְתִּי לָמָה. הָיָה זֶה



      סוֹף
      כְּאִלּוּ - לֹא הָיָה חֲלוֹם וְלֹא הֵקֵצ הָיָה.



      עַד
      אֵין קֵץ הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. לִבִּי עַל-סַף עָלַץ –



      הניגודים
      בשיר משכו את תשומת לבי סערה"
      "נִסְעַרְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי לָמָה" לבי
      עלץ. הלב מואנש כרקדן מקצועי

      "רָקַד כְּאֵילִים וְכִבְנֵי צֹאן - וּבַחֲדָרָיו אֲפֵלָה"
      ונשאלת השאלה איך הלב ששמח כל כך הפך לקודר ואפל? מי התהום ורעש  הגלים הפכו להיות הצליל היורד ועולה ומהדהד כזעקת שבר.



      תֹּהוּ
      וַדֹּכִי. וְהֵם הָיוּ הַסָּאוּנְד



      יוֹרֵד
      וְעוֹלֶה וְזַעֲקַת הַשֶּׁבֶר.



      וְלֹא
      אֵימָה הָיָה, לֹא זוֹמְבִּי מֻטְרָד מִקֶבֶר,



      לֹא
      עַרְפָּד וְלֹא רוֹצֵחַ קַנִיבָּל. רֵאַלִיזְם פַנְטַסְטִי -



      אֲבִי
      שָׁט בַּבִּיּוּב גֻּלְגָּלוֹת גֻּלְגָּלוֹת. הצליל
      המהדהד לא היה צליל אימתני, תיאור נוקב של אב שאיננו בחיי הדוברת. הזיכרון בן
      לוויה שנוטה להשכיח ונוטה להזכיר. לעתים הוא הפכפך ותמונה מחדדת את הגעגוע



      ב"קוֹל
      דְּמָמָה דַּקָּה וּבַמֶּרְכָּז



      כִּנּוֹר
      תַּחַת יָד רוֹעֶדֶת הִתְיַפֵּחַ. " קולו המתנגן של הכינור הוא כקולו של צליל
      הלב הבוכה במסתרים. מה שהצלחתי להבין שאביה של הדוברת עבר לעולם שכולו טוב ביום
      חג.



      "יוֹם
      טוֹב הָיָה. יוֹם חַג מִקְרָא קֹדֶשׁ." לא הצלחתי להבין  במה עוסקות שתי השורות הבאות: מי היא הבת
      הגזולה?



      לָמָה
      הֵבֵאתְּ אֵלַי עַכְשָׁו אֶת בִּתֵּךְ הַגְּזוּלָה,



      מַה
      לְסִפּוּרַיִּךְ וְלִי, קְדֵשָׁה מְסֻחְרֶרֶת יַקִּירָתִי?



      מי זו
      הקדשה –הזונה שפוקדת את מחשבותיה של הדוברת?

        12/3/13 08:51:
      רונית, תודה על מה שכתבת ושאת אוהבת את השירים שלי, יקרה. יש הבדל בין לכתוב ובין לפרסם. בכתיבה לא מתחשבת באיש/ה, אבל השאלה אם לפרסם היא קצת אחרת. ותודה על עמדתך. בעצם כל התשובות כאן אומרות כן, אז כנראה אמשיך להעמיס עליכםן את השירים האלה :)
        12/3/13 08:48:
      רפאלה, שמחה שאהבת
        12/3/13 08:48:
      נעמה, תודה שחזרת לקרוא ותודה על עמדתך
        12/3/13 04:30:
      וכעת רואה את תגובתה של נעמה (:
        12/3/13 04:30:
      לפרסם הכל . החיים מורכבים גם מאופל. אני בעד לכתוב הכל , כל מה שאפשר ורוצה לצאת החוצה. אסור להתחשב בקורא בכתיבה . זהו חוסר יושר בעיני. את כותבת לופת ואני אוהבת את כתיבתך.
        11/3/13 13:35:
      יפה ומעורר מחשבה. אוהבת
        11/3/13 12:40:

      חזרתי לקרוא ואני רואה את השאלה שלך.
      השאלה איננה רלוונטית בכלל. אנחנו אוכלים כל מיני דברים בחיים שלנו. חלקם קלים לעיכול וחלקם לא. אבל האם ניתן להיזון רק מחלב ניגר, למשל? (מעבר לדעות החלוקות באשר לטיבו התזונתי) ברור שצריך גם ללעוס ולהתמודד עם אוכל קשה. לשם כך יש לנו שיניים, לא?

        11/3/13 07:33:
      תודה רבה לך פנינה, על הקריאה ועל ההתייחסות
        11/3/13 07:26:

      מורכב קשה אך מעניין.

        11/3/13 07:13:
      תודה לך יהודית יקרה על עמדתך בעניין פרסום שירים קשים. מצפה להמשך בזמנך
      מפאת חוסר זמן, כיכבתי. לשאלתך שיר מ"האופל" לפרסם או לא לפרסם? אני בעד. תני למילים להוביל את הקוראים. אחזור רק לאחר שאתפנה. שיר עם אתגר אני אוהבת.
        11/3/13 00:39:

      צטט: face 2013-03-11 00:20:43

      צטט: שושי1 2013-03-11 00:08:42

      face, שמעון, נעמה, אחאב, ומי שתיכנס לכאן בהמשך - אני כמעט מרגישה אשמה. זה באמת שיר מהאופל הלא מתוק. האם לדעתכןם כדאי להימנע מלפרסם כאלה מהאופל? האם יכול להיות בהם גם משהו מהחילופין הטוב עם הקורא/ת או שהם רק מטלטלים וטורדים מנוחה, ואז למה? החילופין הטוב מבחינתי הוא גם אפשרות להזדהות או להרגיש ביי פרוקסי דרך השיר ולהשתחרר. לא יודעת אם דייקתי בשאלה, אבל באמת אשמח לחשיבה משותפת

       

      שושי,

      אני יכולה לענות לך רק מהמקום שלי.

      ובמקרה הגעתי ראשונה.

      בטח שכן. לפרסם.

      שיר לא צריך. ושוב לדעתי,

      להיות נעים ונינוח ועדין,

      אצלי לפחות, מה שעובר לי מעל הראש.

      עובר לי מעל הראש...

      ומה שנכנס לבטן עושה כמה סיבובים.

      לא סתם חזרתי עכשיו לקרוא עוד פעם.

      ...

      תודה על התשובה שלך, יקרה. ואני גם שמחה שחזרת לקרוא, כי זה באמת מראה שהשיר "נחוץ".

        11/3/13 00:20:

      צטט: שושי1 2013-03-11 00:08:42

      face, שמעון, נעמה, אחאב, ומי שתיכנס לכאן בהמשך - אני כמעט מרגישה אשמה. זה באמת שיר מהאופל הלא מתוק. האם לדעתכןם כדאי להימנע מלפרסם כאלה מהאופל? האם יכול להיות בהם גם משהו מהחילופין הטוב עם הקורא/ת או שהם רק מטלטלים וטורדים מנוחה, ואז למה? החילופין הטוב מבחינתי הוא גם אפשרות להזדהות או להרגיש ביי פרוקסי דרך השיר ולהשתחרר. לא יודעת אם דייקתי בשאלה, אבל באמת אשמח לחשיבה משותפת

       

      שושי,

      אני יכולה לענות לך רק מהמקום שלי.

      ובמקרה הגעתי ראשונה.

      בטח שכן. לפרסם.

      שיר לא צריך. ושוב לדעתי,

      להיות נעים ונינוח ועדין,

      אצלי לפחות, מה שעובר לי מעל הראש.

      עובר לי מעל הראש...

      ומה שנכנס לבטן עושה כמה סיבובים.

      לא סתם חזרתי עכשיו לקרוא עוד פעם.

      ...

        11/3/13 00:08:
      face, שמעון, נעמה, אחאב, ומי שתיכנס לכאן בהמשך - אני כמעט מרגישה אשמה. זה באמת שיר מהאופל הלא מתוק. האם לדעתכןם כדאי להימנע מלפרסם כאלה מהאופל? האם יכול להיות בהם גם משהו מהחילופין הטוב עם הקורא/ת או שהם רק מטלטלים וטורדים מנוחה, ואז למה? החילופין הטוב מבחינתי הוא גם אפשרות להזדהות או להרגיש ביי פרוקסי דרך השיר ולהשתחרר. לא יודעת אם דייקתי בשאלה, אבל באמת אשמח לחשיבה משותפת
        10/3/13 23:55:

      צטט: א ח א ב 2013-03-10 15:12:31

      שחרור מקודשת

      תודה על קריאתך אחאב

        10/3/13 23:01:

      עיני צדה את השורה:
      אֲבִי שָׁט בַּבִּיּוּב גֻּלְגָּלוֹת גֻּלְגָּלוֹת.
      ונזכרתי בסיפור הגולגולת בנהר.(על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפייך יטופון)
      וצמרמורת קרה מלווה אותי משם.

      רוּחַ וּרְפָאִים סוֹבְבוּנִי וַאֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי, לֹא מְוַתֶּרֶת -
      תָּרָה אַַחַר סִמָּן וְעוֹד הֵכֵּר כַּפָּרָה עַלָּי.
      יוֹם טוֹב הָיָה. יוֹם חַג מִקְרָא קֹדֶשׁ.
      שורות קשות ומצמיתות. וגם השם מצמית.

        10/3/13 22:32:
      קשה. קשה השיר והשורה האחרונה צופנת סוד רע
        10/3/13 20:31:

      שושי,

      אחרי מה שכתבת לאחאב, אני קצת לא יודעת להסביר אותי.

      אבל הבית האחרון הכי עשה לי קווץ' בבטן ובעיקר השורה האחרונה.

      ועוד יותר פיזית מהמקום שראיתי איפה כתבת את השיר,

       


       

       

        10/3/13 15:19:
      אחאב, אולי עוד כמה מלים שאבין יותר טוב את כוונתך
        10/3/13 15:12:
      שחרור מקודשת