קישור מקור http://on.fb.me/15VsVay
 מדוע ממשיכים הבנקים להחיות את הפירמידה של דנקנר? ========================== ============ לאחרונה נודע כי דנקנר הגיע להסדר חוב (תספורת) של יותר מחצי מיליארד ש"ח (עדיין טעון אישור). במסגרת ההסדר הוא יישאר בעל השליטה בפרמידת החברות בה הוא עומד. המשמעות היא שיותר ממחצית החוב שצבר יימחק, חוב שנוצר עקב השקעות כושלות. אם כן, כשלונר עסקי נותר בעל השליטה! והיכן עומדים הבנקים בסיפור להם חייב דנקנר 850 מיליון ש"ח באופן פרטי (בעיקר ללאומי ופועלים)? כיצד קרה שאדם אחד לווה סכומים כאלה? מדוע אינם מתעקשים על גבייתו כשם שהם עושים עם כל חייב? מדוע הם מוחלים לו ומשאירים אותו באופן מלאכותי כבעל החוב? מדוע אינם נוקטים בהליכים משפטיים? חשוב לזכור, נוחי דנקנר לא עמד בתור על מנת לקבל הלוואה לעסקיו. הוא ישב לארוחת צהרים או ערב אם חבריו ויחד רקמו עסקים שככל הנראה מיטיבים עם הבנקים. במערכת היחסים הסבוכה בין הבנקים לטייקונים לא ברור מיהו השולט, והאם דנקנר איננו אלא זרוע ביצועית שלהם, שליח ומוציא לפועל של תכניות הבנקאים הבכירים. הרבה יותר נוח לבנקים לעשות עסקים באמצעות לווה אחד של 850 מיליון ש"ח מאשר לפזר את הסכום בין כ 1000 חברות צעירות ומבטיחות. כך או כך, נדמה שיש לדרוש שני דברים עיקריים: 1. לשים קץ לריכוזיות הגבוהה בענף. ככל שיש יותר בנקים גדולים, כך יהיו יותר טייקונים ממונפים. יש לפזר את האשראי במשק באמצעות יותר בנקים. 2. שנית, על הבנקאים לשאת באחריות אישית ולשלם על מהלכים בעלי סיכון רב. מישהו צריך לשלם על כך שנגד דנקנר לא מתנהלים מהלכים משפטיים בעוד נגד אזרחים תמימים בעלי חוב הרבה יותר קטן ממצים את כל ההליכים. |יוסי שאול וליטל, צדק חברתי - חדר המצב http://www.themarker.com/ markets/1.1964169 http://www.themarker.com/ markets/1.1913923
|
