כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    מאה הגדולים: מקום 97 - לקום אתמול בבוקר

    0 תגובות   יום רביעי, 13/3/13, 12:27

    (פוסט זה הנו חלק מסדרת מאה הגדולים ומכיל ספוילרים חמורים לסרט בו הוא עוסק)

     

    מקום 98

     

    לקום אתמול בבוקר (1993)

    בימוי: הרולד ראמיס

    תסריט: הרולד ראמיס, דני רובין

    שחקנים: ביל מאריי, אנדי מקדואל, כריס אליוט, סטיבן טובולובסקי

     

    סיפורים מושפעים לרוב מהמקום והתקופה בהם הם מתרחשים. "גאווה ודעה קדומה" ו"שלושת המוסקטרים" לא יראו הגיוניים במיוחד בימינו, בעוד עלילת "מסע בין כוכבים" אפשרית רק במציאות בה המין האנושי התפתח טכנולוגית יותר משהתפתח מוסרית ודיפלומטית. סרטי סמוראים שונים מתבססים על תרבות הפאודליזם היפנית בכדי להצדיק את המסע שעוברים גיבוריהם וסדרת "תיקים באפלה" לא הייתה יעילה באותה מידה לולא התרחשה בארצות הברית, בירת הקונספירציות העולמית.

    בכל זאת, מגיע מדי פעם סיפור שהוא על-זמני. תרתי משמע במקרה של Groundhog Day, המוכר בעברית כלקום אתמול בבוקר. זה מסוג הסיפורים שבשינוי מספר פרטים טכניים, כמו עיסוקה של הדמות הראשית והתרוץ להגעתה למקום ההתרחשות, יכול לעבוד בכל זמן ובכל מקום. לפחות עד שישכללו את טכנולוגיית הטלפורטציה מספיק כך שנוכל להעביר בני אדם ממקום למקום מבלי להרוג את העותק המקורי.

     

    פיל קונורס הוא חזאי ציני וממורמר, או ביל מאריי במילים אחרות, שמגיע לעיירה פנקסוטוני כדי לתעד את טקס יום המרמיטה השנתי. הטקס מתמקד במרמיטה מקומית, שגם שמה פיל, היוצאת מתרדמת החורף שלה מדי 2 בפברואר. לפי המסורת, אם פיל רואה את הצל של עצמו וחוזר למאורה, צפויים שישה שבועות נוספים של חורף. אם פיל לא רואה את הצל של עצמו, צפוי אביב מוקדם. לא השיטה הכי מדעית לחיזוי מזג האוויר, אבל מדובר באטרקציה היחידה שיש לפנקסוטוני להציע ופיל הוא בגדר ידוען איזורי.

    גם פיל האנושי הוא ידוען, אבל כזה שלא אוהב להילחם על מקומו באור הזרקורים עם מכרסם. מלווה במפיקה שלו ריטה ובצלם לארי, פיל מגיע למקום הטקס, מדווח עליו בקצרה, מוסר תחזית מזג אוויר לאנשים מבוגרים ומת לעוף משם. הוא לא נסחף אחר החגיגיות של המאורע ושונא כל פינה בעיירה שכוחת האל. לרוע מזלו, סופת שלגים מונעת את היציאה מפנקסוטוני והצוות נאלץ להישאר לילה נוסף במקום. עבור רוב חברי צוות החדשות, מדובר באמת בלילה אחד בלבד של שהיה לא מתוכננת בעיירה. עבור פיל, מדובר במה שנראה כמו נצח. מסיבה לא ידועה, פיל מתעורר שוב ביום המרמיטה וארועי היממה הקודמת חוזרים על עצמם במדויק. פיל אמנם מגיב לדברים בצורה שונה, אבל שאר העולם מתנהל כשידור חוזר. זה לא רק יום אחד. פיל נתקע בתוך לולאת זמן בה נגזר עליו לחוות שוב ושוב את אותו יום שהוא כל כך שונא ואין שום רמז מה גורם לכך, או כיצד ניתן לשבור את הכישוף.

     

    לקום אתמול בבוקר נמנע בכוונה מלספק הסבר לתופעה. הלופ אמנם נשבר בסופו של דבר, אחרי שפיל משפר את עצמו כאדם וזוכה בלבה של ריטה, אבל הרולד ראמיס ודני רובין כתבו את הסרט בכוונה עם פתח לפרשנות. לא מופיעה איזו מכשפה צוענית שמטילה על פיל קללה אחרי שהוא דורך לה על הרגל. הוא גם לא מקבל שיחת נזיפה ממלאך אלוהים לפני תחילת הלולאה, או עושה עסקה עם השטן. פיל פשוט מתעורר שוב ושוב ביום המרמיטה ואין מי שיבאר לו את המצב.

    מסוף הסרט, ניתן להבין שהדבר קשור לתהליך שפיל עצמו עובר. לא ברור למה דווקא הוא מכל האנשים עובר אותו (יחד עם "מארח השדים", עושה רושם שהנושא רודף את ביל מאריי), רק שנדרש שינוי משמעותי בדרך בה פיל מתייחס לאנשים ולחיים בכלל, לפני שהוא רשאי לחוות את שארית חייו.

    יש משהו מאוד אפל במצב הזה ולקום אתמול בבוקר אינו חוסך זאת מהצופים. במהלך הסרט, מנסה פיל להתאבד שוב ושוב בנסיון לשבור את הלולאה, או לפחות לא להצטרך לסבול אותה יותר. בכל פעם, לא משנה כיצד הוא מנסה, פיל פשוט מתעורר שוב לצלילי סוני ושר בחדר המלון בפנקסוטוני. מנגד, יש בלופ יתרונות. פיל יכול לשכב עם מי שהוא רוצה, להתנקם במי שהוא רוצה, לאכול מה שהוא, ללכת לאן שהוא רוצה, כאילו אין מחר, כי באמת אין. זאת אומרת, כל עוד הוא עושה את הדברים האלה בטווח אליו ניתן להגיע בתוך 24 שעות מהמלון בפנקסוטוני, כשהדרכים המובילות אל מחוץ לעיירה חסומות. הוא לומד להכיר כל פינה וכל אדם בעיירה. הוא משנן בעל פה, לפעמים מתוך שעמום, את תזמון כל ההתרחשויות לאורך היום. הוא יודע בדיוק מתי מלצר יפיל מגש, או מתי יעבור רכב מסוים בכביש ממול. הוא עבר כל שיחה עשרות, אם לא מאות, אם לא אלפי פעמים ומת למצוא משהו חדש, או לפחות למצוא שימוש חיובי לכוחותיו. במידה מסוימת, פיל הופך לגיבור על עם כח מעצבן במיוחד. הוא יודע כל מה שמתרחש בעיירה ולא מסוגל להיות מופתע יותר מכלום. אם משהו משתבש, הוא לומד מהנסיון ויכול לעשות את אותם הדברים שוב למחרת, או באיזו יום שיחפוץ, כי כל יום הוא היום. בשבילו, המשפט "היום הוא היום הראשון של שארית חייך", זו לא רק קלישאה, אלא מטרה שהוא לא מצליח להשיג.

    לא ברור כמה זמן בדיוק מעביר פיל בפנקסוטוני. דני רובין אמר כי הסרט מציג פרק זמן של 23 ימים. עם זאת, פיל לומד כל כך הרבה דברים בזמן הזה, שמדובר כנראה בתקופה ארוכה בהרבה. הבמאי הרולד ראמיס העריך את הזמן שעובר פיל בעיירה בכעשר שנים, אולם בעקבות בדיקה מעמיקה יותר, שנה את הערכתו למשהו בין שלושים לארבעים שנה. בשלב מסוים, בטל דני רובין את הערכתו המקורית ואמר כי אפשר והסרט נמשך על פני משהו כמו 10,000 שנה אותן פיל חווה. הסרט אינו אומר כמה ימי מרמיטה באמת עוברים על פיל, אבל אם המספר הזה נכון, זה מדהים שהוא מסיים את הסרט שפוי. מה גם שתפיסת הזמן של אדם משתנה עם השנים. ככל שאדם מבוגר יותר, המח שלו תופס את הזמן כעובר מהר יותר. זאת אומרת שכעבור 10,000 שנה, פיל כבר בקושי יכול להרגיש שהיום עובר והכל נראה לו כמו כתם מטושטש שלא משתנה.

     

    תאוריה נוספת, המתחברת למסע השיפור העצמי שפיל עובר, יכולה להסביר מדוע אינו כפוף לחוקי הפסיכולוגיה והאנטומיה המקובלים. יתכן ופיל מת לפני תחילת הסרט, או במהלך היום הראשון ופנקסוטוני משמשת ככור המצרף בו הוא לכוד, עד שיוחלט כי הוא ראוי להיכנס לגן עדן. לפי האמונה הקתולית, נשמות של אנשים שחטאו חטאים שדינם אינו מוות, אינן עולות לגן עדן או נשלחות לגהנום, אלא נשלחות לכור המצרף. מדובר במקום בו הנשמות עוברות תהליך של זיכוך וכפרה על חטאיהן, בטרם יוכלו להצטרף לצדיקים בגן עדן. אין הסכמה מוחלטת לגבי האופן בו הזיכוך נעשה, או כמה זמן התהליך אורך. גם לא ברור האם יש נשמות שנשארות בכור המצרף לנצח, או שעבור כולם מדובר בסידור זמני. הדבר היחיד שמסכימים לגביו, כיאה לקתולים, הוא שמעורב בעניין הרבה סבל. הכנסיה הקתולית מאמינה בכפרה דרך עינוי נפשי וכור המצרף הוא דוגמה מובהקת לגישה זו. בעוד זרמים אחרים בנצרות נוטים לפסול את הרעיון ולטעון שמספיקה אמונה מלאה בישו בכדי להגיע ישירות לגן עדן, הקתולים מעודדים תפילות ותרומות שיעשו בשם המתים, בכדי לשפר את סיכוייהם לצאת בקרוב מכור המצרף.

    לא מעט יצירות עוסקות בכור המצרף, המפורסמת שבהן היא "הקומדיה האלוהית" של דנטה, אולם בעת המודרנית, הנטיה היא לרמוז לקיומה של גרסה ארצית של מקום בו ניתן לכפר על חטאים ולהפוך לאדם טוב יותר. לקום אתמול בבוקר, ששני כותביו הם בכלל יהודים, מתבסס בצורה ישירה יותר על רעיון הכפרה דרך הקרבה עצמית, אולם לא בעזרת עינויים ותפילות כמקובל אצל דנטה. ראמיס ורובין מציגים את הכפרה של פיל כתהליך שנעשה מבחירה ודרך השקעה מסיבית בפרטים הקטנים. הם מאמינים שעבודה מאומצת אינה בהכרח סבל, אולם יש להכיר בקשיים המלווים אותה לפני שקוצרים פירות. הסרט נוטה יותר ל"בזעת אפך תאכל לחם" מאשר ל"תשרף באש הנצח עד שהנכדים שלך יתפללו מספיק פעמים".

    פיל מבצע חטאים כאוות נפשו, מאחר וברור לא כי המצב לא יכול להיות גרוע יותר. הוא נואף, מרמה, נוהג באלימות, פוגע ברגשות בכוונה ומסכן את חייו מתוך תחושה של חופש הנוגדת את העובדה שהוא כלוא בתוך לולאת זמן. אלא שבשלב מסוים, נמאס לו להיות רשע. אחרי שהוציא את כל תסכולו על הסביבה והמשיך להתעורר באותו חדר באותו מלון באותה עיירה, הוא מתחיל לעשות מעשים טובים. הוא נעשה אדיב יותר ומשקיע את זמנו בשיפור חייהם של תושבי העיר. הוא מתחיל ללמוד פסנתר, כל פעם עם הידע שרכש בפעמין הקודמות. הוא מסכים לרכוש את הפוליסה שמכר ותיק ומעצבן במיוחד מנסה למכור לו מדי בוקר (אירוניה מסוימת, בהתחשב בכך שיש לפיל את הביטוח הטוב ביותר - הוא לא יכול למות), במקום להתחמק ממנו, או לחבוט בפניו. פיל גם מתחיל לגלות עניין רומנטי בריטה ולא מחפש רק להיכנס איתה למיטה, אלא ממש לגרום לה להתאהב בו. אחרי אינספור הפעמים שהוא פוגש אותה מדי בוקר, ריטה הופכת להיות מושא אהבתו ולו כי היא האישה היחידה בסביבה שלא מעוררת בפיל תחושת קבס מרוב פריפריאליות.

    למעשה, אם נתייחס לסופו הטוב של הסרט כאל המעבר של פיל מכור המצרף לגן עדן, נגלה שהסרט משלב בין רעיון קתולי לתאולוגיה יהודית. ביהדות אין כור מצרף, אבל יש גמול שמגיע רק אחרי המוות. צדיקים יכולים לסבול כל חייהם, בעוד רשעים יעלוזו, אבל אלוהים יושב עם הפנקס ורושם הכל. בבוא השעה, כשיחליט לאסוף אליו את הנשמה, יהיו אלה מעשיו של האדם לאורך חייו ובמיוחד לקראת סופם, שיכריעו את המשך דרכו. העולם הבא ביהדות הרבה פחות מפורט מזה של הנצרות ועל כן, קיימת זליגה של רעיונות נוצריים לפרשנות היהודית. עם זאת, ההסכמה היא שכדי לזכות בגורל הטוב יותר אחרי המוות, על האדם לעשות מעשים טובים ולהיות טהור ככל הניתן בלבו. אצל הקתולים, מדובר בהרבה תפילות ואולי גם תקופת סבל בכור המצרף. ביהדות, מדובר במסלול מהיר בהרבה. אולי תזכה להתהלך עם מלאכים, אולי תשרף קצת באש הגהנום, עד שתהיה מוכן לעלות השמימה. הגישה השלטת בקרב יהודים מאמינים, היא שהעולם הבא הוא הגמול שמקבל אדם על חייו ולכל אדם אחריות מלאה על הרקורד איתו הוא מגיע לסוף ימיו.

    לקום אתמול בבוקר יכול לשמש מסמך תאולוגי מרתק. הוא מתרחש בכור המצרף הקתולי, אולם מציג בחירה חופשית בדומה ליהדות, אשר בסופה גמול שמצדיק את המאמצים להשיגו. פיל נשאר ציני ומאופק, אולם הוא בוחר לנצל את מרצו למען הסביבה וכתוצאה מכך, מרוויח יציאה מלולאת הזמן ואהבת אמת. כמו בהתחלה, גם כאן לא מעורב באופן ישיר שום גורם חיצוני ששובר את הקללה. אנו פשוט מבינים כי התהליך שעבר פיל מאדם אנוכי וחסר רגישות לאוהב הבריות, הוא ההצדקה לקיומו של הלופ. הסרט מעודד שיפור עצמי ברמת המעשים, כמו גם ברמה הרוחנית, אולם נמנע בכוונה מלשייך אחריות לגורם כזה או אחר, פרט לבחירתו של האינדיבידואל.

     

    אך על פי שהמסר שלו נראה שטחי והכנסת סיפור אהבה לסוף הסרט, עשוי היה להסיח את תשומת הלב מהרעיון שבמרכז העלילה, לקום אתמול בבוקר מצליח להיות מרתק ומבדר, כמו גם מצמרר ומעורר מחשבה. אין לי ספק שהוא מושפע מרעיונות דתיים, אם כי לא הייתי מתייחס אליו כאל יצוג של מקום כזה או אחר. הוא מציג סדנה ארוכה במיוחד לשיפור עצמי, במהלכה הדמות הראשית אינה זוכה לשום הדרכה ועוברת תהפוכות ויסורים בטרם היא מתפנה לעסוק בדברים הנחוצים באמת להרגשה טוב יותר. אני חושב שזו גישה מציאותית בהרבה מזו המקובלת בהוליווד. הסיפור לוקח זמן, אפילו הרבה מאוד זמן, בכדי להכין את פיל לעבור את השינוי. אמנם ניתן כי עצם ההתקעות באותו יום, זו כפיה על פיל להשתנות, אולם כמשל לתחושת החיים כלופ אינסופי של חוסר סיפוק והחלטות בעייתיות, הסרט עושה עבודה נפלאה. במציאות, אנשים לא מקבלים הזדמנות נוספת על כל יום אותו סיימו עם מידה של תסכול, אבל יש שלומדים עם הזמן כיצד לשנות נקודת מבט וללמוד מטעויות. זה יכול לקחת 23 ימים, זה יכול לקחת עשור, זה לרוב לא לוקח עשרת אלפים שנה, אבל לכל אדם נדרש קצב משלו. לפעמים, כמו בסרט, צריך קודם לעשות הרבה טעויות, לפני שיכולים לעשות את הדברים הנכונים.

     

     

    ''

     

     

    פרסים: לקום אתמול בבוקר זכה בפרס BAFTA לתסריט המקורי הטוב ביותר. הוא זכה בפרס סטורן לשחקנית (אנדי מקדואל) והיה מועמד בקטגוריות סרט הפנטזיה, הבימוי, התסריט, השחקן ועיצוב התלבושות הטובים ביותר. הוא היה מועמד גם לפרס הוגו ליצירה דרמתית (והפסיד ל"פארק היורה").

    ב-2006, הוכנס הסרט לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית. מכון הקולנוע האמריקאי בחר בו למקום ה-34 ברשימת מאה הקומדיות הגדולות של כל הזמנים ולמקום ה-8 ברשימת עשרת סרטי הפנטזיה הגדולים בהיסטוריה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין