ביום חמישי, זה שהיה אתמול, פתחתי כהרגלי עיתון. אני גבר גבר וככזה, פתחתי תחילה את עיתון הספורט. פותח, והנה אני רואה כי בעמודו הראשון מככבת לה אישה, לי קורזיץ שמה. לי קורזיץ זכתה באליפות העולם בגלישה בפעם הרביעית. מגיעה לה כותרת ראשית? בהחלט מגיעה.

המשכתי לדפדף. בעמוד השני אישה ובשלישי אישה וברביעי אישה ובחמישי? פרסומת לבגדי ספורט לנשים. ובשישי אישה כשבצד ישנה פרסומת למסאז' מפנק אותו כדאי לגבר לרכוש לאישה, כמובן שלאישה שלו ולא לאחרת חלילה וחס. לרגע התבלבלתי ותהיתי האם אני קורא את מוסף הספורט של "לאישה". מבועת מהמחשבה כי על ברכיי מונח עיתון "לאישה", רצתי מהר ולקחתי לידיי את עמודי הכותרת. והנה אני רואה כותרת אשר מציינת את יום האישה הבינלאומי. למען האמת, שכחתי שזה מתקיים, אולי כי אני גבר, אולי כי אני רווק אבל שכחתי, עמכן הסליחה.

במשך כל אותו היום, המשכתי לעיין בעיתונים, באתרי אינטרנט שונים וכמו אדם אשר לאט לאט עולה לו בחילה עד שלפתע הוא נתקף פרץ קיא בלתי נשלט, התמלאתי אני במחנק גועלי אשר נבע מריבוי מוגזם למדי של פרסומות למתנות, פינוקים, מסעדות, מלונות, דובונים, לבבות, שמלות, מלמלות, לבנים, חזיות, בגדי ים וניתוח להסרת צלוליטיס (אולי די עם זה !?) . אותם עיתונים גם דאגו להדגיש את הישגי הנשים, הביאו פרופילים של נשים, ראיונות עם נשים, עצות לנשים וכל פריט או רעיון שמתקשר עם המילים נשים ואישה.

וזו בדיוק הבעיה, גבירותיי הנשים. יום האישה פוגע בכן, בכולכן. בזו שמאמינה שנשים לא צריכות להוריד שיער על מנת שתהיינה כמו גברים, בזו ששונאת גברים כי בגללם אין שוויון מלא לנשים, בזו שאוהבת גברים, אבל גם מצפה לכבוד מלא כלפי הנשים, לאלו המאמינות בחיי שותפות עם גברים וגם באלו אשר מאמינות שנשים מקומן במטבח ובגידול הילדים, אבל עדיין רוצות שדמות האישה תהיה דמות מכובדת מלאת הערכה. בכולכן היום הזה פוגע, אין לו דבר וחצי דבר עם מטרתו של היום המקורי, הוא מגביר את אי השוויון ומתייחס לאישה כאל אובייקט.

הרי שימו נא לב גבירותיי מה מראה היום הזה – קניות ומבצעים שמאותתים לגברים "גבר, דאג לאישה שלך". אם לא תדאג לה, היא תראה כמו תולעת ולא יגעו בה גם עם עט לייזר. אתן לא יכולות לבד, אתן צריכות את הגבר שיטפח אתכן. הוא ממשיך בזה שהוא מנסה לצייר אתכן כאובייקט מיני, כשלפתע מוצגים על גבי העיתונים עודף תמונות של נשים בבגדי הלבשה תחתונה וחזיות כדי שאנחנו, הגברים, נרייר להנאתנו, נסתכל על נשותינו ונאמר לעצמו בראש (או אולי בקול רם) "יא, איזה יפה האישה שאיתי, או "היא אולי קצת אחרת-למה גם שלי לא נראית ככה, אולי נקנה לה קרם פנים והמצב ישתפר פלאים". עוד הוא מציג אתכן כתלויות בבעל בכל הקשור למתנות, קניות ופינוקים. הפרסומת נועדה לגבר. זה הוא אשר קונה לאישה. הוא משלם ואת מתפנקת. למה? כי האישה היא חתיכת אנאלפביתית מטומטמת ולא מסוגלת לרכוש בעצמה ולדעת מה טוב לה. זה הגבר שצריך לעשות את זה. וכל ההישגים האלה שלפתע צצים להם, במדע, בכתיבה, בשירה, בספורט, למה דווקא עכשיו? למה דווקא ביום הזה בכזו עוצמה? נראה כאילו מיטב המוחות התכנסו להם לדון על השאלה הגדולה – מהם הישגיה של האישה. הם קיבצו וקיבצו והפכו חצץ לזהב גולמי, על מנת למצוא מה השיגה האישה. אז פורסים את כל ההישגים האלה על כמה גיליונות עיתון ביום אחד בשנה ואז הופ, כל הפוקוס נעלם ואתן חוזרות לחור ממנו באתן, היש יותר משפיל מזה?

על אף שלא זו המציאות כלל וכלל, אחרי יום אחד כזה מרגיש הגבר, והרי הגבר הוא היצור ממנו דורשות אתן שוויון, כי אישה "כבודה בת מלך פנימה" (או במילים אחרות כנסי הביתה ותכיני לי לאכול יא נכשלת), חוץ מביום אחד, היום הזה. בימים אחרים, לא מספקים סיקור כזה, כי זה לא מעניין אף אחד, גם לא את הנשים עצמן, אבל כיוון שחג הנשים הגיע, נביא אתכן לפרונט ונראה מה השגתן ומה צריך לקנות לכן עקב כך. אני לא מוצא דבר מעליב יותר מזה. היחס למין הנשי, אחרי שזה האחרון ניסה ומנסה במיטב כוחותיו להשיג שוויון מלא בשכר, בקבלה למקומות העבודה, בפרלמנט, בצבא, במדע ובמה לא, כאיזה מין אובייקט שיום בשנה ניתנת לו במה מלאה, הוא המשפיל והמעליב ביותר שאני מעלה על דעתי.

משום כך, טוב יהיה אם תכריזו אתן על ביטולו של יום האישה ועל חיבורו ליום המשפחה. ביום המשפחה ניתן להדגיש ערכים מרכזיים ומהותיים כגון חשיבות המשפחה, גידול ילדים, שוויון בין גברים לנשים, הישגים של נשים לצדם של הישגי גברים, שותפות אמיתית במטלות הבית ובכלל, גידול משפחה שמחה ושוויונית והכי חשוב – הרבה אהבה וחיוכים, כי זה פי כמה יותר חשוב מעוד מבצע חזייה ועוד התפנקות בזוג תחתונים. ולגברים אומר – אל תקנו לאישה כלום ביום האישה, אני מוצא את זה הכי מעליב.

חצי האלף הגיע. שבת שלום