כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מידגארד

    ישראלי, יהודי-פולני והומו תל-אביבי. זו לא התחלה של בדיחה, אלא חלק מהגדרות העל שלי, ולרוחן ניתנת לי הגושפנקא להיות ולכתוב שחור-לבן, ציני, חם וצבעוני. החיים שלי (במידה ויש לי), התחום המקורי שלי (שהפך להיות נחלת העבר אבל אולי אחזור ובגדול!), והבועה שמסרבת להתנפץ (כי אחרת איזה בסיס יש לדירת חדר ב-2700 ₪ ללא חשבונות), יעסיקו לי את השורות כאן מפעם לפעם כשאתקל בהם. אם בא לך לוותר על שעת פסיכולוג, תתחיל/י לקרוא.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    מי צריך חופשה בחו"ל? כל הדרכים לחופשה הרבה לפני הדיוטי פרי

    0 תגובות   יום ראשון, 17/3/13, 22:50

    היא עולה לנו הרבה כסף, כזה שמרוקן את חשבון הבנק בסביבות המשכורת החודשית, אם לא נמאס לכם להיות עממיקואים ולתור איזה קלאב ביוון. היא דורשת מאיתנו אומץ רב לפנות לבוס ולבקש ממנו חופש, ולא כזה של חמשו"ש. היא מצריכה תכנון מקביל לשותפים לנסיעה ולתנאים שלהם. היא עוברת מהר מידי ותמיד מישהו ייעלב שלא קניתם לו משהו, "אבל הנה טובלרון קשה ענק!!". אין כמו חופשה שנתית בחו"ל. המיטב של חיי הפועלים.

    ועד שתגיעו לחופשה המיוחלת, חשבתם למה אתם צריכים אותה? אתם מבינים באיזה עידן אתם חיים ואיך אתה חיים אותו? אתם נסחפים? נסחבים? סוחבים? עצרו. אם לקחתם החלטה אחת חשובה לפחות להיום ותרתם אחר טקסט שיזרוק אתכם לעולמו ודעתו של אדם אחר שאתם לא מכירים אבל יש תמונה שלו ואינפורמציה בסיסית עליו שלא תעזור לכם הרבה, תקשיבו גם למה שהוא אומר. גם אם זה נשמע לכם פולני ונדמה לכם שאמא עומדת עכשיו מאחור מלאת אנרגיה לחנך ומוטיבציה לבאס בהתאם.

    מתי חזרתם מהעבודה? חמש בערב? שש? 10? ומה מחכה לכם בבית? מיילים מהעבודה? לבשל אוכל למחר? שיחות קיטור סרק לחברים שנמאס להם לשמוע אתכם מקטרים אבל מהנהנים בצד השני בשקט? קוראים יקרים, זה הזמן לתפוס את הראש ולתפוס ראש. יום יום כמעט, ערב ערב, מאלו של אמצ"ש מקולל שמחכים בהם לסופ"ש מבורך, ניתן לפנות הרבה מאוד זמן איכות לבד ולצאת לחופשה של כמה שעות של שקט אמיתי, איכותי ומספק.

    צעד ראשון- תבינו למה אתם כל כך עסוקים. מיד אח"כ תבינו שאתם עסוקים סתם. ממש סתם. כמו מכורים לסיגריה שצריכים להחזיק משהו ביד וזה הפתרון מבחינתם. מהיר, קרוב והכי לא בריא. בקובה התיירותית אולי זה נראה מדליק על זקנה בת 90 שדוחפת סיגר כאילו הרגע אראלה הקובנית התקשרה אליה, אבל בעידן שלנו, בתרבות המערב, במדינת ישראל, אין מנוס, או זמן ליתר דיוק, לחשוב על מה נכון לי, אלא על מה נכון לעבודה, לחברים ולמשפחה. לי? מי אני? יש לי חיים? יש לי אומץ לעצור או להיעלם קצת? לשכוח מה השארתי מחוץ לבית והדרכים בדרך לכל מיני סידורים?

    אני לא אומר עכשיו לכו תחטפו יאכטה ויאללה צאו לשייט מסביב לעולם. בבית, בקטנה, הכי פשוט בעולם, בונים הרגל שיוצר עבורכם קאט מעשי ורגשי מהרגע שנכנסתם פנימה. גם אם אתם לא גרים לבד, ויש משפחה או שותפים לדירה. אתם בני אדם ואתם זקוקים למקום ומינימום זמן כדי להתאפס על השינוי מכל היום לשאר היום. כן, זה קל לדבר, ועוד יותר קל לקרוא. ולעשות? תאמינו, זה קל!

    לא הכל דחוף, לא הכל אפשר ולא הכל צריך. מיילים מהעבודה אפשר לדחות למחר. הם בעיקר נועדו למי שלא עובד כשהוא בעבודה. אל תענישו את עצמכם בזמן שיש לכם לעבוד ומשלמים לכם על זה. מזעור הנזק הוא פלאי כשמפסיקים לפטפט ולרכל במטבח על ההוא מהריאליטי וההיא מהעיתון. יש מספיק זמן לזה. אה, גם פייסבוק יחיה בלעדיכם. לי אין בכלל ואני יותר ממאושר ומעודכן מי התחיל עם מי באיזו מסיבה אתמול. יופי להם. איך חייתי לפני זה?

    צעד שני- אוכל. זה חשוב. זה טעים. אבל כל יום מחדש? לא למדתם לבשל ליומיים שלוש מראש? אתם יהודים או מה? בישול גדודי זה המומחיות מבית אבא-אמא שלא מבינים עדיין שכולם עזבו את הקן. זה יחסוך לכם כאב ראש, ניקיון, וקניות תדירות.

    צעד שלישי- דברו בטלפון בין לבין כשאין מטלה לבצע. בתור למשהו, בדרך לאן שהוא, לא בשירותים! בבית תשתקו קצת. קצת שקט. בלה בלה יש לנו כל היום מכל כיוון. במקרה הכי גרוע תראו תשומת לב אסמסית קטנה וחמודה ודברו ביום פחות לחוץ. להיפגש לקפה מעולם לא נראה כל כך משחרר. הדבר האמיתי.

    רביעי ואחרון- דיי להיות צומי. אנחנו חיים בעולם שכל דבר אנחנו מרגישים צורך עד חייבים לדווח איפה אנחנו, עם מי, למה ומתי חוזרים. אח"כ נספר שוב הכל למאה חברים איך היה. נראה לכם הגיוני? נעים? זה אומר שאתם באמת חיים? צריך לשמור קצת דברים לעצמנו. צריך לדעת שיש דברים שרק אתם יודעים. חופש הביטוי בשילוב האח הגדול והמדיום החברתי, הפך אותנו לצרכני צומי. שכולם ייראו וייראו. ואם הם לא? בשנות השמונים היה לכם רע? הכרתם מעט מידי אנשים? הרגשתם חסרי ביטחון? הכל בראש. אם תתנו לזה להוביל אתכם, אתם תגיעו למקום שלא רציתם באמת להגיע.

    החופשה השנתית נראית כמו חלום. אבל היא לא באמת כזו. היא שבוע נטו פנוי באמת שכולו כיף, אבל לא כתוצאה מסבל זוועות היום-יום שלרוב אתם אחראים על קיומם במקום לטפל בהם. קחו חופשה הרבה לפני. בבית. כבר היום. בחינם. הטובלרון, עלי.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      י...וש/יק/ינקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין