שלוש שנים.........חלפו מאז שאיבדתי אותה.
היא הייתה החברה הכי טובה שלי, הנפש התאומה שלי, האוויר לנשימה שלי, ה"כותל שלי", פותרת החלומות שלי, הנחמה שלי אחותי האחת והיחידה. היינו ביחד באש ובמים..... ואני תמיד הייתי איתה ובשבילה...... עודדתי, הקשבתי, בכיתי, צחקתי אהבתי אספתי אותה כשנשברה לא פעם.אך היא תמיד חיה בעולם משלה, בלי לדפוק חשבון לאפ'חד . מאז ומתמיד היינו מאוד שונות אך כ"כ דומות.... כל אחת בדרכה. ...היא הייתה אשת העולם הגדול... טיילה כמעט בכולו ותקופה לא קצרה בחרה לחיות בארה"ב, אני נשארתי כאן... חיכיתי לה ..... התקדמתי..... חייתי את חיי... בלעדיה.
בעצם, כל הזמן חווינו פרידות אך הפרידה הזו קשה מכולן. עד לאותו יום .... היום שבו כולם צעקו, התווכחו, התחננו ונשברו. ואני? שתקתי לא אמרתי מילה, לא התווכחתי, לא התרגזתי, רק שתקתי. היא ראתה שבתוך עיניי היה כאב עמוק של אובדן. למרות שבתוך תוכי ידעתי שעד לאותו רגע היא היתה אבודה בעולם והלכה בחושך...... מבלי למצוא אחרי מי ללכת ולמען מי..... נשברתי לחתיכות וללא כל היסטריה ושום יכולת לנחם את עצמי רק שתקתי. השתיקה שלי בעצם האשימה אותה והשאירה אותה לבד עם ההחלטה שלה. ולמרות שלא רציתי , נסגרתי, ברחתי ללא כל יכולת לעמוד ולהכיל את הכאב שחשתי באותם הרגעים. היא מצאה את הכוח לבצע את הבחירה שלה, הבחירה שאף אחד לא אהב. ההורים והאחים מוכרחים למצוא את הדרך, אבל אחיות אוהבות כמונו, עלולות להתנתק, ולהפוך לזרות. "אני אוהבת אותך" אני מנסה לצעוק לה אך הקול נעלם לי. היא מדברת אליי ואני שותקת, היא מנסה להסביר לי לאט, היא מנסה בלי סוף לדבר אליי... לסלול את הדרך אל הבנתי . אני ממשיכה לשתוק לא שומעת אותה. לא מוכנה לשינוי שחל בה אני ככ" אוהבת אותה שזה כואב. למה אי אפשר היה פשוט להמשיך לחיות כמו אתמול? לצאת לבלות ביחד? לאכול, לשתות, לדבר על זה ועל ההוא ולהנות מהדברים הקטנים האלו שהופכים את החיים לנסבלים ? היא ממשיכה לנסות לגשר ... לשכנע אותי שהיא מאושרת בדרכה החדשה שהיתה לה "הארה" .....רוצה שאדע שסוף סוף קורה לה משהו טוב, היא מאושרת ומרגישה את הדברים שאף פעם לא הרגישה , היא מצאה את האושר..... וזה לא משנה לה שהיא תמיד אבל תמיד עשתה רק את מה שרצתה, בלי לעצור בלי לעשות חשבון לאף אחד וללא התחשבות מה זה יעשה לכל מי שאוהב אותה...
ניסיתי לשמוח בשמחתה, ללא הועיל, ובדיוק באותו יום לפני שלוש שנים ידעתי שאיבדתי אותה סופית לטובת הדת.
מאז היא "התחזקה"... סיפרה שיש לה שידוך ברסלבי ... (למזלי אחלה גיס) תוך כשלושה חודשים היא נישאה בחתונה דתית בהפרדה , אחרי שנה וקצת נולד בנה הבכור: "נחמן" כך קוראים חסידי ברסלב לילדיהם...... כמובן שהייתי בלידה ותמכתי בה עד הסוף, הייתי הראשונה שאחזה בתינוק המדהים הזה שגרם לה להמון ייסורים , "צדיק" כך הם קוראים לו בשפתם - מיד לאחר מכן היא עזבה את עבודתה לטובת גידולו והיום היא בהריון שני.... כנראה עוד "נחמן" מקסים.
היא חיה כמו שרוב חסידי ברסלב חיים...... בצמצום מבהיל והשקפת חיים שונה משלנו.
כל היום לומדת תורה, דינים ולא מתעניינת בעולם בחוץ.
הפערים ביננו גדלים ולאט לאט מתרחקות עוד ועוד.....
הנתק קיים לא ניתן להתכחש לו......
כמה חבל.
אנו נפגשות לעיתים רחוקות בשבתות.... בבית הוריי.... מדברות בטלפון מדי פעם מנסות לשתף זו את זו בחיים השונים שלנו וכל אחת חייה את חייה.... בנפרד.
אוהבת אותך אחותי היקרה את ככ" חסרה לי............. |