![]() שמחתי לשמוע היום שעוד מעט קט, ממש מייד, תיכף, עוד רגע, גם בציון יעלה עשן לבן והמאמינים ינשמו לרווחה ואולי ישתעלו קלות. כתבינו חסרי המושג מצפים בחוסר סבלנות בשטח להתפתחויות בכיווניי העשן. למרבה הצער, בגלל שאין להם מושג וכלום לא קורה, הם ממציאים סיפורים, מעלים הגיגים, משערים השערות ומפריחים תסרירים ציבעוניים לרוח. כל המדינה עוצרת נשימתה, כמובן, חוץ מאלה שסתם הלכו לים, אבל עשן בינתיים יוצא רק מהאוזניים. האפיפיור שבציון והרעייה הנאמנה שלצידו בודאי שמחים וטובי לב היום. אולי הם אפילו מלקקים גלידה או קונים שימלת תחרה חדשה עם הרבה חרירים לטקס שממשמש ואולי בא. במהלך השבועות האחרונים שמחתי לראות עמידה איתנה על שלושת העקרונות שהוצהרו על ידי יש עתיד כתנאי לחבירה לאמין מימין: הקטנת הממשלה, שיוויון בנטל וחתירה להסדר שלום. כמובן, אלו עקרונות של ברזל יצוק שמהם הובטח לא לסגת אפילו מילימטר. בשלב זה, נדמה לי שקרב הכיסאות, התארים והכיבודים נימצא בעיצומו. שני יעדים וכמה כסאות כבר נכבשו. אפילו הממשלה הוקטנה קצת ומסכימים לדבר עם החרדים ולבקש יפה ובנימוס שישקלו את הרעיון להצטרף לעם ולצאת מהגטו פעם, אולי עוד חמש שנים, אבל רק אם יבוא להם. כל זה יופי. בהחלט הישגים מרשימים וראויים, אפילו שלא ממש מרשימים כמו הרעיונות המקוריים, אבל עד כאן טוב ויפה. רק מה, עוד לא שמעתי שהקרב על השלום הוכרע, וזה רע. האמת? אפילו לא שמעתי שהקרב הזה החל. לדעתי הקרב על השלום הוא המערכה העיקרית, זו שמשפיעה מיידית על כל השאר. תואר והדר זה יפה ונהדר, אבל זה כלל לא העיקר. בלי שלום אין ביטחון, ואנו מצווים לרדוף אחריו גם כשהוא חמקמק. (איור:גוגל) |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה