 ממוקד תנועה וממוקד מטרה כבר יודע כבר יודע לזהות את המקומות שאני רואה בדרך כבר יודע לזהות כל צליל וצבע שפוגש יודע כל כך הרבה ועם זאת עוד לא יודע כלום הולך לי בזהירות נזהר מלדרוך לא נכון הולך בדרך שלי לא מסתכל ימינה ושמאלה... לכאורה רואה המון גוויות בדרך רואה גם פצועים לא קם עוד האיש אשר לא נפצע בקרבות החיים... רואה כאלו שחבשו את פצעיהם רואה כאלו שכיסו פצעיהם שלא יראה למדתי לזהות למדתי לתת יד כשבאמת צריך ומרגיש למדתי גם להמשיך הלאה ולהשאיר מאחור לא לנטוש... לעולם לא לנטוש אבל להמשיך... הולך לי בשקט לפעמים על קצות האצבעות זו הדרך שלי כבר לא עושה רעש כמו פעם כבר אין לי את הצורך זונת הרגש כבר יודעת את מקומה אני בדרך שלי מחפש ותר אחר צליל לא מוכר אחר צבע חדש שלומד לזהות אחר ריחות חדשים כן מרשה לעצמי נותן לי מרחב הולך בראש מורם, העיניים מובילות, הן יודעות מצויין העיניים שלי, הן יודעות לסנן, לשלוח את שצריך ללב, או להעביר ישירות לטיפול של המוח, כבר אין מלחמה בין הלב למוח... יש שקט רגוע... למדתי כבר שהם לא חייבים להיות אחד על חשבון השני... יש לי מקום לשניהם... הלב והמוח ששולטים ברגש ובהיגיון הם חיים בשלום היום הרגש ומולו ההיגיון הם שני קצוות של אותו קו... והקו הזה שבינהם הוא לא קו ישר של מוניטור הוא לא קו מת הוא חי ובועט... הקו הזה שקיים בתוכי בין המוח ללב כאילו עובר לי בתוך הגוף מסתובב משתולל וגם נח הוא לא קו קרוע או קטוע הקו הוא שלם... בדיוק כמוני... |