חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
לפעמים פשוט בא לי להרים ידיים
פשוט להפסיק. לוותר. לחדול. לשם מה כל זה?במילא אני לא מצליחה. שוב אותה שגרה. יום יום אותו ריטואל שחוזר על עצמו. די, נמאס. תרפי, אני אומרת לעצמי, תמיד את מתעקשת. לא מספיק? השקעת כבר המון זמן. חיים שלמים. אנרגיה. ריכוז. התכוונות. באמת, עשית את שלך בהתאמצות סיזיפית. ברגעים כאלה אני באמת נכנעת.
מפסיקה לעשות ביד והולכת לים.
■ ■ ■
"היום הלכתי לתוך השקיעה", כתבה פעם לחברתה ג'ורג'יה אוֹקִיף (1887-1986)
שנחשבת בעיני רבים לציירת האמריקנית הגדולה ביותר (כאן בצילום של בעלה, הצלם ואספן האמנות אלפרד סטיגליץ). בת למשפחה כפרית מוויסקונסין, שעברה לניו-יורק וניהלה שם חיים אינטלקטואליים סוערים, ואז גילתה את היופי הפראי-מדברי של ניו מקסיקו, בתוכו גם הלכה לעולמה.
ציוריה אירוטיים, לוהבים, חושניים, נועזים מאוד, גם היום ובוודאי בהקשר של תחילת המאה באמריקה. פרחי-הענק שלה הם הנשיות בהתגלמותה.
במחצית חייה עברה לצייר את נופיה הצחיחים של ניו מקסיקו, שלדי פרות וסוסים על רקע המדבר.
אבל השקיעה, הזמן שבו מתערבלות הצורות ומתמסמסים הדימויים, היא חלקת אלוהים הגדולה של אוקיף.
 |
תגובות (195)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני בעד להרים ידיים, לגמרי.
אבל-
צריך, לפני, לבדוק טוב טוב שהתנועה הזאת מוציאה אותך אסתטי וריחני.
(כי כבר יצא לי לנסוע באוטובוס בצמידות לכל מיני אנשים שהרימו ידיים, שלא בדקו טוב טוב (מסתבר),ותאמיני לי, היה רע לתפארת)
יקירתי את באמת השראה עכשיו קלטתי. תרימי כל יום ידיים. תלכי כל יום לים.
אני לכשעצמי מחבק אותך מפה.
תודה
כשלי בא להרים ידיים, לפעמים אני באמת עושה את זה, מודה שאין לי כח להתמודד, וחוזר אחר כך, כשיש לי כח, או אם זה לא מספיק חשוב, עוזב את זה.
כשאני מרגיש שהחיים שלי חזורים על עצמם (ודרך אגב הם לא, רק העבודה), אז אני משתדל לגוון. לעשות דברים שונים, ליצוק תוכן חדש, להכניס קצת צבע. וואלה, זה עובד.
עכשיו זה יישמע כמו זיון שכל רוחניקי, אבל לא אכפת לי: למרות שאם מסתכלים על התמונה התמונה הגדולה, החיים באמת נראים משעממים. אבל אם מסתכלים על הפרטים הקטנים, מגלים שכל יום שונה מקודמו. וזה מה שהופך את החיים למעניינים.
פוסט יפה, כהרגלך.
ולפעמים, כשלך בא להרים ידיים, לי בא לדגדג לך בשחי. אז תיזהרי.
את גדולה מהחיים
זאת כוונתי!
שמנה את ממש לא ההיפך הוא הנכון.
אישה סקסית ויפה
ממני,
דנה.
הלכתי לתוך השקיעה...משפט מקסים. ותודה שהזכרת את ג'ורג'יה או'קיף. היא
אחת משתי הציירות האהובות עלי
השניה היא כמובן תמרה דה למפיקה
http://www.notes.co.il/boaz/15878.asp
כתבתי זאת גם אצל דפנה ב"רשימות" וחייב לכתוב זאת גם כאן
כמו שאני לא מבין נשים שחושבות שמכנסיים צבאיים זה יופי של דבר ללבוש, אף פעם
לא הבנתי את רעיון גילוח הכוס
אישית, כוס מגולח מעורר בי רתיעה דווקא, מפני שהוא נתפס אצלי כפדופיליה
יתרה מזאת, חקרתי ובדקתי בקרב חבריי הגברים ולא מצאתי התפעלות גדולה
מהטרנד הזה (וזה טרנד. לא זכורים לי כוסים מגולחים בשנות השמונים). ענין עגום
לא יודעת לגבי המסתובבים, אבל אני נייחת לגמרי. ותודה.
הכי פרעי וחם בשדרות כרגע, אני חוששת...
לפני מספר ימים הגעתי לבקר בקפה של דה מרקר. אם את מקרה מייצג של האנשים שמסתובבים כאן, אני נשאר. את מדהימה וחריפה בטירוף סקרני. הציורים אמיתיים הרבה יותר מהאמת עצמה.
תראה, במיקומו האסטרטגי העליון של איבר המין שלי, לא צריך ידיים.
ברשותך את יכולה
למחוק את תגובותי
אני חשבתי שאני עונה לגב' בית הלחמי
.
ובדיוק בגלל זה נשארתי היום בבית.
חבול, מותש ומובס. די!
בהצלחה בניו-מקסיקו או ניו-ירוחם. פרעי וחם גם שם.
.
סליחה, אתה צודק.
רק באמנות עסקינן - מזתומרת, חשבת אחרת?
למה ללעוג למוגבלים?
אם באומנות עסקינן אז קבלי כוכב ירוק אומנותי ממני
פסוט מדליק אהבתי מאוד
אבל את זה שדמיונך מוגבל כבר ידענו
תודה בשם אוקיף
העצב יאה לי - זוכר את הסרט המוות יאה לה? שלא נדע...
נופל'קה - אהבתי
אני באמת חושבת שאת זה אפילו גברים מסוגלים להבין
קרא שוב (אבל לא ממש חשוב)
תודה. גם לך.
ברוכה הבאה, ובשמחה.
חנה,
את האחרונה שדמיינתי אותה עושה ביד.
בכנות
קוביון
מתמקד בעיקר, כרגיל. לכן אני אוהבת אותך!
תודה - וההרבה תגובות, אני כמעט בטוחה שזה בגלל הכנות.
פששששש, דניאלה...אני כל פעם מגלה אותך מחדש!!!!
אבל בנימה רצינית יותר: זה ברמה הסטריאוטיפית לגמרי. ספרי לחברתך כמה יפות נשות מחסום ווטש (שלא לדבר על כך שהן הבריקדה האחרונה בינינו לבין הכיעור הקיבוצי שלנו).
אלו שבשם בצדק שלהם לא רוצים לזיין צדק של מישהי אחרת, שיזדיינו להם במטוטא, הם ואביזרי הזכוכית והפלדה שלהם, בינם לבין עצמם. בכייף.
מיא, האם נכון לומר שאת מקסימה יותר כשאת מלנכולית?
ארז, אנחנו עברנו עם הדמעות מפוסט אחר. בכלל לא זוכרת איפה השארנו את השיחה. התפזרנו קצת...אצל מיא, דניאלה, נופל'קה או אצלי. מישהו זוכר?
לא הבנתי,
אולי בגלל שאני גבר.
מכל מקום, חולה על אוקיף !
את הבעיה הבנתי
מה השאלה
ומה הקשר
לגורג'יה אוקיף
שעוד הספקתי להכיר
מקסים
מזמינה אותך לים
מפסיקה לעשות ביד והולכת לים.
זה נון טישיו זה.
נדמה לי שמסיבות כאלה ואחרות, כולם פה צריכים טישו.
לא ידעת שהגבר החדש בוכה? זה שעיצבתן במו הבל פיכן, ועכשיו הוא מעורר בכן חמלה?
מי בוכה עכשיו, מי?
ואני, שצועק ומעיד על עצמי שמוכן לזיין את הצדק - מועלה על המוקד של מדורת נפשכן המיוסרת, כי בחיים לא תסכימו להזדיין עם אחד שמוכן לעשות זאת אתכן. הוא בטח לוזר, אתן אומרות.
בין שאר הדברים שהחלטתי שאני לא עושה - במסגרת אותו ריקבון שקט שאני מנסה לחנך את עצמי אליו - זה לצבוע שיער. אני לא צובעת שיער ואני מקווה שאני גם לא אצבע.
חברתי המוקפדת והמפונפנת ששמעה את תוכניותיי, הזדעקה בצער ואמרה לי את אחד המשפטים היותר מצחיקים והיותר מתמצתים את הקונפליקט הנשי שיצא לי לשמוע. היא אמרה: "יופי דניאלה, אל תצבעי, תהיי צודקת. רק שאת הולכת להיראות בול כמו נשות מחסום ווטש. צודקת, צודקת, אבל מכוערת משו משו"
ולעניינו - קיים מאבק בין השכל הישר (למי שעוד יש) המורה לנו למרוד בתכתיבים הדכאניים הללו - לגלח את הכוס, להיות צעירות, להיות בלונדיניות, להיות בעלות חזה - לבין הצורך שלנו לשאת חן ולהישאר אטרקטיביות. או במילים פשוטות - את הצדק אף אחד לא רוצה לזיין.
זה אוקסימורון. אם דבריי דבריי טעם, אזי הם לא בראשי. הם הוכנסו לראשי.
...........................................
וסתם עניין של העדפה - באופן אישי אעדיף למרוט הן את שיער ערוותי והן את דגדגני מלהדס על עקבים.
אוי, תודה, לא ידעתי שאני כזאת קריאה.
ובכן, לדעתי המלומדת, דרישות החיים בזמננו כל כך תובעניות ומסובכות והכי גרוע - סותרות, עד שאנשים מוצאים את עצמם לכודים בהמון דיסוננסים ולעולם לא מצליחים להשיג מה שהם רוצים בכל תחומי החיים - הכסף, הבית, העבודה, המשפחה, יחסי אהבה וכו'. ולכן רק טיפש לא נכנס מזה לדיכאון.
הרי לכל נוטלי הפרוזאקים למיניהם אין בעיה נפשית אמיתית, אורגנית, שיכולה לספק עילה לאשפוזם, למשל. הם פשוט אנשים שמנסים ללהטט בכמה חזיתות ונידונים לכישלון ׁ(פשוט אי אפשר להצליח בכל). וכשאתה לא יכול לשנות, עדיף פשוט טיפה להרפות.
לי למשל יש בעיה של אובססיביות ושל פרפקציוניזם שכמובן קשורות זו בזו. וכשכל פרט קטן בחיי לא מתנהל לפי תכנוני ולשביעות רצוני - אני מתחרפנת ומסוגלת לחשוב רק על העניין הבעייתי הזה, אפילו אם הוא קטן כנמלה, ולשכוח את כל התחומים הטובים והמוצלחים, גם אם הם מז'וריים כמגדלי עזריאלי.
נראה לך שלא קראתי אותו? קראתי, הפנמתי, הרהרתי עמוקות ומאז השאלה מקננת במוחי הקודח גם ככה!
תודה רבה באמת:)
אני מפנה אותך לפוסט אזוי שכתבתי בעניין הכדוריאדה הכללית בתחילת דרכי בקפה (עוד לפני שגיליתי את הצבעים)
http://cafe.themarker.com/view.php?t=177063
1. רק שכדאי שיהיה לו מה לומר. זה בסיסי כשרוצים להתבטא.
2. בעניין האנונימי - בחירת הכסות היא זהות.
חכי חכי, גם יומך יגיע
(התחלתי לכתוב על זה רשימה לווינט ונתקעתי באמצע. נגמרו לי הכדורים.).
סליחה שאני סוטה מן הנושא החשוב של גילוח הכוס שיש לי הרבה מה לאמר עליו אבל אני אתאפק, יש לי שאלה קטנה:
אני היחידה פה שלא לוקחת כדורים?!
נון-אישו!
אבל אני באמת חושבת שגם הנורמות של המיינסטרים, שתודה לאל איני משתייכת אליו, משתנות. דברים שהיו מקובלים פעם אינם מקובלים עוד וההיפך, ויש חשיבות לדיון למה זה קורה לכיוון הזה או לכיוון אחר דווקא, ולמה עכשיו, ומהם הגורמים ומהי המשמעות, כי אנשים שמפנימים את הנורמות האלה חושבים שזה באמת טעם אישי שלהם.
מה נסתר ומה דוחה?הכל ברור לחלוטין. נעורים ואטרקטיביות מינית,מסיבות ביולוגיות וגם חברתיות, חד הם.אז ברור שכל דבר שהופך אותך לתינוקת- החל בקול מתפנק ,המשך באיברים מגולחים וכלה בשפתי בוטוקס משורבבות - יעלה את ערכך .
דניאלה - דבריך דברי טעם ושאלותייך כמובן מופנות אל חברותייך המיישרות קו עם הלכאורה תכתיבים האלה, שמקום הולדתם, אני טוען, הוא בראשכן. אני, כחשוד המחמד שלכן בשוביניזם, מצהיר בזאת שאין לי יד ורגל ושמץ אחריות, לא אישית ולא קולקטיבית, באופנות ובתכתיבים המבזים שצויינו לעיל.
לגמרי מסכימה איתך. ולכן גם הטירוף הצרכני - שמתבטא בין השאר ב"רכב יוקרתי" או למצער ב"ברז יוקרתי" - מטריף אותי (מה לא מטריף אותך? את פשוט אשה מטורפת, זה הכל!) (סתם דיבור קטן שלי אל עצמי). כל הקוראים מוזמנים לכתוב פוסטים על הצרכנות המגוחכת והמותגית הזאת. נראה אתכם. לי נמאס לצעוק.א. תודה שבאת. את לפחות נחשבת לקולה של השפיות, בניגוד לי שהולכת ומסתמנת כמטורפת הרוכבת על גמל ושונאת גברים ואנשים לבושים בכלל.
ב. זה מאוד כואב מה שאת אומרת. כואב ונכון. ואני צריכה כמובן לחשוב על זה ארוכות. אז לוקחת לי ת'זמן.
כשחיים בחברה, במיוחד שוביניסטית ומפלה, אי אפשר להסתפק בטיעון של טעם וריח. כי טעם וריח מושפע יקירי מתכתיבים חברתיים. זה כמו לומר - נשים אוהבות עקבים או נשים אוהבות מטבח או נשים לא אוהבות להיות מנכ"ליות ולהסתפק בנביבות הזאת.
אין ויכוח על האהבה. הויכוח הוא על הסיבות להתהוות האהבה. ובעניין הזה
מיא צודקת בהאירה את המשמעות הנסתרת והדוחה למנהג שפשה במחוזותינו.
רק שבמקביל לדרישה למחוק את סממני הנשיות, אנחנו נדרשות גם למחוק את סימני הגיל. ואת זה אנחנו משום מה עושות בחדווה יתרה. מדוע זה לא וזה כן? מדוע אנחנו צובעות שיער, ממצקות ישבנים, מותחות עפעפיים ומזריקות רעלנים לפנים? סימני מיניות אין - סימני גיל אאוט?
אני חייבת להגיד פה משהו. נראה לי שנושא הגילוח, ניפוח ושאר הנגעים, מושפע מטרנד אמריקאי בעיקרו שפושה בארצנו כמו שאר התחלואים האמריקאיים (מבלי לעצור ולחשוב לרגע). שם מנפחים שרירים, מורטים עד צאת הנשמה, משתזפים (או מורחים צבע שיזוף!), ומנתחים הכל. בבסיס זהו הקושי לקבל את האחר (וגם את עצמנו) כאנושיים, בעלי חולשות, נגעים ותכונות פיזיות טבעיות. אז יש שיער, ויש ריח ויש מצברוח לא משהו לפעמים, אבל היי! אנחנו לא תמונות מרוטשות וירטואליות. (אין פה קריצה לגבי "נופל וקם", לדעתי הוא פשוט מישהו ידוע במיוחד שרוצה להתבטא כאנונימי, אני טועה?)
אז הוא אמר. מה זה חשוב? אחד אוהב ככה, אחד אחרת. מה הביג אישו? ולך אין העדפות לגבי גברים ששונות משל חברותייך? אחת אוהבת שיער קצר, אחת ארוך. מה עושים? איך ארצה (בריש קמוצה) את כולן? זה נון אישו, יקירתי.
הב הב
האג'נדה פה, דרלינג, היא שהגברים אשמים בכל. הם מכתיבי האופנה, ואתן קורבנותיה. הם אלה שבשבילם, לכאורה, אופנת התגלחת והשעווה בתחת.
אף אחת לא בוכה ולא נעלבת. הכל בעליצות גם אם ברצינות. מה ז'תומרת מי אמר לנו? הרי אנחנו פה רק בשביל לרצות, לא?
מה שבטוח זה שאנחנו מצידנו לא בקשנו בובת גומי עם חזה מרוט וזין מזכוכית....מעדיפות את מה שנתן לך הטבע - לא הפוטושופ. ריטוש זה קונבנציונאלי.
מי ביקש מכן לגלח? ומי ביקש לנפח? ומי ביקש הרואין שיק? למה את יורה על מטרות סרק ובוכה?
היות ובמין הכל מותר (כל זמן שאף אחד לא נפגע), אין מה לשפוט טעמים של אחרים ככל שיהיו מוזרים בעינינו. אישית אני מעדיפה מראה טבעי, אם כי מתוחזק. אסטתיקה היא חלק מההנאה בשבילי. לא רוצה מגולחים ולא מתגלחת בחזרה. אין פה דרך אחת להינות. אבל באמת מה בנוגע לריחות? היה לי בנזוג שהפסקתי להימשך אליו כשהתחיל להשתמש בדיאודורנט. הריח שלו היה גירוי חזק בשבילי והלך לאיבוד. אז?
טוב, כנראה הגעתי למצב הקטטוני שאני מצטטת את עצמי. אז כך כתבתי בפוסט אחר, לגברים שטענו שכוס מגולח הוא עבורם "עניין של העדפה אישית":
טוב, כנראה הגעתי למצב הקטטוני שאני מצטטת את עצמי. אז כך כתבתי בפוסט אחר, לגברים שטענו שכוס מגולח הוא עבורם "עניין של העדפה אישית":
לא יודע.
לי נשאר טעם תפל של סרט סתמי.
מיא!
פתאום שמתי לב שהדיוקן העליון נראה כמו ואגינה דלוקה, וזה התחתון נראה כבר עם נמק. אולי זה בכלל יומן רפואי?!
אגב, פה למטה הכנסתי צילום שלי ממסע אלונקות, בטירונות:
כיון שרגש אשמה הוא הדלק שלי,אני מרגיש בסדר עם המטען שהשלכת לעברי.
כמה שזכור לי,כוס מגולח זה באמת יותר יפה. גם זין ותחת .מה לעשות- אני קורבן אופנה.יש אצלי פער קבוע בין מה שנראה לי נכון וחשוב למה שנראה לי מעניין ונעים.לפעמים זה כמעט גורם לי לחשוד שאני לא מושלם- אבל ברור שזו מחשבה טיפשית.
יש אנשים שמזדעזעים מציור עירום בימינו?איפה מצאת אותם?מקסים!הם מוציאים אותי נאור!
אז ככה: קודם כל אני מתה על הציורים של אוקיף גם אם יגדירום קיטש עד מחרתיים, כי הם פשוט יפים בעיניי והמילה קיטש ממש לא מפחידה אותי. קיטש הוא בנאלי, והציורים האלה של פרחים מפושקים ענקיים אינם בנאליים וודאי שלא היו כך בתקופתה. כן, יש גם חשיבות למימד הגודל, לקבל את השטוזה בפרצוף.
שנית, לגבי הכוס - אתה תתפלא (ממש כמו שאני התפלאתי מהוויכוח שהתעורר בנושא העירום. באמת. בחיי שהופתעתי. מאוד) כמה הדימוי הזה של כוס כפרח יפה, בעל עלי כותרת נפתחים, אינו שחוק גם היום. זתומרת כמה הרבה גברים רואים עדיין בכוס איזה חור שחור ומפחיד ובעיקר לא נקי ומדיף ריחות, שיש לטהר בקיטור.
כתבתי בתגובה לפוסט החדש של דניאלה, שאני מנהלת במרחבי הקפה עוד ויכוח אחד - על גילוח הכוס - שהפך מתברר לאופנה גורפת, ומשמעותו פשוט להחזיר את כולנו, הנשים, לגיל שבע, באמצעות מחיקת סימניה של ההתבגרות המינית.
וכל זה נובע מכך,שהדימוי הוויזואלי והענייני והנפשי של הכוס כפרח, או כפרח האהבה - אם תרצה, בהחלט עוד לא הפך רווח ובנאלי כפי שאתה חושב.
ואם זה קיטש, אז אני רוצה כוטש כזה!
ובעניין הכדורים - אל דאגה, אני לגמרי בכושר. לא הצלחתי בעבודת ידי/עמל יומי רק פעם אחת ויחידה, שהניבה א הפוסט הזה. וציפראלקס ידידי מנוער נקרא רק השבוע לעזרה אחרי שנה, ואני לא יכולה להגיד שוויכוחיי בדה מרקר לא עזרו (בקיצור, זה באשמתך, איציק!)
אז ככה: קודם כל אני מתה על הציורים של אוקיף גם אם יגדירום קיטש עד מחרתיים, כי הם פשוט יפים בעיניי והמילה קיטש ממש לא מפחידה אותי. קודם כל, קיטש הוא בנאלי, והציורים האלה של פרחים מפושקים ענקיים אינם בנאליים וודאי שלא היו כך בתקופתה. כן, יש גם חשיבות למימד הגודל, לקבל את השטוזה בפרצוף.
שנית, לגבי הכוס - אתה תתפלא (ממש כמו שאני התפלאתי מהוויכוח שהתעורר בנושא העירום. באמת. בחיי שהופתעתי. מאוד) כמה הדימוי הזה של כוס כפרח יפה, בעל עלי כותרת נפתחים, אינו שחוק גם היום. זתומרת כמה הרבה גברים רואים עדיין בכוס איזה חור שחור ומפחיד ובעיקר לא נקי ומדיף ריחות, שיש לטהר בקיטור.
כתבתי בתגובה לפוסט החדש של דניאלה, שאני מנהלת במרחבי הקפה עוד ויכוח אחד - על גילוח הכוס - שהפך מתברר לאופנה גורפת, ומשמעותו פשוט להחזיר את כולנו, הנשים, לגיל שבע, באמצעות מחיקת סימניה של ההתבגרות המינית.
וכל זה נובע מכך,שהזימוי הוויזואלי והענייני והנפשי של הכוס כפרח, או כפרח האהבה - אם תרצה, בהחלט עוד לא הפך רווח ובנאלי כפי שאתה חושב.
ואם זה קיטש, אז אני רוצה כוטש כזה!
אוף..... אבל העיקר שקיבלת אישור עבודה!
זה לא מה שנשאר באיזשהו שלב מ-300 הספרטנים?
מאחר שהעלית ככה ברפרןף את נושא האוננות בשירך הקצר (ובתמונות המשובחות) - אולי תהיה לך ולציבוריות הישראלית סבלנות וחשק לקרוא את המאמר הבא, של תומר פרסיקו, שעלה הבוקר ברשימות
http://www.notes.co.il/tomer/40139.asp
מעניין, לא רק בגלל הרקע, אלא בגלל שזה מצטרף לשורת הנושאים שמשמשים לנטיעת רגשי אשם ואי נוחות וגו' ומתכתב איכשהו עם הפוסט הקודם המצוין שלך על עירום
לא הייתי סומכת על שום ניירות ובלגים .
השניים אוהבים להתמזמז ביחד אבל לא ממש להתנהל בנורמאליות ביחד
תאמר לך זאת שזה חתום על בשרה ..
אבל ראי איזה פלא -
קרב הארדנים הסתיים בדיוק היום לפני 63 שנים, ב-15 בינואר 1945.
בטח ארזו הכול כדי לשלם מע"מ בזמן...
את הפות... סליחה, הפוסט שלך, הייתי הופך לליבידרטו,
והייתי משתמש בציורים האלה בהפקה הבאה של האופרה הישראלית -
כּוּסית Fun טוּטָה.
עכשיו צריך רק לחפש מאסטרובטור שינצח. מישהו עם שרביט נאה, לא נגן פאגוט.
חזרתי להאיר ולו בגלל הבלבול שיצרת בי ותגובתך החמימה :)
לא אתן שאת ראשך המטורלל והנאה יעטרו פרחי קיטש שכאלה.
אם כבר פרחים - חבצלות המים של מונה יהלמוך פי שבעה.
במיוחד בתוך האמבט.
תבי, תבי לי קערה כזאת ואעטר בה את ראשי ככובע יוקרתי!
אם תחליף את הספר במגזין GLAMOUR, ואת כוס היין בבקבוק-שניים של פורט נושן - יש מצב!
אגב, מותר להשתזף בעירום בים שלך? (כי אצלנו אסור
)
טוב, את נכנסת כאן ברגל בוטחת לוויכוח עתיק היומין ביני לבין חברותיי המאובזרות והמעודכנות ממני, שבמקום בגמל טסות בחללית ומדי פעם אני נאלצת ללוותן כתינוק זה שנשבה אל חנויות הסקס ולצפות בשלל הפלסטיקים המנצנצים, המזמזמים והרוטטים למען בחור את המשוכלל והיוקרתי ביותר. אבל אני באמת דבקה בגמל שלי שלא מאכזב ומביא אותי כל פעם בדיוק לאן שאני רוצה להגיע. לכן נוצר הפוסט הזה. בגלל שפעם אחת לא הצלחתי ופתאום תפסתי את עצמי וצחקתי על כך שאני לא מסוגלת לוותר.
והפוסט כמובן מקסים. שלא לומר יוקרתי. (כמעט כמו המטוס שלי)
את היד נמשיל לגמל. את הויברטור פנינים המסתובב עם השטרונגול החינני נמשיל למטוס. ועכשיו נשאלת השאלה, מדוע להגיע לפסגת האוורסט על גמל?
התשובה היחידה שמטה את הכף לטובת הגמל היא שאחרי שיושבים במחלקה ראשונה במטוס, קשה לחזור ולהשתמש בגמל. ומה לעשות, לפעמים כל מה שיש לנו זה גמל.
בכל מקרה מיא, אני שמחה לראות שיש חיים אחרי הפוסט - טראומה הקודם. ואפילו לבידו פעיל. זה מאוד משמח אותי.
ובקשר לציורי הפרחים. מי שהיתה מציירת דבר כזה היום, היו שולחים אותה לעטר קערות בוטניקה במפעל זיעה בסין. בחיי.
ואם סיפקתי השראה למיקאלה הגדולה, באמת באתי על סיפוקי...
לא חושבת.... היא בניגוד להוא, מתה בגיל 99!!!
אבל מי שמשקיע שוקע....
עד שהציפראלקס מרים אותו משם!
לא התכוונתי לשורר, סתם שברתי ת'שורות. הגיג ותו לא, מבוסס על חויה משלשום.
מכירה את אלה שרואים בכל רשימת מכולת שיר, כי השורות קצרות? לא חסרים כאלה בקפה דה מרקר...
לא התכוונתי לשורר, סתם שברתי ת'שורות. הגיג ותו לא, מבוסס על חוה משלשום.
מכירה את אלה שרואים בכל רשימת מכולת שיר, כי השורות קצרות? לא חסרים כאלה בקפה דה מרקר...
אתה עוד לא יודע שאני מאותגרת טכנולוגית?
בדד נלך, אני ויד ימין...
לעתים נדירות ביותר....
רק שלא תלך לאיבוד ביער....
באמת?
א. תודה.
ב. זה פוסט מהחיים, שכתבתי שלשלום בלילה כשצחקתי על עצמי שאני לפעמים נתקעת על דברים כשלא מצליח לי, וסתם, אין סיבה. כי באמת כמעט תמיד מצליח.
ג. אני אכי אואבת את הפוסט אל אמאפכה אצרפתית (בלופ בלופ), אבל מי שואל אותי? ויו לה רבולוסיון!
וואו וואו וואו
ידיים למעלה על הראש
על הכתפיים
ומהר מהר מתחת למותניים
לעשות לעצמך הכי טוב אחת ושתיים
לגמור בסיפוק וקול גדול
ומיד לרוץ לים ול ... חול.
שיר הילדים הבא אהובתי , זכויות שמורות.
הציורים מופלאים ומהפנטים, כמה תשוקה ועוצמה יש באדום ורוך אירוטי בכחול, אפשר להסתכל עליהם וממש להתחיל להתנועע, רק צריך מוסיקה אוריינטאלית ברקע וזהו זה...
את מדהימה
אוהבת אותך, ברור לי למה.
והפוסטים שלך אהובה
הם היהלום שבכתר.
מצוינות זו לא מילה גסה
נשיקות עם השפתיים העליונות
התחתונות מתעסקות לי עכשיו עם הידיים
אני אומרת לך זה משהו...
נו גם היא כמו המוריסון עלתה על גלולה אחת יותר מדי
מה סורי ??? אין עלייך ! אין ! אין ! אין !
ברגישות בתבונה באיכפתיות באהבה הזאת שאתה מפזר לכל עבר ..
א י ן ע ל יי ך !!!
(עכשיו אני מבינה ,מיא , מדוע ביקשת ממני לקרוא עד הסוף !!)
אה אה ! עכשיו אני יודעת .. (טוב עזבי הסוד שלנו ..)
שיר מרטיב. וואללה שיר השירים. תענוג (אוף כל מה שאני כותבת נשמע מיני) אויש...
הנה קישור למצגת תמונות של אומנית בלגית בשם Inge l.m. Massie, שהיצירה שלה מאוד מושפעת מהיצירה שמיא הביאה
ובקשר לנושא....
ובכן...
כתור אחד שביקר בשבוע שעבר בפעם הראשונה ברובע האורות האדומים של אמסטרדם, אני חייב לציין שידיים זה כל כך פאסה. האמת היא שכשנכנסתי לחנות הראשונה פשוט התחלתי לצחוק צחוק היסטרי והמוכר הביט בי במבט עצבני שאני מבריח לו את הלקוחות. אלוהים, איזה מבחר. גבירותי ורבותי - ויברטורים - רק היום, ויברטורים, רק היום!!!
תני לסיליקון ללכת במקומך....לדגדגן
ברור..שני יוד..תמחקי מיד..אעשה ביד שוב.{שנייה}
אני עוד לא מרים ידיים.
כשאני אגמור,
אני מתכנן לעבור פה בדרך לים.
עכשיו תעשי בידיים..
תעשי ביד אחת, אחר ביד השניה.
ותחזרי אלי..להמשך..
גם אני לא יודעת לנקד - ואני עורכת, תארי לעצמך! שערורייה
אבל אנחנו מבינות זו את זו גם בלי ניקוד, נכון?
וחוץ מזה קיבלתי את עצתך והורדתי ידיים. מה עכשיו?
תודה. את לא מתכונת גדולה = שמנה, נכון?
אני קצת רגישה לנושא (מי לא?)
סוס אין לי כרגע, לדאבוני...
הציור האדום.. בדיוק ככה היה נראה אם היו מציירים לי את הנשמה.
אני מאוד אוהבת את הציורים שלה..בגלל הניגודיות..הקצוות.
ההרמוניה וההתפרצות.
ולגביך..אם החלטת להרים ידיים..זה קצת יקשה עליך..לתפקד ביום יום עם ידיים למעלה..
אז פשוט תורידי כל כמה שעות למטה.
אם לא היית קיימת הייתי צריכה להמציא אותך..וזו עבודה לא פשוטה, את יודעת.
קצת מרחל...
שפתיים נצמדות, אך לב מלב נבדל,
אך לב מלב נפחד-
חיות הערבה מרקדת יד גורל
בכבל האחד
ובשכרות מחול, ובקשקוש ברזל
ובטרוף הדם
לא ישמע הקול עורג ומתפלל:
שימני כחותם.
***
צר לי שאיני יודעת איך בכלל מנקדים.
להיפך - אין לי מתחרים.
מתחרות - יש ויש, לשמחתי!
ואכן, אין כמו מלאכת יד ברוכה ומספקת.
אהבתי את בחירתך במילה לדפוק....
כן, גם אותי לא הצליחו ולא יצליחו!
נפלא !
את גדולה מהחיים!
אני כ"כ אוהבת את האירוטיקה שבציורים שלה.....
ממני,
דנה.
מיא יקירתי , לפעמים זה ממש כייף להרים ידיים! לרוץ לים, לעשות מעשה מטופש וחדש כזה שלא היית עושה בשום יום בשגרה, רק כדי להזכיר לך שבידייך זכות הבחירה...
אז שאת רצה לים, קחי לך סוס, עלי על יאכטה והפליגי לאופק רק תבטיחי לי שבסוף תחזרי לכתוב, כדי שנמשיך אנו לשבור את השגרה!
עידו
מאמי,
ראיתי את הפוסט הזה כבר בבוקר, אבל הייתי עסוקה עם הידיים כל היום ולא הספקתי להגיב פה.
עכשיו אני נחה.
מבריקה, כהרגלך. כמה צחקתי.
אין לך מתחרות פה, מיא. אין לך מתחרות.
}{
זהו קראתי!!!
חולה על הגוף שלי אבל ממש
את זה לא דפקו אצלי ולא יצליחו לדפוק
אני הכי סקסית בעולם וזהו...
חפשי אותה באינטרנט. בערוב ימיה התרכזה בציור גולגלות של פרות - לא עלינו - במדבריות נו-מקסיקו. משו מדאים!
אויש - אני מה-זה רוצה לראות את החדש של ללוש! כבר מתחילה לזמזם את המנגינה האלמותית מ'גבר ואשה'!
והסרט שלך - אינתיפאדה קאלט - נפלא. פשוט מחמם לב. מרגש באנושיותו. וכל כך עלינו. על כולנו.
חלום ..
וחוץ מזה תודה על השם של הציירת האמריקאית .. בדיוק שאלתי
את עצמי לפני כמה ימים על עוד שם מלבד פרידה
והיה לי קשה לענות ...
את נהדרת :0)
קודם כל לא מסכימה לקרא עד הסוף
כי חולה על גורגיה אוקיף, חולה עליה
אז זה קודם
ועכשיו אקרא אותך!!!
זוכרת את השורה הזו מ"אינתיפאדה קאלט"? עינת שרוף מדקלמת אותה, התמונות חושניות בטירוף, את סגרירית משו, מציעה שופינג פראי, קפה בדחיפות, לקפוץ לחדש של קלוד ללוש בלב, או לסרט על בוב דילן
רק לא להסתובב בעירום בים בימים אלה כוכבת קררררררר
לומר ראיתי..קראתי..וזמן ארוחה מקלחת סיפור..אני אחזור ואגיב..
בנתיים נשיקות..לאיזה שעה שעתיים
נפלאה שכמוך
תודה לך איש יקר..בזכות מה שכתבת, הוצאתי ראשי מהחול :)
כמו שפליקר (אודליה) אומרת:
לפעמים צריך לתקוע לפר את האדום בעיניים!
כמו שפליקר (אודליה) אומרת:
לפעמים צריך לתקוע לפר את האדם בעיניים!
חששתי שזה המצב. אז תראי: שני פפנש ביום, על בטן ריקה, ואת יוצאת מזה תוך שבוע גג. ולישון עם גרביים, יה?
ציורים מדהימים, לא מוכרים לי
איש היפה בעלת בלוג
ואני שפוט...
טוחנת גברים במנואלה ומפטמת אותם בממליגה!
חסר לך שלא!
גאונה, ג'ורג'יה. אני בטוחה שיש אנשים (בהמשך לפוסט הקודם שלי, על העירום) שנבוכים מהציורים שלה...
ובים אפשר באמת לעשות הכל - אבל זה שורף!
נו שיט! תיכף תגידי שאת גם טוחנת בשר במנואלה, או טוחנת תירס בשביל הממליגה
צ'מע, החוכמה שאתה מנפיק בפדיחות, לאנשים אחרים אין בהברקות הכי גדולות, אז תהיה רגוע. לא יען ולא בן יענה אתה, כי אם לפיד המאיר את הדרך לסומים.
נעסה ונשמע!
מתי לחצנו ידיים? תמיד אנחנו ישר מתנשקים!
איזה פיסת יצירה מענגת, שאני כל כך מזדהה איתה, בכל נִימַי ♥
אשוב להגיב עוד.
תודה, השבת סומק ללחיי (וגם החימום המעצבן של של דיזנגוף סנטר)!
כן אמא.
ואני לא מבינה,
בוכה על שרע לה
(ולכן מעדיפה להשאיר מילה טובה)
או קורצת בעיניה,
שובבה?
כנראה ששובבה
והייתי צריכה להבין
שלא אחת כ-מיא...
לדאבוני, ראיתי הרבה גברים שזה קרה להם
לואו-טק זה אני. עוד לא התקדמתי למכניקה. בשר בבשר.
ושוב לא נותר לי אלא לצטט את אמי המקסימה שגורסת: אדם צריך לשאול את עצמו יומיום: למה אני לא מתאבד.
ושוב לא נותר לי אלא לצטט את אמי המקסימה שגורסת: אדם צריך לשאול את עצמו יומיום: למה אני לא מתאבד.
שיינינג, תומיש, מינימקסי - קראו שוב, והפעם עד הסוף.
יפים מאוד הציורים, ואכן מכילים המון נשיות ועוצמה - מתלהבת שפורצת מהציור הראשון, ומלנכולית-משהו שמתכנסת לתוך עצמה בשני.
וסחתיין על אוקיף שהצליחה להעביר כל-כך הרבה נשיות בלי לצייר ציצים וזה.
וללכת לים זה מצוין. אם נכנסים למים אז גם אפשר להמשיך לעשות ביד.
מה שאמרת מתוך אהדה ואחווה
איך לך מה להצטער על זה!
ואני בטוח שמיא תטפח על שכמך
(כשתהיה לה יד פנויה ;-)
אוקי..עשיתי את הפדיחה שלי להיום..
לו יכולתי להעלים את עצמי כבת יענה, הייתי עושה את זה עכשיו חחחחח
הסוף פשוט נמחק לי מהעין..זה מה שקורא כשרוצים כל כך להגיב למשהו שתופס לך את העין
ולא מתרכזים בהכל..
סורי :)
מיא יקירתי..
אסור להרים ידיים לעולם
ויודעת מה? אפשר גם להנות משגרה ולהפוך אותה למשהו טוב..
גם חיי הם חיי שגרה אבל אני מביט בהם ואומר לעצמי שטוב לי שזה כך,
לא רוצה להיתקל במהמורות בדרך שישנו את חיי,
לא רוצה להתמודד עם קשיים והפתעות שיזעזעו אותי,
רוצה לחיות את שלוות היום-יום ולהפיק מהשגרה את המקסימום..
הציורים מהפנטים, פשוט כך,
הצבעים מרהיבים
עונג לעין :)
המשך יום נפלא מיא
מיא חייכה אותי.
אתה ממש הצחקת.
_תחזקנה הידיים העושות במלאכה_,
ידי עמלות, ידי אחיותנו המחוננות,
עליזות ומתרוננות!
"מפסיקה לעשות ביד והולכת לים."
בפעם הבאה שניפגש בים, תזכירי לי לשאול משהו לפני שאנחנו לוחצים ידיים.
ממתקית- לא להפסיק
פשוט לנוח
את יודעת שאני חושבת שהמאמץ לא יפה לחיים
לכי לים- אין כמו ים להשיב סומק ללחיים
ועיזוז לנשמה:)
או קיף כיף של פוסט. ממש פוסט פרודקשן.
משהו מכאני היה יכול להחליף את תחושת היאוש הידנית שלך? הייטק זה לא מילה גסה, כשהלואו טק לא מספק. את הסחורה.
הרשי לי לצטט משורר גדול, דוד אבידן, שידע משהו על החיים וכתב בשירו ייפוי כוח את השורה הבאה:
"מה שמצדיק יותר מכל, את הבדידות את הייאוש הגדול היא העובדה הפשוטה, החותכת שאין לנו לאן ללכת"
פניקה מיסטית אומרת לי לברך את השגרה , היא עבורי עוגן החיים המוטרפים שלנו.
לצאת ממנה - נפלא ולחזור אליה עוד יותר נפלא, לפעמים כמו לבית חם.
אבל זו אני והפניקה שלי שמוסיפה ואומרת לי : אל תתלונני בפני האלוהים, שמא יזמן לך שיגרה חדשה שתהיה ,בלשון המעטה, הרבה פחות טובה.
טוב שלפעמים קצת נמאס לנו מהכל.זה שומר לנו על הכוחות שלו יכלו עד תום, בזמן שאנחנו
מורידים מהלך, ומתכנסים בתוכנו עד יעבור .
והציורים ,מלאי עוצמה ,מורכבים, מסתוריים, שואבים, או במילה אחת: אישה
בובה,
מה זה?
מה עכשיו לוותר, להפסיק, לחדול???
אל תדאיגי אותי.
גלגל,עוד שנה,גל,
עוד שנה.
גלגל, עוד שנה....
הזמן הוא כמו גלגל ענק !
ואנחנו כמו בלופ...
יום יפה שיהיה
לרגע כן.
אז תצטלמי.
ג'ורג'יה אהובתי.
זה בסדר. לשם כך יש חברות.
תודה על הטיפ המעשי, נשמה!
אני תמיד עירומה, שכחת?
כל החיים שלי זה רגעים קטנים ומעצבנים. כמו הברחשים האלה של הקיץ שנדבקים אלייך ואת לא מבינה מה מגרד לך. מכירה?
ונאכל תפוח?
תודה. שמחתי.
איזה יופי ועוצמה!
אהבתי!
לא יכול לתת עצות לגהי הטכניקה :).
אבל תודה שהכרת לי את ג'ורג'יה אוקיף.
כמרגישים שבא להרים את הידים,
אפשר בו בזמן גם להזיז אגן,
אם יש מוזיקה - עדיף להוסיף.
לא לשכוח לנשום.
אחרי כמה דקות כאלה אפשר להתחיל מחדש.
זה חוסך את החול של הים (שאני, אישית, שונאת!!!)
תודה, יקירה על ציורים מופלאים, מסתוריים ומעוררים }{
תהני בים, מותק.
תהני הרבה
ותתלבשי טוב.
אז זהו דרלינג,
להפסיק להלחם ופשוט לחיות את הרגעים הקטנים :)
אני נותנת לך את הפזמון משיר שאני מקליטה עכשיו מתוך הדיסק שיצא בקרוב...
לא להילחם בי יותר, לא צריך לוותר
רק להניח... ולנוח...
נחשוב על שום דבר
נחשוב גם על המחר
נרגיש את השקט הבטוח... וננוח...
נהדר
פשוט כך
שבוע טוב