0
דקים דקים, חוטים חוטים, שרוכי שחור מטלטלים מהתקרה, מחלחלים צפופי הזיה, מפטמים בי רגעי חסד רע לפני השינה.
לא חלום הוא, במערה נמוכה, אסרו את חברי במערה נמוכה, רגליו לבנות לגמרי, צבועות לבן, ראשו שמוט על עבר שלשלאותיו.
אינני זוכר יותר, צעקות ושאון מלאו שם במערה הנמוכה, רק זכר מלאו, זכר רגליו הלבנות, מקומטות לבן.
לא חלום עטוי קרום של מוות, הדי סיוט יום וליל ממאנים להפיח, זבח קרבן עבור שכחה. |