0

4 תגובות   יום שבת, 16/3/13, 08:24
אחד הדברים שאני מגלה, ככל שאני מכיר יותר גרושים/גרושות זה שלא כולם חוו, או יודעים מהי תקופת ההתפרקות.

אחרי שהתגרשתי, אחרי ששנים חייתי בתוך מסגרת, כבעל, כאבא, הכי אחראי בעולם, הכי אוהב, הכי דואג...
אני אפילו זוכר, שהיוותי דוגמה (דוגמה טובה) לכל החברות של ה- Xית שלי, כבעל שעושה דברים בבית, דואג לכלים, לכביסה, איכפתי, משתף פעולה בכל מה שקשור לניהול הבית ואפילו בצורה דומיננטית. וזה בנוסף למשרת היי טק תובענית...

אז אחרי כל האחריות הזו, עברתי לגור אצל הוריי.
בית פרטי, מאד גדול, עם מיליון חדרים, שם לא הייתי צריך לדאוג כמעט לכלום, רק לצעצועים של ילדיי ורק פעמיים בשבוע.
אמנם היה לי שם סה"כ חדר אחד, מקלחון ושירותים, ואני עם הכלום שלקחתי מהבית, צעצועי ילדיי, מיטת התינוק של הקטנה שלי... הכל בחדר אחד.

בימי המשמורת שלי (שני + רביעי וכמובן שבת בשבועיים) אני כל כולי בשביל ילדיי, וגם זה בטוטאליות כל כך מדהימה כי אני יודע שיש לזה סוף, יש שעה, שהם חוזרים הביתה, לאמא שלהם, ואני יכול לסדר הכל... וכמה שיותר מהר לסדר... ככה יותר מהר אני שייך רק לעצמי.
בצורה כזו, אתה כל כך פנוי להעניק לילדים, אתה כל כך פנוי לתת להם 100% מעצמך.. כי בעצם יש לך גם כל כך הרבה זמן אח"כ לפנק את עצמך...

אז פתאום הייתי חופשי.
פתאום היה לי זמן פנוי,
פתאום אני יכול ללכת לישון בשעה מאוחרת, כי אני לא צריך לקום למחרת, לתלות כביסה, להעיר את הילדים המדהימים שלי, לחמם בקבוק, להלביש, להספיק לגן, ועוד ועוד, פתאום אני יכול לדאוג רק לעצמי, קם והולך לעבודה.
אני ואני, רק אני.
אז ככה, משוחרר וטוב לב התחילה לה ההתפרקות.

כשאני אומר התפרקות זה ברור לי.
אילו לא חיים אמיתיים, זו לא באמת מציאות שאפשר לחיות בה לאורך זמן, אלא תקופה כזו שהיא שלי אני, ורק אני.


אז בהתחלה מגלים את החופש הזה, והאמת... הוא מזה ממכר... לגמרי ממכר...

אז מהי תקופת ההתפרקות,
בתקופת ההתפרקות חוויתי את הכאן ועכשיו הכי גדול שאי פעם היה לי.
רוצה ללכת לאכול בחוץ -> הולך
רוצה לצאת לשתות בירה עם חברים -> הולך
רוצה להתפנק לי במיטה כל היום -> מתפנק
הכל בתנאים שלי.
קשה לתאר את הכל, כי זה בנוי ממיליון סיפורים קטנים, מיליון חוויות קטנות... תמיד אהבתי ללכת על הגבול, להסתכן... אז עכשיו בתקופת ההתפרקות לא היה לי שום מעצור...

בתקופת ההתפרקות התחברתי לאנשים בצורה מדהימה,
הרשיתי לעצמי לחשוף את עצמי לאנשים עמוקים מאד,
בתקופת ההתפרקות הגעתי לתובנות מדהימות על מי אני ועל החיים שלי,
בתקופת ההתפרקות הבנתי למה התחברתי לפני כל כך הרבה שנים למי שהייתה אישתי,
בתקופת ההתפרקות הרשיתי לעצמי לדגדג את גבול היכולת שלי,
לקחת סיכונים (כי אני אחראי רק לעצמי... למרות שהיום אני מבין שזה לא היה ממש נכון...)
בתקופת ההתפרקות הרשיתי לעצמי לישון בים כל הלילה, עם חבורת אנשים שאת רובם לא הכרתי בתחילת הלילה (רק 2 מהם הכרתי בהתחלה...).
ובסוף הלילה, אתה מתעורר בלי בגדים, התחושה הזויה לחלוטין, אבל הקטע הוא שאתה זוכר כל פרט ופרט ממה שהיה שם...
ולא זה לא רק סקס, אתה מתוודע בעצם לאנשים כל כך שונים, כל כך אחרים שגם הם בני אדם עם חיים משלהם.. וזו זכותם המלאה לבחור ולהחליט בחיים שלהם שונה ממני.
ועוד בסוף הלילה אתה מתקלח והולך לעבודה... ועובד כמו ענק... כי האנרגיות בשמיים.
הכרתי אנשים וטיפוסים, בלי לשפוט לשניה...
כי בעצם לא רציתי שגם אותי ישפטו...
סה"כ אני גרוש,
2 ילדים,
גר אצל ההורים בחדר קטנציק,
עובד כמו מטורף...
בקלות יכולים לשפוט אותי בדיוק כמו שאני אותם.
בקלות יכולים לשפוט אותי על לאן הגעתי בחיים שלי... בגיל 32?
לאיזה אושר כבר הגעתי? ליותר מהם? בטוח לא, הם הרי כל היום מאושרים עם החשיש שלהם...
בתקופת ההתפרקות חוויתי את החוויות המיניות הכי גדולות שלי,
בתקופת ההתפרקות הגשמתי את כל הפנטזיות המיניות שלי, שכל גבר רק מדמיין...

בשורה התחתונה,
תקופת ההתפרקות הזו, על אף כמה שהיא ממכרת, נתנה לי להבין הרבה דברים, נתנה לי להפתח וללמוד הרבה דברים על עצמי,
אני מרגיש שחוויתי ילדות מחדש, בצורה כזו או אחרת.
אתה רואה אנשים, נפתח לדברים חדשים/ אחרים/שונים ואז אתה באמת יודע לבחור, מהמקום הנכון שלך, מה אתה, מי אתה, ולאן אתה רוצה להגיע.

אם פעם, לאחר סיום לימודי התואר שלי, ואח"כ עם התקדמותי בעבודה הייתי בדרך מאד מהירה להנהלה בכירה, בגיל מאד צעיר (פוטנציאל של סמנ"ל תפעול).
השקעתי המון, זה היה חשוב לי, המעמד, הכוח, הכסף, הסטטוס... ועוד המון דברים שהניעו אותי... והביאו אותי להצליח בתפקידים ובמשימות שביצעתי.
ובסופו של דבר הגעתי לתפקיד מאד דומיננטי, תפקיד מאד גדול עם המון אחריות, תפקיד שבוודאות אחריו, אתה רק ממלא תפקיד מאד בכיר...
אבל כמובן, התפקיד גם דורש שיחות ועידה בשעות לא שעות (הפרשי השעות עם ארה"ב וסינגפור... לא בדיוק נוח...), המון השקעה של זמן,
המון מתח ולחץ כי צריך לעמוד ביעדים מאד אגרסיבים,
המון עצבים, כי ככל שאתה עולה ברמות... כך גם הפוליטיקה...
המון המון אבל המון ריכוז,
אבל תפקיד שבוודאות (ואני אומר מניסיון) גורם לך לפספס את ילדיך, את חייך, לפספס זוגיות ועוד מליון דברים אחרים שהיום אני יודע שהם העיקר בחיים.

אני לא מזלזל בעבודה, ממש לא, אבל העבודה היא אמצעי, אמצעי להשיג כסף,
וגם הכסף הוא אמצעי, הוא אמצעי לדאוג לרווחה שכוללת את עתיד ילדיי...
אבל רק במידה... ורק במידה כי עובדה שיש המון ילדים מדהימים ומוצלחים שאין להם כפית זהב בפה!
וזאת הטעות של רוב האנשים, הם מסתכלים על הכסף כמטרה ולא כאמצעי!!!
במיוחד בתחום ההי טק.

והיום אני יודע, בזכות אותה התפרקות, בזכות אותה תקופה שעברתי, אשר בה הייתי חשוף לעולמות אחרים, לגישות אחרות, לאנשים שונים ממני שזה לא העיקר בחיים.
היום, אחרי שחוויתי כל כך הרבה דברים, אני יכול לבחור, מה אני רוצה ואיך אני רוצה.

היום אני רוצה להוריד פרופיל, היום אני רוצה בימים שאני לא עם ילדיי, לראות קצת טלויזיה... שנים שלא ראיתי טלויזיה,,, לא מכיר את התוכניות בכלל... 0חוץ ממכבי ת"א בימי חמישי כמובן...).

אז זו הייתה ההתפרקות שלי ולאן שהיא הובילה,
השאלה שלי היא בעצם... איך אנשים אחרים?
האם אפשר להגיע לתובנות... ללמוד על עצמך ואת עצמך בצורה אחרת?
האם לא צריך לעבור את הדברים שכתבתי למעלה כדי להבין, להבחין, לראות יופי אמיתי?
אני לא מאמין שמישהו שישב בבית,, יהיה עצוב, לבד, בודד, או אפילו לא בודד... אבל לא יחווה דברים יוכל באמת ללמוד על עצמו???
אני לא מאמין שאדם שלא בוחן את עצמו יכול לדעת איך הוא יגיב בסיטואציות מסויימות...
כן, לא, לא יודע,


דרג את התוכן: