כַּפָּרָה עַלָּי
נִסְעַרְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי לָמָה. הָיָה זֶה סוֹף כְּאִלּוּ - לֹא הָיָה חֲלוֹם וְלֹא הֵקֵצ הָיָה. עַד אֵין קֵץ הִשְׁתּוֹמַמְתִּי. לִבִּי עַל-סַף עָלַץ - רָקַד כְּאֵילִים וְכִבְנֵי צֹאן - וּבַחֲדָרָיו אֲפֵלָה תֹּהוּ וַדֹּכִי. וְהֵם הָיוּ הַסָּאוּנְד יוֹרֵד וְעוֹלֶה וְזַעֲקַת הַשֶּׁבֶר.
וְלֹא אֵימָה הָיָה, לֹא זוֹמְבִּי מֻטְרָד מִקֶבֶר, לֹא עַרְפָּד וְלֹא רוֹצֵחַ קַנִיבָּל. רֵאַלִיזְם פַנְטַסְטִי - אֲבִי שָׁט בַּבִּיּוּב גֻּלְגָּלוֹת גֻּלְגָּלוֹת.
זָכַרְתִּי לֹא - יוֹתֵר מִכֵּן, נֶחְרֶדֶת: קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וּבַמֶּרְכָּז כִּנּוֹר תַּחַת יָד רוֹעֶדֶת הִתְיַפֵּחַ. וַאֲנִי - נֶאֱמָנָה עַד כְּלוֹת, רוּחַ וּרְפָאִים סוֹבְבוּנִי וַאֲנִי עַל מִשְׁמַרְתִּי, לֹא מְוַתֶּרֶת - תָּרָה אַַחַר סִמָּן וְעוֹד הֵכֵּר כַּפָּרָה עַלָּי. יוֹם טוֹב הָיָה. יוֹם חַג מִקְרָא קֹדֶשׁ.
לָמָה הֵבֵאתְּ אֵלַי עַכְשָׁו אֶת בִּתֵּךְ הַגְּזוּלָה, מַה לְסִפּוּרַיִּךְ וְלִי, קְדֵשָׁה מְסֻחְרֶרֶת יַקִּירָתִי? הֲרֵי אִשָּׁה בְּלִי מִקְלַחַת מְאַבֶּדֶת אֶת הַבִּטָּחוֹן - אַתְּ אוֹמֶרֶת.
©שושי שמיר, 9 במארס 2013, קסבה |