כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    המופשט המפשיט

    60 תגובות   יום שישי , 15/3/13, 19:30

    ''

    המופשט המפשיט

     

    אם אני אוהבת פתאום גם את הסגנון המופשט קצת באמנות כנראה שהידרדרתי לעברי פי פחת....די מופתעת מעצמי שבכלל אוהבת את הסגנון הזה, לא ידעתי.

    אם תשאלו אותי זה לא הסגנון האהוב עלי, אך ברם אולם מצאתי את עצמי מול כמה תמונות של "מציירת" והן, התמונות, צ'טערת זה לא בשליטה -  מדברות אלי.

     

    מאז ששמעתי ממנה כמה מילים על עצמה, והרקע לתמונות (כי הן דיברו אלי ורציתי לדעת מה ואם התחושה שלי נכונה) הן בנוסף גם נוגעות בי נגיעה רכה ולא מורגשת כמעט, עדינה כזו, בלב בפנים.

    לפעמים אני רואה דברים שאינם שם, שהיא לא התכוונה או בכלל יודעת על מה אני מדברת, לפעמים דברים ששם, ולפעמים דברים שהתכוונה שיהיו ושם אינני רואה אותם בכלל.

     

    למדתי בזמנו אמנות, מה שנותן לי המון (רק מי שלומד אכן יבין למה כוונתי), אלא שגם אז הייתי עם ראייה משלי. סירבתי להתפעל מדברים שלדעתי אין בהם מאומה, גם אם הם מאד נחשבים וידועים.

    לא התביישתי לומר זאת בגלוי שהם נראים לי כחארטה מושלמת, מה שגרם לכמה מורים לא  לחוש אלי "חיבה יתרה". אלה שאהבו אותי התעקשו לשכנע ולהסביר שאינני אוהבת כי אינני מבינה ! כשהם לוקחים אותי תחת חסותם ומנסים שוב ושוב. מה יש להבין שאלתי? אמנות מרגישים, אוהבים -  או שלא, לא ככה?

     

    אחד מציורי מציירת שאני אוהבת הבאתי (כבר עשיתי זאת), ואפילו שהוא בסגנונה המופשט קצת שכאמור אינו "my cup of tea". הציור הזה  מדבר אלי, ובנהיגה פרועה ומשולחת רסן דוהר ישירות ללב בפנוכו ועושה שם גיוואעטש.

    מצאתי אותו במקור כאן

    '' 

    לגבי התמונה הספציפית הזו:

    אני רואה בה דברים אפלוליים, פחד מלילה, מחושך, מחיות הלילה, ומבעלי חיים בכלל.

    היא לא משרה אוירה פסטורלית כזו אלא דווקא ההיפך - לא נינוחה, וברור שצוירה מתוך חששות, פחד, אי נוחות.

     

    תמונות רבות של מציירת דומות בעיני ומשרות אותה תחושה, כאילו מראות את הזמן של בין ערביים ללילה, ואיך ילדה אחת קטנה הרגישה בשעות אלה, כשינשופים שהם חיות הלילה מעבירים בה צמרמורת של חששות אותן היא מיטיבה להעביר לצופים דרך הציור.

     

    כל אחד מאתנו הרי עושה השוואה לעצמו כמו בכל דבר, בצורה בלתי נשלטת, זה טבעי.

    נצבט בי הלב שילדה צעירה (זה הרי צויר מתוך עיניים של אז בהיותה ילדה) כל כך הרבה פעמים חוששת, כאילו החיים שלה מלאים הרבה יותר באי נוחות חששות, מאשר בדברים שמחים.

     

    להיות ילדה ולהרגיש כך כל כך הרבה, במקום להתפנק ולראות את היופי, זה די מכמיר.

    מה קרה כשעבור ילדה אחת חיות לילה ובעלי חיים משרים הרגשת חשש ופחד, ועל אחרת (עלי) משרים אהבה ורחמים אין סופיים? ולפחד אין זכר?

     

    דווקא היו לי סיבות למכביר לפחד מכמה מבעלי החיים, אך מעולם לא חששתי מהם, לא ביום ולא בלילה, ואינני זוכרת מצב או בעל חיים שהילכו עלי חששות כפי אלה המובעים בציור. הייתי משום מה בכיוון ההפוך ולא עזר שום דבר, למרות כל מיני דברים שקרו.

     

    בילדות כשהייתי די זערורית רק למדתי לדבר, לקחו אותי לגן חיות, וכשהגענו לכלוב של האריה שבדיוק נהם, ילדים אחרים התרחקו והעוו פניהם בבכי, ואילו אני נאנקתי בקולות רמים וברורים של התפעלות וגמגמתי בהתרגשות שלא ניתן לטעות בה: "אהההה    איזה חתול גדול" כשאני נשארת כמה דקות בפה פעור מהתפעלות.

     

    אז למה ילד קטן צריך ככה לפחד בכלל בחיים ולא חשוב מתי וממה? ומדוע מבעלי חיים? מה גורם לו לזה?

    ''

    מצטערת אם "חפרתי", אבל כשראיתי את התמונה (קצת בסגנון מופשט) זה מה שהרגשתי שהיא מפשיטה מהחומות והמסכות, נכנסת פנימה, וגורמת לחשוב על ילדה קטנה שבבגרותה נתנה לילדה הקטנה שבה לצאת וציירה זאת, ועל הילדה שהייתי אני. נראה ששתינו ילדות אז וקצת גם היום, עם רקע כל כך שונה, ובכל זאת כל כך מוצאות משותף.

    '' 

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/3/15 18:31:
      ציורים יפים ומדהימים
        25/3/13 13:14:
      ציורים באמת מיוחדים אהבתי. וגם את הסבריך.. חג שמייח ונפלא
        22/3/13 09:13:

      צטט: שולה63 2013-03-22 06:00:01

      הציורים של שרון מדברים ללב.אבל לא מופשטים. העיקר שאת אוהבת אותם

      כן, נאמר לי כאן כבר שאינם מופשטים. טוב, עבורי זה קצת מופשט, כי זה בכל זאת לא ממש מדויק ואפשר לראות בזה הרבה גוונים ודברים, זה די מופשט עבורי.... 

      תודהקריצה

        22/3/13 06:00:
      הציורים של שרון מדברים ללב.אבל לא מופשטים. העיקר שאת אוהבת אותם
        21/3/13 21:10:

      ככה זה אמנות (לדעתי) אם אפשר היה להסביר אותה במילים לא היה צריך אותה

      האמנות באה היכן שנגמרות המילים.

       ועוד, האחריות של האמן היא עך הכתיבה

      וההבנה?כל אחד מבין מה שהציור או השיר עושה לו זו השותפות שלו באמנות

        20/3/13 18:20:

      צטט: HagitFriedlander 2013-03-20 10:45:24

      לראשונה אצלך..אהבתי את הפשטות שלך להביע מחשבות על המופשט שלא תמיד פשוט...תודה וגם תודה על הקישור:)

       

      תודה, שמחה שאהבת.

        20/3/13 18:18:

      צטט: OCN 2013-03-19 17:19:55

      גם אני לא אוהבת את הציור הזה הוא קצת מפחיד אותי

       

      אותי לא, אבל חשתי בפחד של הילדה  ''

        20/3/13 18:17:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2013-03-18 15:28:52

      לא אהבתי מופשט עד שקראתי את "מקוביזם עד מאדונה", משנתה של פרופ. טניה ריינהרט ז"ל. מראה מבוכים ממש, מבוסס על הרצאותיה, ממליצה בחום. ותודה שהבאת.

       

      תודה. ולא תתני לנו צוהר, תקציר מבוא כדי שנקבל חשק לקרוא את זה?

      ''

        20/3/13 18:15:

      צטט: חגיקמרט 2013-03-17 23:02:22

      קראתי בחטף אקרא שוב אך כאחד שמצייר אני בעד חופש הביטוי גם בציור. אם כי אני אוהב את הציור הריאלי יותר מהאבסטרקטי והמופשט.[ אך אקרא שוב.

      תודה.

      הקטע שגם אני, אבל פתאום התמונה הזו דיברה אלי. מה לעשות.... 

      ''

        20/3/13 18:12:

      צטט: לוחש לסירים 2013-03-17 18:45:14

      ילדים פוחדים מכלבים כי מלמדים אותם לפחד.

       

      נכון. ומפחדים מבעלי חיים לא מוכרים כי לא מחנכים אותם לאהבה להם.

      צודק, גם כאן זה עניין של חינוך.

      ''

        20/3/13 18:10:

      צטט: ליריתוש 2013-03-17 18:20:15

      בונבושית, כנראה שלחיים יש את ההפתעות שלהם, הטעמים האישיים שמשתנים. אז תיהני מהיכולת החדשה הזו לאהוב משהו שפעם לא אהבת ועוד להביא לנו ניתוח כל כך יפה של יצירת אמנות מז'אנר ש.....ולסיכום, אני כל כך מסכימה להצטרף לכל אלו שאמרו לפניי שאמנות זה עניין שבלב וכל שאר הברבורים מסביב - ח א ר ט ה ! ובצד גם : שאפו, על מצהלות העליצות מול האריה....:)

      ואפרופו אריה...

      אבא שלי בזמנו היה נורא מבסוט הוא הבין שהילדה הקטנה שלו גם איבחנה נכון את מוצאו של האריה ממשפחת החתוליים....צוחק

       

        20/3/13 18:09:

      צטט: רומפיפיה 2013-03-17 14:16:18

      אוהבת את הציור של "מציירת"

      יקרה שלי, ציור מופשט אינו צריך הסברים..

      אפילו אין צורך ב"למה התכוון המשורר"

      מדבר אליך או לא.. זה הכל...

      בכלל ציור, או דבר אמנות, מדבר אלייך או לא.

      כאן זה לא רק דיבר, די התנפל עלי....מצחיק הא?

      ועכשיו אומרים לי שזה בכלל לא מופשט.

      באסה....

      אני צריכה ללכת לקרוא על סגנונות אמנות מה נחשב מה.

      אבל שוב, מה משנה מה זה נחשב?

      עבורי זה מופשט, כי אלה דמויות לא ברורות שאפשר לראות בהן דברים רבים. נבוך

        20/3/13 18:07:

      צטט: דליהו 2013-03-17 11:18:08

      תודה בונבונייטה על ההכרות עם הציירת.:} בקשר לציור לא ראיתי בו פחד מחיות.... לפעמים במציאות אני רואה ילדים שפוחדים מבע"ח וגם לי כמוך ניצבט הלב.

      ראיתי בו פחד, הרגשה לא נינוחה בעליל, בין היתר מחיות, או בציפורי הלילה, הצבע האדום הזה ובכלל, כך אני חשה את הציור הזה.... 

        20/3/13 18:05:

      צטט: יונה_מ 2013-03-16 23:43:00

      תודה מסתבר שעם הזמן הראיה משתנה היכולת להתבונן, להבחין ,להכיל מקבלת מימד אחר... את מאפשרת לדינמיות להיות תוך ראייה מעמיקה אלייך, אל הילדה שאת, אל אותן השתקפויות בהירות מבהירות תמונה המבקשת הגדרה. היום להגדרה יש נופך אחר.. שבוע טוב לנו יונה

      שמחה לראותך עקבות שלך אצלי, אוהבת את התגובות שלך. 

      ''

        20/3/13 10:45:
      לראשונה אצלך..אהבתי את הפשטות שלך להביע מחשבות על המופשט שלא תמיד פשוט...תודה וגם תודה על הקישור:)
        19/3/13 23:18:

      צטט: Perfect-Beat 2013-03-16 22:25:04

      סאחה... שיתפת וריגשת. תודה.

      גם אני חושבת שבזה שהילדה הוציאה את תחושתיה לאור, היא רק עשתה טוב לעצמה.

      עוד הוכחה שאין טעם לנעול במגרה שום תחושה. חשוב לתקשר ולשתף.

      חיבוק יקירה.

       

      תודה נציבוק חזרהחיוך

       

        19/3/13 23:16:

      צטט: יעל +++ 2013-03-16 22:22:23

      ראויה לציון היכולת שלך להתעכב ולראות 'אחרת'... אפילו בנושא של הטעם שפתאום יכול להפתיע (אחרי שניסינו כמה פעמים ולא נעם לנו, בד"כ לא ננסה הרי... ואילו את הצלחת ליטעום שוב ולהנות, זה יפה). וגם זה אחרת - ללכת קדימה במקום לסגת אחורה מול לועו הפעור של ארייה... אמממ.. כן, כי הפחדים מקורם בגורמים קמאיים שמושרשים בנו, פשוט מימים שחיינו בטבע, חסרי אונים וחסרי הגנה מפני חיות הלילה הטורפות. הפחד הרי בא לשמור עלינו, מה לא ככה??? ברור שהיום אנחנו כבר לא ישנים במרבץ באו גומחה בשטח הפתוח אלא במבני בטון ואבן. כך או כך, האמנות המופשטת מאפשרת התחברות רחבה יותר אל עולם אישי ופרטי של הצופה - ככל שאנו מזהים שם בחוץ את המציירת, כך זה מאפשר לנו להתחבר אל עולמנו ולשים את עצמנו על הקנבס. שבוע מבורך ואביבי לך בונבונייטה ותודה על השיתוף הססגוני.

      --

      הנקודה היא זה לא שנהניתי או לא, כאמור אינני אוהבת במיוחד את הסגנון, התמונה ספציפית עוררה אותי מאד, וחשבתי שזו בדיוק הנקודה באמנות - שזה מעיר בך משהו.

      כנראה שהטעמים משתנים ולאחרונה אני אכן אוהבת פעמים רבות יותר דברי אמנות וציורים שלא אהבתי פעם.

      גם הטעם במזון השתנה לבלי הכר.

      כולנו משתנים כל הזמן. 

      בכלל אני לרוב לא הולכת בחיים לפי כללים, בודקת נקודתית מה אני חושבת ומרגישה באותו רגע. בכל מיני דברים.

      אטום

        19/3/13 23:12:

      צטט: באבא יאגה 2013-03-16 21:34:08

      נצבט בי הלב שילדה צעירה (זה הרי צויר מתוך עיניים של אז בהיותה ילדה) כל כך הרבה פעמים חוששת - חבל על הצביטות, ידידה, זו דווקא דרך מצוינת להשתחרר מפחדים וחרדות. תודה רבה, ושבוע טוב באבא יאגה

      --

      לא חבל בכלל לצערי. אני עדיין זוכרת בעצמי ימי ילדות רבים שהיו מלווים בפחדים וחששות, אלא שאצלי הם לא היו לגבי חושך או בעלי חיים או חיות לילה, אלא מדברים שונים. ילדים רואים את העולם אחרת. מה שלנו נראה שטויות להם יכול להראות הרה גורל וחמור עד כדי גיחוך. הסנני

        19/3/13 22:39:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-03-16 21:17:07

      בהמלצתך נכנסתי לבלוג של מציירת מצtתי שם ציורים נחמדים מאוד, לא מצאתי שם אף לא ציור מופשט אחד, כך הדבר באשר לדוגמה הנאה שהבאת לפנינו. תודה על ההמלצה

      תודה גם לתגובתך.

      האמת שאינני בטוחה שזה משנה באם אני רואה זאת כמופשט, שכך אני מרגישה.

      אם אכן שמה שאני רואה כמופשט הוא אינו כזה, ויש מופשט ממנו, אשמח אם בכמה שורות תסביר כאן לכולנו מה הוא מופשט, ואת ההבדל הקיים בכללי כזה בין הסגנונות השונים העיקריים.

      תודה

      מגניב

        19/3/13 22:35:

      צטט: .רפאלה. 2013-03-16 20:25:41

      אהבתי את הפוסט

       

      וואלה איזו אורחת, מה שלומך רפאלה? שמחה מאד לראותך אצלי. מקווה באמת שנהנית מהתמונה קודם כל וממה שהתבשל אצלי בשלה.  צוחק

        19/3/13 21:34:

      צטט: נ.י.ל.י 2013-03-16 18:40:31

      חיברת כאן כמה תחומים מעניינים
      מצאת מכנה משותף
      ותודה ששיתפתחיוך

      תראי זה בדיוק כמו בישול, את זורקת לסיר כל מה שבהישג יד באותו רגע, ומה שאת חושבת עליו - או שיוצא טוב או שיוצא ככה שאפילו חתולי הרחוב לא רוצים לאכול את זה....

      וכבר יצא לי בבישול משהו כזה....זה היה פשוט מגוחך. נבוך

        19/3/13 21:31:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-03-16 16:34:11

      פוסט מקסים! וברור שהאמנות מדברת... מי צריך את ה"שיח האמנותי" שמקשקשים במוסדות להשכלה גבוהה ושמגדיר עבוריינו מה טוב ומה חרטא?!

      כנראה שישנם בהחלט גם מי שצריכים את יכולה לראות בעצמך, לא כל התגובות בדיעה זו קריצה

        19/3/13 21:29:

      צטט: נעה אל-יגון 2013-03-16 08:55:49

      הציור למעלה נהדר, ותודה לך המציירת ציירת נהדרת.

      מגניב 

        19/3/13 21:06:

      צטט: דוקטורלאה 2013-03-16 08:32:39

      דבריך הכנים על האמנות ובעלי החיים, הזכירו לי את ימי הילדות של ילדיי. גרנו כמה פסיעות מגן החיות הגדול בתל-אביב, שכל יום אמרו כי מחר יעבירו אותו (לספארי)... בני הבכור היה אכלן גרוע ואני הייתי כנראה אמא לא מנוסה. הבעייה נפתרה בגן החיות שבבוקר אפשר היה להיכנס עם ילדים קטנים ללא תשלום (ואולי תשלום מופחת). הילד אכל הכל רק מול חיה אחת, מכל חיות הגן, מול בת היענה. לא ברור למה, אבל כך זה היה. בכל בוקר אפשר היה למצוא אותי בגן החיות, מטיילת עם עגלת בני. במשך כל היום דברנו על חוויות הגן וקראנו בספרי החיות שהיו בבית. התאומים, שנולדו כשנתיים אחרי הבכור, לא נזקקו לשום שכנוע, הם אכלו במידה אבל כראוי. כאשר ספרתי לבכור את הרפתקאותנו בגן החיות , הוא לא זכר דבר. במיוחד התקשה להבין מה מצא בבת היענה...זה חומר למחשבה! באשר לציור האבסטרקט - גם אני ציירתי כך וערכתי תערוכות בהן נקנו מרבית הציורים. כל זה בעבר הרחוק לפני שהאקדמיה כלאה אותי בחיקה. תודה על הרשומה החמודה שלך (כרגיל...)

       

      אולי נשאר לך ציור אחד למזכרת?

      ולגבי בנך זה אינו סתם מה שקרה עם בת היענה. אולי עוד תגלי זאת יום אחד, או הוא. דווקא מעניין לדעת. אולי מפני שהיא שונה באופן חריג מבחינת פרופורציות משאר בעלי החיים ובכלל, או שלרוב אינה משמיעה קולות...קריצה

        19/3/13 21:04:

      צטט: מציירת 2013-03-15 23:43:22

      קראתי, בניתוק מסויים, בכדי שאוכל להכיל את כל מה שנאמר. (אחרת זה כמון לדבר על עצמך בגוף שלישי..) אני מאוד מעריכה את הפוסט הזה. הוא מחמיא לי מהמקום הכי אנושי. ההתיחסות וההתעכבות שלך על עבודה שלי מאפשרת לי לראות אותה בעיניים קצת אחרות. עינייך שלך. להתרחק ממנה ולשמוע עליה. זה המון!! אני גם מעריכה את הניתוח. הוא מעלה חיוך של הסכמה. תודה רבה לך!

      בכיף.

      אם את רוצה לדעת תמיד תשאלי אותי, אומר לך בדיוק מה אני רואה ומרגישה.

      אני למשל אם אין לי דיעה שאני חושבת שתהיה אוביקטיבית אני שואלת ילדים קטנים שאינני מכירה, תמיד יוצאות להם הברקות שאני מאד נהנית מהן, גם אם הן לא לטובתי. 

      חיוך

        19/3/13 17:19:
      גם אני לא אוהבת את הציור הזה הוא קצת מפחיד אותי
        19/3/13 08:08:

      צטט: bonbonyetta 2013-03-18 19:40:08

      צטט: sari10 2013-03-15 22:43:11

      איזה פוסט יפה!!!

      מאוד נהניתי לקרוא אותך.

      התחברתי לחלוטין לתיאור שלך

      ביחס לטעם באמנות, ושאת אומרת מה שחושבת,

      וגם אם יש ציירים נחשבים שסגנונם לא לטעמך,

      את אומרת "חארטה". אני גם עושה את זה חיוך
      וכן, לפעמים יש משהו שמדבר אלי, אפילו שבכללי אני לא מתלהבת מהסגנון.

      הציור שהבאת באמת מעניין וגורם למחשבה.

      חבל שהבלוג שלה מוגדר רק לחברים . . . אז אי אפשר להיכנס לקישור.
      וצחקתי על התגובה שלך כילדה בגן החיות . . .

      --

      תודה שרי ששוב מגיבה ראשונה

      חברה שלי מצחיקה

      תודה על השיתוף והתגובה

      בכמה נושאים שאני מרגישה

      שבאמת בלב את להם אתי שותפה

      הרי לך שוב שי קטן מתנה

      כרגיל, למגיבה ראשונה

       

      ''

      חחח.... אפשר לממש? חיוך

       

        18/3/13 20:20:

      צטט: RonArzi 2013-03-15 23:09:56

      הי - שלומך?, את חסרה לי. רואה? - אנחנו שניינו מאותו הכפר - ה"ציירת" ואנוכי. וגם ידידים טובים. אוהב מאוד את ציוריה, יש שמכיר מהדמויות.

       

      אני כועסת !!!   אתה בא לבקר לעיתים כל כך רחוקות ואתה חסר. לחברים טובים מותר לכעוס אז אני מרשה לעצמי !

      אני כועסת שנעלמת. כועסת !

      ''

        18/3/13 19:40:

      צטט: sari10 2013-03-15 22:43:11

      איזה פוסט יפה!!!

      מאוד נהניתי לקרוא אותך.

      התחברתי לחלוטין לתיאור שלך

      ביחס לטעם באמנות, ושאת אומרת מה שחושבת,

      וגם אם יש ציירים נחשבים שסגנונם לא לטעמך,

      את אומרת "חארטה". אני גם עושה את זה חיוך
      וכן, לפעמים יש משהו שמדבר אלי, אפילו שבכללי אני לא מתלהבת מהסגנון.

      הציור שהבאת באמת מעניין וגורם למחשבה.

      חבל שהבלוג שלה מוגדר רק לחברים . . . אז אי אפשר להיכנס לקישור.
      וצחקתי על התגובה שלך כילדה בגן החיות . . .

      --

      תודה שרי ששוב מגיבה ראשונה

      חברה שלי מצחיקה

      תודה על השיתוף והתגובה

      בכמה נושאים שאני מרגישה

      שבאמת בלב את להם אתי שותפה

      הרי לך שוב שי קטן מתנה

      כרגיל, למגיבה ראשונה

       

      ''

      לא אהבתי מופשט עד שקראתי את "מקוביזם עד מאדונה", משנתה של פרופ. טניה ריינהרט ז"ל. מראה מבוכים ממש, מבוסס על הרצאותיה, ממליצה בחום. ותודה שהבאת.
        18/3/13 09:45:
      דברים קורים בחיים
        17/3/13 23:02:
      קראתי בחטף אקרא שוב אך כאחד שמצייר אני בעד חופש הביטוי גם בציור. אם כי אני אוהב את הציור הריאלי יותר מהאבסטרקטי והמופשט.[ אך אקרא שוב.
        17/3/13 18:45:
      ילדים פוחדים מכלבים כי מלמדים אותם לפחד.
        17/3/13 18:20:
      בונבושית, כנראה שלחיים יש את ההפתעות שלהם, הטעמים האישיים שמשתנים. אז תיהני מהיכולת החדשה הזו לאהוב משהו שפעם לא אהבת ועוד להביא לנו ניתוח כל כך יפה של יצירת אמנות מז'אנר ש.....ולסיכום, אני כל כך מסכימה להצטרף לכל אלו שאמרו לפניי שאמנות זה עניין שבלב וכל שאר הברבורים מסביב - ח א ר ט ה ! ובצד גם : שאפו, על מצהלות העליצות מול האריה....:)
        17/3/13 14:16:

      אוהבת את הציור של "מציירת"

      יקרה שלי, ציור מופשט אינו צריך הסברים..

      אפילו אין צורך ב"למה התכוון המשורר"

      מדבר אליך או לא.. זה הכל...

        17/3/13 11:18:
      תודה בונבונייטה על ההכרות עם הציירת.:} בקשר לציור לא ראיתי בו פחד מחיות.... לפעמים במציאות אני רואה ילדים שפוחדים מבע"ח וגם לי כמוך ניצבט הלב.
        17/3/13 06:51:
      פוסט מענג ומחכים. אהבתי את הציור ואת הניתוח שלך. תודה, בונבונייטה.
        17/3/13 06:38:
      ציור מופשט מול ציור ריאליסטי הוא כמו ההבדל בין פילוסופיה לשירה...
        17/3/13 06:13:
      *********
        17/3/13 00:51:
      מופשט גם אני אוהב ל... .
        17/3/13 00:06:
      תמונה יפה, המבט לאחור מעניין. תודה
        16/3/13 23:43:
      תודה מסתבר שעם הזמן הראיה משתנה היכולת להתבונן, להבחין ,להכיל מקבלת מימד אחר... את מאפשרת לדינמיות להיות תוך ראייה מעמיקה אלייך, אל הילדה שאת, אל אותן השתקפויות בהירות מבהירות תמונה המבקשת הגדרה. היום להגדרה יש נופך אחר.. שבוע טוב לנו יונה
        16/3/13 22:55:
      ציורים מתוקים נהדרים נחמד שהבאת אותם בפנינו
        16/3/13 22:28:
      דיון מעניין מאד על המופשט והאמנות.
        16/3/13 22:25:

      סאחה... שיתפת וריגשת. תודה.

      גם אני חושבת שבזה שהילדה הוציאה את תחושתיה לאור, היא רק עשתה טוב לעצמה.

      עוד הוכחה שאין טעם לנעול במגרה שום תחושה. חשוב לתקשר ולשתף.

      חיבוק יקירה.

       

      ''

        16/3/13 22:25:

      ואני מוסיפה תיקון למשפט האחרון - "ככל שאנו פחות מזהים שם בחוץ את הציירת, כך זה מאפשר לנו להתחבר אל עולמנו ולשים את עצמנו על הקנבס"...

        16/3/13 22:22:
      ראויה לציון היכולת שלך להתעכב ולראות 'אחרת'... אפילו בנושא של הטעם שפתאום יכול להפתיע (אחרי שניסינו כמה פעמים ולא נעם לנו, בד"כ לא ננסה הרי... ואילו את הצלחת ליטעום שוב ולהנות, זה יפה). וגם זה אחרת - ללכת קדימה במקום לסגת אחורה מול לועו הפעור של ארייה... אמממ.. כן, כי הפחדים מקורם בגורמים קמאיים שמושרשים בנו, פשוט מימים שחיינו בטבע, חסרי אונים וחסרי הגנה מפני חיות הלילה הטורפות. הפחד הרי בא לשמור עלינו, מה לא ככה??? ברור שהיום אנחנו כבר לא ישנים במרבץ באו גומחה בשטח הפתוח אלא במבני בטון ואבן. כך או כך, האמנות המופשטת מאפשרת התחברות רחבה יותר אל עולם אישי ופרטי של הצופה - ככל שאנו מזהים שם בחוץ את המציירת, כך זה מאפשר לנו להתחבר אל עולמנו ולשים את עצמנו על הקנבס. שבוע מבורך ואביבי לך בונבונייטה ותודה על השיתוף הססגוני.
        16/3/13 21:34:
      נצבט בי הלב שילדה צעירה (זה הרי צויר מתוך עיניים של אז בהיותה ילדה) כל כך הרבה פעמים חוששת - חבל על הצביטות, ידידה, זו דווקא דרך מצוינת להשתחרר מפחדים וחרדות. תודה רבה, ושבוע טוב באבא יאגה
        16/3/13 21:17:
      בהמלצתך נכנסתי לבלוג של מציירת מצtתי שם ציורים נחמדים מאוד, לא מצאתי שם אף לא ציור מופשט אחד, כך הדבר באשר לדוגמה הנאה שהבאת לפנינו. תודה על ההמלצה
        16/3/13 20:45:
      אהבתי...תודה!!
        16/3/13 20:25:
      אהבתי את הפוסט
        16/3/13 18:40:

      חיברת כאן כמה תחומים מעניינים
      מצאת מכנה משותף
      ותודה ששיתפתחיוך

      פוסט מקסים! וברור שהאמנות מדברת... מי צריך את ה"שיח האמנותי" שמקשקשים במוסדות להשכלה גבוהה ושמגדיר עבוריינו מה טוב ומה חרטא?!
        16/3/13 08:55:
      הציור למעלה נהדר, ותודה לך המציירת ציירת נהדרת.
        16/3/13 08:32:
      דבריך הכנים על האמנות ובעלי החיים, הזכירו לי את ימי הילדות של ילדיי. גרנו כמה פסיעות מגן החיות הגדול בתל-אביב, שכל יום אמרו כי מחר יעבירו אותו (לספארי)... בני הבכור היה אכלן גרוע ואני הייתי כנראה אמא לא מנוסה. הבעייה נפתרה בגן החיות שבבוקר אפשר היה להיכנס עם ילדים קטנים ללא תשלום (ואולי תשלום מופחת). הילד אכל הכל רק מול חיה אחת, מכל חיות הגן, מול בת היענה. לא ברור למה, אבל כך זה היה. בכל בוקר אפשר היה למצוא אותי בגן החיות, מטיילת עם עגלת בני. במשך כל היום דברנו על חוויות הגן וקראנו בספרי החיות שהיו בבית. התאומים, שנולדו כשנתיים אחרי הבכור, לא נזקקו לשום שכנוע, הם אכלו במידה אבל כראוי. כאשר ספרתי לבכור את הרפתקאותנו בגן החיות , הוא לא זכר דבר. במיוחד התקשה להבין מה מצא בבת היענה...זה חומר למחשבה! באשר לציור האבסטרקט - גם אני ציירתי כך וערכתי תערוכות בהן נקנו מרבית הציורים. כל זה בעבר הרחוק לפני שהאקדמיה כלאה אותי בחיקה. תודה על הרשומה החמודה שלך (כרגיל...)
        15/3/13 23:44:

      צטט: sari10 2013-03-15 22:43:11

      איזה פוסט יפה!!!

      מאוד נהניתי לקרוא אותך.

      התחברתי לחלוטין לתיאור שלך

      ביחס לטעם באמנות, ושאת אומרת מה שחושבת,

      וגם אם יש ציירים נחשבים שסגנונם לא לטעמך,

      את אומרת "חארטה". אני גם עושה את זה חיוך
      וכן, לפעמים יש משהו שמדבר אלי, אפילו שבכללי אני לא מתלהבת מהסגנון.

      הציור שהבאת באמת מעניין וגורם למחשבה.

      חבל שהבלוג שלה מוגדר רק לחברים . . . אז אי אפשר להיכנס לקישור.
      וצחקתי על התגובה שלך כילדה בגן החיות . . .

       

      את צודקת. פתחתי את הגישה ואת מוזמנת.

        15/3/13 23:43:
      קראתי, בניתוק מסויים, בכדי שאוכל להכיל את כל מה שנאמר. (אחרת זה כמון לדבר על עצמך בגוף שלישי..) אני מאוד מעריכה את הפוסט הזה. הוא מחמיא לי מהמקום הכי אנושי. ההתיחסות וההתעכבות שלך על עבודה שלי מאפשרת לי לראות אותה בעיניים קצת אחרות. עינייך שלך. להתרחק ממנה ולשמוע עליה. זה המון!! אני גם מעריכה את הניתוח. הוא מעלה חיוך של הסכמה. תודה רבה לך!
        15/3/13 23:11:
      וגם כמובן שוב חשבתי עלייך בהמשך לדיווחים על התפתחויות הקשורת בחוות מזור. להשתמע.
        15/3/13 23:09:
      הי - שלומך?, את חסרה לי. רואה? - אנחנו שניינו מאותו הכפר - ה"ציירת" ואנוכי. וגם ידידים טובים. אוהב מאוד את ציוריה, יש שמכיר מהדמויות.
        15/3/13 22:43:

      איזה פוסט יפה!!!

      מאוד נהניתי לקרוא אותך.

      התחברתי לחלוטין לתיאור שלך

      ביחס לטעם באמנות, ושאת אומרת מה שחושבת,

      וגם אם יש ציירים נחשבים שסגנונם לא לטעמך,

      את אומרת "חארטה". אני גם עושה את זה חיוך
      וכן, לפעמים יש משהו שמדבר אלי, אפילו שבכללי אני לא מתלהבת מהסגנון.

      הציור שהבאת באמת מעניין וגורם למחשבה.

      חבל שהבלוג שלה מוגדר רק לחברים . . . אז אי אפשר להיכנס לקישור.
      וצחקתי על התגובה שלך כילדה בגן החיות . . .

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין