פנייה לוועדה להפסקת הריון רקע בשנים האחרונות אנו רואים מגמת עליה בשיעור הריונות בגיל ה"עשרה". נראה כי הגורמים להתגברות תופעה זו נעוצים בבעיות גיל ההתבגרות, בנטייה לקיום יחסי מין בגיל מוקדם ובדרכי המידע המגיע לנוער בנושאי יחסי מין, הריון והדרכים למניעתו. מחקרים מראים כי נמצא קשר בין הריון בגיל ההתבגרות לבין תכונות פסיכולוגיות, משפחתיות וחברתיות. תכונות אלו כוללות דימוי עצמי נמוך ויחסי משפחה לא טובים, משפחה חד הורית והישגים לימודיים ירודים, שימוש בסמים, עוני, אלימות, הזנחה במשפחה והתעללות גופנית ואו מינית, מנבאות 50-60 אחוז מהסיכוי להיכנס להריון. חוסר ההתמצאות בנושאים אלו בישראל, ובארצות אחרות, מוביל מצב שרק כשליש מבין המתבגרים המקיימים יחסי מין משתמשים באמצעי מניעה, וגם אלו בעלי ידע בלתי מושלם בנושא. חלקם חושבים שיחסי מין ראשוניים לא מסתיימים בהריונות, אחרים חושבים שאם מקיימים אותם בעמידה אין סיכוי להריון וישנן בנות הנוטלות גלולות גם במשך תקופת ההיריון. מחקרים בארצות מפותחות הראו ששעורי ההיריון בגיל ה"עשרה" היו נמוכים דווקא במדינות שבהן מופעלות תכניות לחינוך מיני ובמדינות שבהן הייתה לנוער גישה לשירותי תכנון המשפחה, ולמכונות אוטומטיות למכירת אמצעי מניעה.
לאור העלייה במספר הפניות בקרב נערות ונערים בנושא חשש להריון לא רצוי,למרכז הנוער בו עבדתי, אני רואים חשיבות בגיבוש אסטרטגית התערבות בנושא. אסטרטגיית התערבות זו תלווה את הנערה ואת קרוביה בתהליך קבלת ההחלטות והביצוע. מה השלבים? * המשך הריון- לנערה אשר מחליטה להמשיך עם ההיריון מתוך סיבות מוסריות, רצון להתחתן וכו", אנו ממליצים להמשיך ולהיות עימנו במעקב וכמו כן לפנות למרכז א"ת בחיפה, אשר מלווה נשים ונערות לא נשואות אשר החליטו להמשיך עם הריון לא מתוכנן. * ליווי בתהליך הפסקת ההיריון: בתהליך זה מתמודדת הנערה עם משהו גדול, הכרוך בהרבה חששות ובלבול, שמלווה בתהליכים ביורוקרטים מסורבלים. חשוב עם כן שהנערה לא תישאר לבד בתהליך זה. לכן אני מבררת מיהם אנשי התמיכה שלה בתהליך: החבר, חברים. נערות רבות חששות לשתף את הוריהם בנושא מתוך בושה ומבוכה. אולם, אנחנו במרכז חושבים שאם ניתן, והדבר לא מהווה סכנה עבור הנערה, רצוי לשתף את ההורים בגילוי ובתהליך. כשמגיעה אליי נערה לבדה, ללא ידיעת אמה, אני מנסה להבין מדוע. רצוי לא לתת לנערה לשמור סוד כל כך גדול לעצמה היות וקשה להתמודד עם מטען כזה גדול לבד. אם התשובה של הנערה היא שהאם מאוד תכעס ותתרגז, אז אני מסבירה לה שאחרי הכעס תבוא בדרך כלל ההבנה. במידה ולנערה אין אף אחד אשר יכול ללוות אותה רצוי מאוד שאיש מקצוע (עו"ס או יועץ) ילווה אותה לא רק נפשית אלא גם פיזית בכל התהליך.
1. בדיקת דם- תשובה חיובית בבדיקת השתן איינה מחייבת ב-100%, לכן יש צורך בבדיקת נוספת – בדיקת דם. הולכים לרופא המשפחה בקופת חולים, מקבלים הפניה לבדיקת דם שיכולה לאשר או לשלול את קיום ההיריון. בדיקת הדם נעשית במעבדה של קופת החולים, ע"י אחות (בד"כ בשעות הבוקר המוקדמות, אבל יש סניפים שבהם ניתן לעשות בדיקה גם עד שעות הצהרים). התוצאות מתקבלות באותו יום, אחה"צ. ניתן לעשות בדיקת דם גם בבית חולים פרטי (אסותא לדוגמא) בלא הפניה, אולם בדיקה זו כרוכה בתשלום. 2. התגלה הריון יש להגיע לגינקולוג לבדיקה. הגינקולוג מבצע בדיקת אולטרא סאונד (או נותן הפניה לבדיקה), שבמהלכה ניתן לקבוע את גיל ההיריון (קריטי לצורך האפשרות לבצע הפלה). 3. לאחר שגיל ההיריון נקבע אפשר להגיע לוועדות להפסקת הריון: 4. הפסקת ההיריון: 5. מה צריך להביא להפסקת ההיריון? 6. התהליך בבית החולים: *ליווי לאחר הפסקת ההיריון-נערה בהריון מצבה שקול לנערה במשבר, וסיום ההיריון אינו בהכרח מסמן את צאתה מהמשבר. נערה שעוברת הפלה ומצליחה להתנתק רגשית מהסיטואציה נשארת לרוב, נטולת צלקות נפשיות. עם זאת, לעיתים קרובות חשות הנערות שביצעו הפלה, רגשות אשם קשים, עצב וכעס, כמו בתהליך שכול לאחר אובדן. נערה המאבדת את עוברה חווה כאב חד ומרגישה אבל עמוק ומשמעותי, גם עם אובדן זה נעשה מתוך בחירה. כאשר החברה דורשת ממנה לחזור מיד לשגרה ולא מאפשרים לה לעבד את האבל, וכאשר מסרבים להבין ללבה ולתחושותיה, עושים לה עוול. לאור האמור חשוב להמשיך ולהיפגש עם הנערה למעקב ולשוחח עימה על התהליך שעברה ולעבוד עמה על שלבי האבל עד לכדי השלמת האובדן. בשלב זה חשוב לאתר ולתחזק נפשית את האנשים סביבה אשר תמכו בה בתהליך באמצעות ונטילציה ועידוד. לאנשים אלו תפקיד חשוב בתהליך ההשלמה של הנערה עם האובדן, ועל כן חשוב לתמוך וסייע אף להם בתהליך.הריון הנערה ובחירתה בהפסקתו מעמיד את מערכת היחסים שלה עם בן זוגה במבחן. במידה ובן זוגה שותף איתה לתהליך ולוקח אחריות, חשוב שהשיחות עימם התמקדו בנושא הזוגיות ובחיזוק מערכת היחסים בניהם. בשיחות אלו חשוב מאוד להיות אובייקטיבי ולא לקחת צדדים, אלא לאפשר לבני הזוג להקשיב אחד לשני.בסוף ההתערבות ממומלץ לבקש מהנערה שתבוא לשיחת מעקב אחרי כמה חודשים, על מנת שנוכל לקבל אינדיקציה למצבה בתהליך ההשלמה. ולסיום הכי חשוב לא לשכוח שיש צורך בהרבה אמפטיה, קבלה וחוסר שיפוטיות בתהליך.
|