כותרות TheMarker >
    ';

    דוקו-בלוג

    © כל הזכויות שמורות לי

    ________

    מיני-פוסט

    9.6.13

    למען הסר ספק.
    כל מה שנכתב פה שזה שם מקביל פחות או יותר לכאן או לכל תגובה שלי כמובן!

    ויכול בהחלט לכלול מילים שאני המצאתי בכוונה תחילה
    ו/או לא. בטעות סופרת ולא סתם. שגיאות מקלדת גם.

    רצינות תהומית. קשרים פשוטים, שברים מסובכים, כאבי פאנטום // זיופים של פאנטום האופרה /// שירת ראפ לא סבירה לחלוטין.

    הכל שלי! אלא אם ציינתי אחרת.

    ותודה לעצמי שאני מבקרת אצל אנשים ובבלוגים אחרים שהעלו לי את הרעיון להוסיף היום את המיני פוסט הרעיוני הזה.
    למען יוסר כל צל של חשד שכן המצאתי מילים מימי ו/או הגיגים ו//אולי חרוז ///חמשיר בלי כוונה גם.

    כל תמונה באיכות מעולה יכולה להיות שלי!
    כל תמונה באיכות ירודה היא תמונת מצב.
    כל קטע מהיוטיוב הוא קטע יוטיוב והזכויות שמורות למי שהעלה ליוטיוב.

    וזהו לעכשיו.



    © כל הזכויות שמורות לי

    פוסטים אחרונים

    0

    עוד קצת תגיות

    94 תגובות   יום שלישי, 19/3/13, 01:02

    או אולי המשך לגילוי עוד יותר נאות.


     

    נראה לי שהלילה יהיה נכון לפצוח בציטוט של יהונתן גפן.

    הוא, הגפן תמיד מצוין. מבחינתי לפחות.

     

    אתה גר עם אשה עשר שנים 
    אתה גר עם אלף סודות קטנים 
    ובכל פעם כשנדמה לך שהנה אתה חושף 
    צל מוכר חולף 
    פניה נעולים ומבטיה חתולים 
    סודות גדולים אין מגלים 

     

    בפעם הראשונה שפרצתי לכאן בעוז, כתבתי פוסט שלי היה הכי ברור בעולם. לי ולעוד כמה אנשים.

    לא ניסיתי להסתיר בו כלום, כי אני לא מסתירה. אין לי ממש מה. שם או פנים ממש לא מעניינים אותי. בערך כמו שלא מעניין אותי מה בן אדם למד, ממה הוא מתפרנס ואם יש קשר בין מה שאותו אדם למד למה שהוא עושה בחיים.

     

     

    שנים חולפות במהירות מופרזת 
    עונה בעונה בעונה מתחרזת 
    מהטובים לוקחים דוגמא 
    את הרעים תולים 
    סודות גדולים אין מגלים 

     


    הבלוג הזה, נוצר בזמנו וגם את זה כתבתי אז, מסיבה מאד סיבתית. רק שאני כמה שיש לי חוסר קוהרנטיות כשאני כותבת בלוג, כי ככה זה עושה לי נעים בגב. אני לא אוהבת טיוטות ולא באה לפה לכתוב ניירות עמדה או עבודות נורא סדורות בעברית מתוקתקת, אלא בדיוק כמו שאני מדברת בחיים, אז יש לי בכל זאת איזה סדר פנימי שלי. אולי אינטונציה שיוצאת גם בכתיבה של מילים.

     

    יום אחד, שסביר שהוא היה לילה בכלל, כי אני בדרך כלל מגיעה לפה כשחושך בחוץ, כתבתי כותרת על ניקה-פול. הפוסט כמובן דילג לו מעצמו לנושאים אחרים. אז כן. אני לא כותבת פה מאתמול. גם לא משלשום. אני לא כותבת רק פה. קצת כמו בטלויזיה רב-ערוצית. אני מזפזפת לי ביני ובין עצמי. לא משנה מילים. לא משנה דעות. נראה לי עלי לפחות שיוצא לי לא פעם לקרוא טקסט ולראות בו בכל קריאה דברים אחרים. להגיב ממקום אחר.

     

     

    ובכל זאת תגיות ותוויות וכובעים.

    לכובעים יש יותר מ-3 פינות. קצת כמו למרפקים.

    כמה שכלום כבר לא מפליא אותי, אני עדיין מופתעת תדיר!

     


    איך יש אנשים שכן נפעמים מהגדרות. אני רואה את זה בתגובות. לא שלי. לא אצלי. פה אין לי חברטואלים (מילה גנובה שלא אני המצאתי! אלא קביאר וכל הזכויות שמורות © לה ולה בלבד! ) כשאני לא רוצה. מי שאני לא רוצה מרגיש או מרגישה את זה מהר מאד. אני לא יודעת לזייף. אני עונה ישר בפנים. לי נורא קל לצחוק עם מי שאני אוהבת. אני לא צוחקת עם מי שאני לא.

     

     

    אני אומר "על מה את חושבת" 
    את אומרת "על החיים" 
    אני אומר "עכשיו תתפשטי ותראי את גופך" 
    את מחייכת ומסירה עגילים 
    סודות גדולים אין מגלים

     

     

    לפני כמה ימים, גיברת אחת התעקשה לחתום את תגובתה עם התואר המלא שלה שכלל קישור לאתר הפרטי שלה. אני למשל לא יכולה לסבול שימוש בבלוג הפרטי שלי לצורך פרסומות. אז הסתכלתי איך היא נוהגת במקומות אחרים. היא לא עשתה את זה אצל כולם. יש לי מסקנות אצל מי היא הרשתה לעצמה לפרסם את עצמה ואת משלח ידה. אני חוסכת ממי שהגיע עד הלום את המסקנות. . .

     

     

    גבר אחר, טורח לענות לאחת מחברותיו בתואר שהיא רכשה ואני לא מזלזלת לשנייה בתוארה. ממש לא! אבל בחיאת ועם כל הכבוד, דוקטור למשפטים באמת מבין בגיאוגרפיה יותר טוב ממי שסיימה למשל לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה בלבד ועוד בהצטיינות יתרה? אז למה? למה ההתייחסות הזאת לתגיות, למה אנשים צריכים לשים את הכובע הזה? בשביל מי ובשביל מה? בשביל אנשים שהם לא מכירים? בשביל שיתייחסו לתגובות שלהם יותר ברצינות? בשביל שיתייחסו לכתיבה שלהם בדחילו ורחימו או מה?

     

     

     

     

     

    וקצת על כתיבה.

    לפני די הרבה זמן קראתי את השטן במוסקבה. את הספר בתרגום ההוא כבר קשה להשיג, את האומן ומרגריטה נורא קל. אני אהבתי אותו כאמור והמון. ולא חשובות כרגע הסיבות. אבל כשקוראים ספר והספר ההוא נחשב ליצירה בהחלט טובה, אף אחד לא עוצר לחשוב על בולגקוב. לא מדברת על החלקים של הידע שהיו לו. (ככה נראה לי לפחות) אלא דווקא על התיאורים של הנשף של השטן, של מרגריטה ברגעים שהיא הפכה למכשפה, כל הקטעים המוטרפים שיש שם. למה זה בסדר. הרי גם סופר, הכי נפלא היה בבסיס בן אדם. עם הטרופים שלו, מצבי רוח, אולי בלתי סימפטי לחלוטין. ולמה זה בא בהקשר של מה שכתוב למעלה דווקא? כי מאיפה למי שכותב ספרים יש את היכולת לכתוב את התיאורים המדהימים ההם למשל? וחלילה וחס אני לא משווה אף סופר דגול לאף אדם בשר ודם. או שכן..

     

    ודווקא הייתי בטוחה שהפעם הכל יהיה פה נורא ברור. לפחות הפסקה האחרונה...

     

     

    אז לסיכום ביניים.

    משהו מאד סדור.

     

    ''

     

    מוקדש ליובלש להלן:

    בדיון פנימי שלי עם עצמי,

    החלטתי פה אחד.

    שלושה ניקים שחשבתי שיכולים להיות ראויים ומאד:

    35 במאי

    Me2

    OverCat

    שמורים בצד קריצה

     

     

     

    תחילת אמצע שבוע נחמד.

     

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    © עד כאן ...... קריצה

    דרג את התוכן:

      תגובות (94)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/14 00:34:

      צטט: גליתוש. 2013-03-19 20:02:43

      גם אני אוהבת נעימים בגב, ואת האינטונציה שלך, שומעים את הדיבור, את הפה המחייך בין המילים הנהגות, גם הדיבור טבעי, כאילו אנחנו שותות קפה אחת מול השנייה ואת מספרת לי על הניקים שתבחרי. תגיות עושות סדר לאנשים שהמחשבה לא יצאה להם מהקופסא, ואת זה אמר סיני זקן אחד - בדוק :) מומנט ההפתעה נס ליחו, גמני לא מופתעת כבר מכלום, רק מקווה שאיזה גורם זר לא יפתיע את אובמה באיזה משהו לא צפוי. עוד!

       

      מעניין.

      אני דווקא כן. מופתעת לפעמים. אינטונציה למשל יש אנשים שכן יודעים לקרוא בטקסטים כתובים. אחרים לא ממש.

      אני נמנית עם האנשים שכן יודעים.

       

      אותי גם מצחיק לחזור לפוסטים ישנים שלי ולקרוא תגובות של חברים. כל מיני חברים. כאלה שהקדשתי להם פוסטים ואחרים שלא ממש. זה עושה לי נעים בגב ולא תמיד בכל מיני אזורים אחרים.

       

      אובאמה למשל ממש לא מעניין אותי באופן אישי הוא רחוק ממני מאד. לגבי בלתי צפוי - לא מזמן הייתי באיזו סדנה, חשבתי לכתוב עליה כי חלק מהמטלות היו למשל להכין לוחות זמנים. בלוחות זמנים שלי הכנסתי מה שנקרא בלתי-צפוי (זמן) אז אולי באמת הגיע הזמן לכתוב על הסדנה ועל הדינמיקה שהייתה שם. כי לי היה מעניין נורא. 

      תודה שהזכרת לי את והתגובה שלך. גם בשביל זה למשל חשוב לחזור לפעמים לפוסטים ישנים :)

        10/4/13 19:38:

      צטט: שר ומשורר 2013-03-31 10:41:29

      הרבה תובנות חכמות. את כותבת עמוק ומעניין. חג שמח.

       

      תודה שר ומשורר. תודה רבה. צוחקנשיקה

       

       

      ממש בלי קשר אני ממשיכה לקבל מנשים צדקניות נסיון לחינוך מחדש.

      אבל זה לא קשור עכשיו.

      (יום רביעי, 10.4.13 19:37 להזכיר לי בעיקר. למה הוספתי את הסיפא....) 

        31/3/13 10:41:
      הרבה תובנות חכמות. את כותבת עמוק ומעניין. חג שמח.
        31/3/13 00:54:

      צטט: levana feldman 2013-03-30 07:58:29

      קראתי את השטן ממוסקווה, אהבתי את הדימיון הפרוע. כסופרת אני יכולה להגיד לך שאין לדעת מאיפה זה בא... לפעמים שאני קוראת את עצמי, זה מאוד קשה לי,אבל אני לא מאמינה שאני כתבתי את זה...לא יודעת מאיפה זה בא... יוהונתן גפן אוהבת מאוד. לאחרונה הוא קצת פחות פורה,לדעתי.

       

      את יהונתן גפן אני אוהבת בעיקר בשירים ובספרים שלו לילדים. אולי כי זה מה שאני זוכרת מאז שהייתי ילדה, והשטן וספרים אחרים של "מבוגרים" מה שאולי התכוונתי זה שאנחנו לאנשים שאנחנו מכירים, קצת שיפוטיים הרבה פעמים, על פרטים מכל מיני צבעים. סופר כנראה צריך להיות אמיץ לכתוב מהבטן, כי יש מי שיחשבו שהוא תמיד יהיה קצת אוטוביוגרפי בתאורים... ותודה רבה , כי זה מעניין לשמוע ממי שכותבת בעצמה ספרים. צוחק

        31/3/13 00:51:

      צטט: אילנה ינובסקי 2013-03-28 17:02:26

      כשאת מתבוננת בעצמך את נהדרת. כשאת פוזלת לאחרים את פחות. כשאת אוהבת את השטן במוסקבה אני מרגישה שאנחנו אחת. קראתי את הספר בלי סוף פעמים והוא היה החבר שלי בנסיעותיי בעולם על פני עשור.

       

      אילנה,

      אני תמיד פוזלת. אני כזאת. אנשים אחרים מעניינים אותי, שם, אצלם יוצאים לפחות ממני שני הקצוות אני תמיד קוראת הכל, כל פסיק שלהם וכל מלה. מגיבה מה שאני מרגישה באותו רגע - מה שיכול כמובן להשתנות אם מדובר על כתיבה שלהם ממקום של הרגשה או תחושה. והשטן ההוא. ספר שאפשר לקרוא מליון פעמים. אני לפחות ומסתבר שלא רק נשיקה

        30/3/13 07:58:
      קראתי את השטן ממוסקווה, אהבתי את הדימיון הפרוע. כסופרת אני יכולה להגיד לך שאין לדעת מאיפה זה בא... לפעמים שאני קוראת את עצמי, זה מאוד קשה לי,אבל אני לא מאמינה שאני כתבתי את זה...לא יודעת מאיפה זה בא... יוהונתן גפן אוהבת מאוד. לאחרונה הוא קצת פחות פורה,לדעתי.
        28/3/13 17:02:
      כשאת מתבוננת בעצמך את נהדרת. כשאת פוזלת לאחרים את פחות. כשאת אוהבת את השטן במוסקבה אני מרגישה שאנחנו אחת. קראתי את הספר בלי סוף פעמים והוא היה החבר שלי בנסיעותיי בעולם על פני עשור.
        27/3/13 00:47:

      צטט: OCN 2013-03-25 10:21:33

      אהבתי את סגנון הכתיבה שלך ואם זו את שנעלמת וכתבת סיפורים אמיתיים אז התגעגעתי אלייך אוסי נ.ב יש כמה פוסטים שלי על מרסל ומשה שהפסדת וגם על הנכד שלי ממבט ראותו אשמח לראותך

       

      לא נעלמתי, מאז שאני מכירה אותי ואני אבוא לראות ותודה צוחק

        27/3/13 00:46:

      צטט: יעל קמר (פריאל) 2013-03-23 16:43:08

      היי הרבה במחשבות יש שם במירווחים בין הקפיצות, ואני נהנית לקפץ יחד אתך. ואין לי תשובה לשאלתך אם סופרים גדולים יכולים להיות ברי השוואה לסתם בשר ודם, אבל מצד שני אם לא היו בשר ודם, אז אף בשר ודמי לא היה מסוגל לקוראם, להתרגש, להתחרד, להזדהות ועוד. ולגבי כל חובבי התגיות למיניהן הם קיימים בהמוניהם מטיילים בחוץ וניכרים לא רק בכתיבם אלא באופו בו הם מדברים, מסתובבים, מתנהלים, מציגים עצמם לעולם. עולם של מסכות. מי שעושה זאת כאן בדרך בה העלית מבקש מן הסתם הכרה (כמו כולנו) ופרסום. מאמין שזו הדרך. נו שויין. לפעמים הפער בין ההצגה לקיים הוא כל כך עמוק, עד שלעיתים תוהה, אם מידת ההדגשה בהצגה או בקידום התווית, היא כמידת הפער בין הקיים למנצוץ מן האצבע או האשלייה העצמית וכן הלאה...תמשיכי :))

       

       

      יעל,

      כתבתי מזמן, אני יכולה כמובן להעיד רק עלי. לא על אף אחד אחר. אני כותבת וצריכה תגובות וקוראים וקוראות כמו אוויר לנשימה, לא שבלי זה אני לא קיימת, אני קיימת וחיה ובועטת ועושה עוד כמה דברים. אבל אם לא הייתי צריכה את זה, הייתי כותבת למגירה, או במקרה שלי, לא הייתי כותבת, כי מה אני חושבת או מרגישה אני יודעת ואותי אני מכירה, הדיאלוגים זה מה שמעניין לי, אפילו מה שמפרה אותי, לקרוא אנשים אחרים, לא רק כאן, לא רק בבלוג שלי, אלא בכלל.

       

      ומסיכות, גם לי יש סוג של מסיכה, אחרת הייתי שמה תמונה ברורה, ושם מלא וכתובת וכו', אבל אם הייתי עושה את זה, לא הייתי יכולה בזמנו לכתוב את כל התסכולים שלי ממקום העבודה למשל, או להתבכיין איזה יום כשזה מה שהייתי צריכה לעשות.

       

      מה שכתבתי כאן, זה משהו קצת אחר, זה ענייני סוג טיפוס שאנשים מציגים זה ה"או" "או" ולדעתי מותר להיות "גם" וגם" זה אפילו מתאים קצת לפסח ולהגדה, כי אולי בכל אחד מאיתנו יש קצת רשע, קצת תם, קצת את ההוא שלא יודע לשאול, ואת חכם גדול... 

       

      ולגבי הסופרים, למה פה אם מישהו כותב דברים "קיצוניים" זה ישר איזה טאבו, ובתאורים כאלה בספרים או סדרות טלוויזיה זה נורא מקובל, רק כי לא מכירים את התסריטאי?נבוך

       

      (לא התכוונתי לחפור וככה יצא )

      ואת מותק גדולה ותודה.

        27/3/13 00:39:

      צטט: til4 2013-03-22 13:57:04

      מצחיקונת!

       

      מה שנכון נכון.

      ובא לי עגיל חדש קריצה

        27/3/13 00:37:

      צטט: רזאל 2013-03-22 10:30:52

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:31:16

      צטט: רזאל 2013-03-19 12:00:30

      את יודעת אומר לך כך, את פורסת עולם ומלואו, ומצחיק אותי שאני בכלל אביע דעה. תולעת אני ולא איש, אבל לקרוא אותך, זו הנאה צרופה, שמעלה את רמות הרגש לשיאי פסגות.

       

      מה זה לא להביע דעה? פה אתה יכול להגיד הרי כל ומה שבא לך! תמיד. בדיוק כמו שאני עושה! ותודה. תודה רבה נשיקה

       

      נערה יפה, ודאי שניתן להביע דעה, אבל את פורסת את הדברים כל כך ענוד ונהדר, אז כל תוספת לדעתי זה ישמע כמצחיק.

       

      ומה רע לצחוק קצת? קריצהצוחק

        25/3/13 10:21:
      אהבתי את סגנון הכתיבה שלך ואם זו את שנעלמת וכתבת סיפורים אמיתיים אז התגעגעתי אלייך אוסי נ.ב יש כמה פוסטים שלי על מרסל ומשה שהפסדת וגם על הנכד שלי ממבט ראותו אשמח לראותך
        23/3/13 16:43:
      היי הרבה במחשבות יש שם במירווחים בין הקפיצות, ואני נהנית לקפץ יחד אתך. ואין לי תשובה לשאלתך אם סופרים גדולים יכולים להיות ברי השוואה לסתם בשר ודם, אבל מצד שני אם לא היו בשר ודם, אז אף בשר ודמי לא היה מסוגל לקוראם, להתרגש, להתחרד, להזדהות ועוד. ולגבי כל חובבי התגיות למיניהן הם קיימים בהמוניהם מטיילים בחוץ וניכרים לא רק בכתיבם אלא באופו בו הם מדברים, מסתובבים, מתנהלים, מציגים עצמם לעולם. עולם של מסכות. מי שעושה זאת כאן בדרך בה העלית מבקש מן הסתם הכרה (כמו כולנו) ופרסום. מאמין שזו הדרך. נו שויין. לפעמים הפער בין ההצגה לקיים הוא כל כך עמוק, עד שלעיתים תוהה, אם מידת ההדגשה בהצגה או בקידום התווית, היא כמידת הפער בין הקיים למנצוץ מן האצבע או האשלייה העצמית וכן הלאה...תמשיכי :))
        22/3/13 13:57:
      מצחיקונת!
        22/3/13 10:30:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:31:16

      צטט: רזאל 2013-03-19 12:00:30

      את יודעת אומר לך כך, את פורסת עולם ומלואו, ומצחיק אותי שאני בכלל אביע דעה. תולעת אני ולא איש, אבל לקרוא אותך, זו הנאה צרופה, שמעלה את רמות הרגש לשיאי פסגות.

       

      מה זה לא להביע דעה? פה אתה יכול להגיד הרי כל ומה שבא לך! תמיד. בדיוק כמו שאני עושה! ותודה. תודה רבה נשיקה

       

      נערה יפה, ודאי שניתן להביע דעה, אבל את פורסת את הדברים כל כך ענוד ונהדר, אז כל תוספת לדעתי זה ישמע כמצחיק.

        22/3/13 02:12:

      צטט: yael~ 2013-03-21 12:19:04

      ...והנה כבר סופו של השבוע - והחג מתדפק לו על דלתנו - חג שמח לך נערת ליווי ♥ יש אביב באוויר ..יש!!!! :)

       

      היום הראשון של השנה החדשה :)))) לגמרי חדשה ♥ 

        22/3/13 02:11:

      צטט: ריטה ק. 2013-03-21 11:04:53

      תמיד עוצרת לחשוב על בולגקוב :)

       

      לי עשית זכרונות מתוקים הלילה. מאד מתוקים. ותודה גדולה! נשיקהחיוך

        22/3/13 02:11:

      צטט: מרב 1956 2013-03-20 21:32:32

      אם כינוי ,

      אז שיהיה בו משהו נחמד/מבודח/משעשע

      ככה אני אוהבת.

       

      אין ברירה מסתבר. נשארת עם מה שיש חיוך

        22/3/13 02:09:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-22 02:07:11

      צטט: מיסיס H 2013-03-20 18:14:20

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 01:04:44

      צטט: מיסיס H 2013-03-19 20:09:39

      מילים הן מילים וכלל לא משנה בעיניי מי אחז בהן ושחררן בכתיבה. תארים כאלה ואחרים, כבודם במקומם מונח. אולי מי שכתב את המאמר הנהדר או את השיר היפה או את הסיפור המרתק ,הוא עובד ניקיון במחלקת התברואה בעיריה, האם זה מעלה או מוריד מערך הכתיבה אם הוא כתב טוב? או לחילופין מרצה באוניברסיטה למדעי הטבע החוקר את רגלו השמאלית של הג'וק או אפילו דוקטורית או פרופסור לכימיה גרעינית. כלל לא משנה ויפה השתיקה למתהדרים. קצת צניעות לא הזיקה מעולם. כולם אנשים, בשר ודם.

       

      כמה שאני לא יכולה להסכים אתך יותר. מיסיס.

      אפילו בעניינים של שפה.

      מי שעלה לארץ למשל וכותב בשפה שהיא לא שפת אמו לא יכול להתבטא טוב ובכלל, אנשים שלא יודעים לכתוב טוב, זה הופך אותם לפחות חושבים? ממש לא נראה לי לדוגמה. העיקר לפסול. כי זה מה זה קל. למה כדורגלן לא יורד על מי שלא יודע להבקיע גולים למשל? או רקדנית בלט או זמרת סופרן?  נשיקה

       

      זהו? זה שאת לא יכולה להסכים איתי יותר זה אומר שמעתה אנחנו ברוגז? - אוף, זה לא יעזור לך - כי בכיף אמשיך לקרוא אצלך :)

       

      להפך. להפך. התכוונתי שאני מסכימה נבוך


      אני חושבת שדברי לא הובנו כראוי או שלא הסברתי טוב את כוונתי ואת מתפרצת לדלת פתוחה.

      אנסה כעת לשכנע את המשוכנעים.

       

      הפעם אני אשמה. ככה זה שאני כותבת מהר ויוצא לי הפוך. 


      לא פסלתי אף אחד, נהפוכו. מקום היוולדו או משלח ידו של הכותב (ואני מתמקדת דווקא בתחום הכתיבה, ולא באומנויות יצירה אחרות שאינן דורשות שימוש בשפה) - אינם מעידים על אי יכולתו של הכותב לחשוב או על כישרונו או חוסר כישרונו במשיכת מילים, ולא משנה באיזו שפה הוא כותב. אני חושבת שתסכימי איתי שעובדה ברורה מאליה היא שהאדם הכותב חייב לשלוט היטב בשפה בה הוא כותב גם אם היא אינה שפת אימו. זה יעיד על יכולתו להתבטא ולהעביר את רעיונו לקורא, וזניחה תהיה העובדה שאולי עשה בראשו טרנספורמציה שפתית. אנחנו לא בוחנים אף אחד במבחן שפה שאינה שפת אֵם, אך ברור הוא שרעיון מחשבתי המובע בכתב חייב לעבור את מבחן הבנת הקורא.

       

      עכשיו אני כן אוסיף משהו שלא קשור למה שהיה קודם. תסתכלי מסביב על אנשים שכותבים פה. איך יש אנשים אחרים שכן שופטים כי אופי הכתיבה לא לטעמם. למשל. העברים לא מספיק "גבוהה" מדי מדוברת. מדי יומיומית. משתמשת המון בסלנג וזה לא ממש מקובל (לדעתם) כשכותבים. למשל. ולא. זה לא משו שחשבתי עליו קודם. רק עכשיו... למשל קריצה


      בעיניי, מה שעיקרי בנוגע לכתיבה היצירתית היא ההתנתקות המחשבתית ממשלח ידו של הכותב בפרט אם מדובר בכותב הנוהג לכתוב מאמרים מקצועיים. כתיבה יצירתית הרחוקה ממקצועו, היא זו המאתגרת ביותר. אני חושבת שככל שהכותב יכול להתנתק מהמקצוע בו הוא אוחז ומנסה לאתגר את עצמו במשהו שלא עשה קודם, הסיפוק גדול יותר והאיתגור כאן הוא הדדי: מצד הכותב, שהצליח להוליך את מחשבתו הרחק מתחום עיסוקו ומצד הקורא המנסה להבין "למה התכוון המשורר". האינטראקציה בין הכותב והקורא, שרבות דובר עליה, היא אבן היסוד של הכתיבה היצירתית.

       

      מסכימה. ונזהרת עכשיו מאד (בלי צחוק! ) להיות ברורה נשיקה

       

      ועוד משהו, כמעט כמעט אחרון. ניסוי ותהייה מחשבתית הם אלה המובילים כותב אל רעיון היכול להתפתח רק אם יוכל לפנות זמן כתיבה לעצמו. באופן זה הוא יוכל לפנות את מחשבתו לכתיבה ולא משנה אם הוא כדורגלן או רקדנית בלט.

       

      אני רוצה לגלות לך סוד שאף אחד חוץ משתינו לא ידע. עיסוקי ומשלח ידי והתארים בהם אני אוחזת, רחוקים רחוקים לגמרי מתחום השירה.  

       

      עכשיו את מסכימה איתי קצת יותר?

       

       

      עכשיו אני עוד יותר מסכימה אתך. אפילו עוד יותר מקודם. ולגבי השטן ההוא המוסקבאי הוא בכלל נדחף מסיבה אחרת, כי על אנשים שאנחנו "מכירים" מהיומיום לא נעים לפעמים לחשוב אם הם כותבים אולי דברים הזויים. ולמה על סופרים גדולים ודגולים אנחנו כן מוכנים לקבל את זה וזה בסדר, הרי גם הם הביאו את התאורים האבסורדיים והמדהימים והמפעימים ההם מהמוח הקודח שלהם וגם להם היו חיים יומיומיים וגם להם היו חברים ובני זוג ומשפחה. והם לא הסתכלו עליהם כמו על משוגעים. או שכן? 

      וכבר אמרתי לך. אבל אני מאחלת שובפם חג הכי הכי שמח! נשיקה

        22/3/13 01:59:

      צטט: Seth. 2013-03-20 17:55:20

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:56:57

      צטט: Seth. 2013-03-19 19:09:27

      וטוב שכך, אסוציאטיבי זה רק מציין רוחב ועומק, ולהלן: אמת פרטית. שום דחילו ועזבי, רחימו זה לחלשים

       

      מזל מזל שאני רואה רק עכשיו, כי ממש לפני כמה דקות דקיקות כתבתי שההיא שעשתה פרסומת מטפלת בדאבות נבוך

      אתה יודע שאתה מותק גדול מבחינתי תכף אני באה לראות אם עוד אצלך את המזוודה ברקע של העמוד קריצה

       

      מותק גדול זה משהו שעוד לא הואשמתי בו, אבל תודה רבה על זה מגניב

      לשם מה דאבות צריכות טיפול, זה גדול עלי (אפילו ממים על חשבונך אני יודע לעשות).

      למזוודה שלום, ולעניין התגיות, #האשטאג זה דבר טריקי, אבל זה סתם סוג של ניסיון מישטור של הדימיון, ולדעתי ממש מיותר.

      יש לי עותק של הספר "ההוא", וסתם שתדעי, אם היית ספר, לא הייתי משאיל אותך תמים

       

      בדיוק חזרתי מביקור חצי חפוז אצלך. המזוודה המדוברת הייתה בכלל בפוסט קודם ולא בטאפט. הזכרת לי נסיון עצמוני שלא ממש צלח. הפירוט אצלך! הגשתי מועמדות לשעורים פרטיים ואני חצי בעמדת המתנה.

      מה שכן הזכרת לי שהיו לי רגעים של אגו-טריק (עוד ניק שיכולתי להשתמש בו?) בימי המסנג'ר העליזים. טרם מותו או גסיסתו וגם אני ל אמוציאה ספרים מהבית אז אל תשוויץ. (לא אוהבת את הסמילי עם הלשון אז לא מוציאה לך עכשיו צעקה )

        21/3/13 12:19:
      ...והנה כבר סופו של השבוע - והחג מתדפק לו על דלתנו - חג שמח לך נערת ליווי ♥ יש אביב באוויר ..יש!!!! :)
        21/3/13 11:04:
      תמיד עוצרת לחשוב על בולגקוב :)
        20/3/13 21:32:

      אם כינוי ,

      אז שיהיה בו משהו נחמד/מבודח/משעשע

      ככה אני אוהבת.

        20/3/13 18:14:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 01:04:44

      צטט: מיסיס H 2013-03-19 20:09:39

      מילים הן מילים וכלל לא משנה בעיניי מי אחז בהן ושחררן בכתיבה. תארים כאלה ואחרים, כבודם במקומם מונח. אולי מי שכתב את המאמר הנהדר או את השיר היפה או את הסיפור המרתק ,הוא עובד ניקיון במחלקת התברואה בעיריה, האם זה מעלה או מוריד מערך הכתיבה אם הוא כתב טוב? או לחילופין מרצה באוניברסיטה למדעי הטבע החוקר את רגלו השמאלית של הג'וק או אפילו דוקטורית או פרופסור לכימיה גרעינית. כלל לא משנה ויפה השתיקה למתהדרים. קצת צניעות לא הזיקה מעולם. כולם אנשים, בשר ודם.

       

      כמה שאני לא יכולה להסכים אתך יותר. מיסיס.

      אפילו בעניינים של שפה.

      מי שעלה לארץ למשל וכותב בשפה שהיא לא שפת אמו לא יכול להתבטא טוב ובכלל, אנשים שלא יודעים לכתוב טוב, זה הופך אותם לפחות חושבים? ממש לא נראה לי לדוגמה. העיקר לפסול. כי זה מה זה קל. למה כדורגלן לא יורד על מי שלא יודע להבקיע גולים למשל? או רקדנית בלט או זמרת סופרן?  נשיקה

       

      זהו? זה שאת לא יכולה להסכים איתי יותר זה אומר שמעתה אנחנו ברוגז? - אוף, זה לא יעזור לך - כי בכיף אמשיך לקרוא אצלך :)

       

      אני חושבת שדברי לא הובנו כראוי או שלא הסברתי טוב את כוונתי ואת מתפרצת לדלת פתוחה.

      אנסה כעת לשכנע את המשוכנעים.

       

      לא פסלתי אף אחד, נהפוכו. מקום היוולדו או משלח ידו של הכותב (ואני מתמקדת דווקא בתחום הכתיבה, ולא באומנויות יצירה אחרות שאינן דורשות שימוש בשפה) - אינם מעידים על אי יכולתו של הכותב לחשוב או על כישרונו או חוסר כישרונו במשיכת מילים, ולא משנה באיזו שפה הוא כותב. אני חושבת שתסכימי איתי שעובדה ברורה מאליה היא שהאדם הכותב חייב לשלוט היטב בשפה בה הוא כותב גם אם היא אינה שפת אימו. זה יעיד על יכולתו להתבטא ולהעביר את רעיונו לקורא, וזניחה תהיה העובדה שאולי עשה בראשו טרנספורמציה שפתית. אנחנו לא בוחנים אף אחד במבחן שפה שאינה שפת אֵם, אך ברור הוא שרעיון מחשבתי המובע בכתב חייב לעבור את מבחן הבנת הקורא.

       

      בעיניי, מה שעיקרי בנוגע לכתיבה היצירתית היא ההתנתקות המחשבתית ממשלח ידו של הכותב בפרט אם מדובר בכותב הנוהג לכתוב מאמרים מקצועיים. כתיבה יצירתית הרחוקה ממקצועו, היא זו המאתגרת ביותר. אני חושבת שככל שהכותב יכול להתנתק מהמקצוע בו הוא אוחז ומנסה לאתגר את עצמו במשהו שלא עשה קודם, הסיפוק גדול יותר והאיתגור כאן הוא הדדי: מצד הכותב, שהצליח להוליך את מחשבתו הרחק מתחום עיסוקו ומצד הקורא המנסה להבין "למה התכוון המשורר". האינטראקציה בין הכותב והקורא, שרבות דובר עליה, היא אבן היסוד של הכתיבה היצירתית.

       

      ועוד משהו, כמעט כמעט אחרון. ניסוי ותהייה מחשבתית הם אלה המובילים כותב אל רעיון היכול להתפתח רק אם יוכל לפנות זמן כתיבה לעצמו. באופן זה הוא יוכל לפנות את מחשבתו לכתיבה ולא משנה אם הוא כדורגלן או רקדנית בלט.

       

      אני רוצה לגלות לך סוד שאף אחד חוץ משתינו לא ידע. עיסוקי ומשלח ידי והתארים בהם אני אוחזת, רחוקים רחוקים לגמרי מתחום השירה.  

       

      עכשיו את מסכימה איתי קצת יותר?

       

       

        20/3/13 18:11:

      אז תגידי תג מחיר, זה מכיר או שמוליקיפוד

       

       

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:25:46

      צטט: 77777777 2013-03-19 10:10:56

      מה זה בכלל תגיות (דאמיט)?

       

      הלכתי לחפש לך תגיות של מחירים

      אבל לצערי אין! כי הפסקתי לקנות בגדים.

      תג זה כזה שתוקעים על המצח. למשל

      ויש גם תגים טובים.

      כמו זה:

      ''

       

      הכי חשובים!

        20/3/13 17:55:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:56:57

      צטט: Seth. 2013-03-19 19:09:27

      וטוב שכך, אסוציאטיבי זה רק מציין רוחב ועומק, ולהלן: אמת פרטית. שום דחילו ועזבי, רחימו זה לחלשים

       

      מזל מזל שאני רואה רק עכשיו, כי ממש לפני כמה דקות דקיקות כתבתי שההיא שעשתה פרסומת מטפלת בדאבות נבוך

      אתה יודע שאתה מותק גדול מבחינתי תכף אני באה לראות אם עוד אצלך את המזוודה ברקע של העמוד קריצה

       

      מותק גדול זה משהו שעוד לא הואשמתי בו, אבל תודה רבה על זה מגניב

      לשם מה דאבות צריכות טיפול, זה גדול עלי (אפילו ממים על חשבונך אני יודע לעשות).

      למזוודה שלום, ולעניין התגיות, #האשטאג זה דבר טריקי, אבל זה סתם סוג של ניסיון מישטור של הדימיון, ולדעתי ממש מיותר.

      יש לי עותק של הספר "ההוא", וסתם שתדעי, אם היית ספר, לא הייתי משאיל אותך תמים

        20/3/13 15:40:

      צטט: שולה ניסים 2013-03-20 14:52:24

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:44:11

      צטט: שולה ניסים 2013-03-19 16:06:02

      אוהבת את הפוסט הזה מאוד. א.אם היה לך טור באיזה "עכבר העיר" או משהו כזה ( הכוונה לתקשורת מודפסת ) בטו שהיייתי עוקב אחרי הפרסומים שלך. ב.לאחרונה פגשתי בארוע ספרותי משורר "נחשב". ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, ניסיתי לנהל שיחה קטנה, אבל הוא היה מה זה אנטיפת. התאכזבתי קשות. מדובר במשורר שכותב ומדבר על עניינים "חברתיים". אז סופרים/ משוררים גדולים הם לפעמים אנשים קטנים. אם אפשר להשוות לאדם בשר ודם.

       

      את יודעת שולה,

      פה עלית על עוד נקודה.

      נקודה שלא קשורה למה שכתבתי פה. אבל אני כן עונה לך כי היא גם הצחיקה אותי. יותר מפעם אחת.

      הסוג ההוא של האנשים. שלא רואים ממטר אנשים אחרים. רק את עצמם.

      כי הם "נורא חשובים" הם יודעים לכתוב על כאבים של כל העולם הסובל.

      סוג של מאזוכיסטים נפשיים להמונים.

      רק מה, הם לא יודעים להרגיש את האנשים הכי קרובים להם בחיים, או את אילו שהם בעצם כותבים עליהם...

      הם יכתבו על עוולות איומות.

      על החברה, על העוני, על נשים עגונות, מוכות, מושפלות ועוד.

      כשבמקרה יתברר להם שהשכן או השכנה שלהם הם אחד או אחת מהאנשים שהם כתבו עליהם, הם לא ינקפו אצבע בשביל לעשות לאותו פרט יותר טוב.

      הם יודעים לכתוב על "הזולת" אבל לא לעשות למען הפרט כשלאותו פרט יש פנים ושם וכתובת וזה עצוב נורא...

      אז תודה גדולה שהזכרת לי גם אותם.

      אותם אני דווקא כן מתייגת ואפילו מתרחקת משם.

       

      באמת הייתי שקופה לו.

      רציתי להיעלם באותו רגע. שהאדמה תבלע אותי. בכלל הצטערתי על כך שפניתי אליו.

      עשה לי לחשוב מה אני צריכה בכלל ללכת לארועים הספרותיים האלה.

      אולי עדיף לי להישאר וירטואלית.

      תודה נערת ליווי.

       

      את יודעת מה דעתי.

      את הולכת בשבילך ולא בשביל אף אחד אחר.

      את נהנית בשביל עצמך ולא בשביל אחד שלא רואה ממטר כי הוא מלא רק בעצמו ואין לי מושג מי זה היה.

      זה קצת מזכיר לי את ענייני בחירת הרופא הכי טוב בעולם, אם הוא לא בן אדם, וכשהוא צריך לבשר בשורה הוא יודע להביט רק במחשב, אין מצב שלא איש כזה יתקרב אלי למשל. לכל אחד יש תחליף. וכל אחד בתוך תוכו יודע את זה. ככה נראה לי לפחות...

        20/3/13 14:52:

      צטט: נערת ליווי 2013-03-20 00:44:11

      צטט: שולה ניסים 2013-03-19 16:06:02

      אוהבת את הפוסט הזה מאוד. א.אם היה לך טור באיזה "עכבר העיר" או משהו כזה ( הכוונה לתקשורת מודפסת ) בטו שהיייתי עוקב אחרי הפרסומים שלך. ב.לאחרונה פגשתי בארוע ספרותי משורר "נחשב". ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, ניסיתי לנהל שיחה קטנה, אבל הוא היה מה זה אנטיפת. התאכזבתי קשות. מדובר במשורר שכותב ומדבר על עניינים "חברתיים". אז סופרים/ משוררים גדולים הם לפעמים אנשים קטנים. אם אפשר להשוות לאדם בשר ודם.

       

      את יודעת שולה,

      פה עלית על עוד נקודה.

      נקודה שלא קשורה למה שכתבתי פה. אבל אני כן עונה לך כי היא גם הצחיקה אותי. יותר מפעם אחת.

      הסוג ההוא של האנשים. שלא רואים ממטר אנשים אחרים. רק את עצמם.

      כי הם "נורא חשובים" הם יודעים לכתוב על כאבים של כל העולם הסובל.

      סוג של מאזוכיסטים נפשיים להמונים.

      רק מה, הם לא יודעים להרגיש את האנשים הכי קרובים להם בחיים, או את אילו שהם בעצם כותבים עליהם...

      הם יכתבו על עוולות איומות.

      על החברה, על העוני, על נשים עגונות, מוכות, מושפלות ועוד.

      כשבמקרה יתברר להם שהשכן או השכנה שלהם הם אחד או אחת מהאנשים שהם כתבו עליהם, הם לא ינקפו אצבע בשביל לעשות לאותו פרט יותר טוב.

      הם יודעים לכתוב על "הזולת" אבל לא לעשות למען הפרט כשלאותו פרט יש פנים ושם וכתובת וזה עצוב נורא...

      אז תודה גדולה שהזכרת לי גם אותם.

      אותם אני דווקא כן מתייגת ואפילו מתרחקת משם.

       

      באמת הייתי שקופה לו.

      רציתי להיעלם באותו רגע. שהאדמה תבלע אותי. בכלל הצטערתי על כך שפניתי אליו.

      עשה לי לחשוב מה אני צריכה בכלל ללכת לארועים הספרותיים האלה.

      אולי עדיף לי להישאר וירטואלית.

      תודה נערת ליווי.

        20/3/13 12:29:

      צטט: קביאר 2013-03-20 10:13:11

      קראתי את Dear God this is Anna כשהייתי בתיכון ואחר כך שוב בגיל שלושוים ומשהו וזה ספר נפלא. קראתי את יוליסס ואני לא זוכרת כלום וגם את the portrait of the artists as a young man כשהייתי בגיל הנכון. הדור שלי גם קרא את איין ראנד והתרשם עמוקות ולדור הבא זה עבר תודה לאל. ואין כמו הביצוע של באקלי להללויה. אני יכולה לשמוע את זה בלופים

       

      איך הזכרת לי את איין ראנד. כמה כמה כמה שאני אוהבת אותה ואת הג'ינג'י המופלא! עונג. ולא לא רק בגלל המראה שלו. אבל כמובן שגם קריצה והביצוע להללויה.. ברור שכאן הביצוע שלו ולא של לאונרד למרות שגם לו לא חסר דבר 

        20/3/13 10:13:
      קראתי את Dear God this is Anna כשהייתי בתיכון ואחר כך שוב בגיל שלושוים ומשהו וזה ספר נפלא. קראתי את יוליסס ואני לא זוכרת כלום וגם את the portrait of the artists as a young man כשהייתי בגיל הנכון. הדור שלי גם קרא את איין ראנד והתרשם עמוקות ולדור הבא זה עבר תודה לאל. ואין כמו הביצוע של באקלי להללויה. אני יכולה לשמוע את זה בלופים
        20/3/13 01:24:

      צטט: קביאר 2013-03-20 00:38:08

      נזכרתי בעוד משהו אני שייכת לזן מיוחד וגאה של אנשים שלא הצליחו לסיים את השטן במוסקבה, מאה שנים של בדידות, הנסיך הקטן, על העיוורון ועוד כמה ספרים שאנושות חושבת שהם מופלאים אבל האנושות טועה (גם אני לפעמים אבל לא במקרה הזה). לעומת זאת קראתי את הר הקסמים של תומס מן ואת פרוטוקול ואת ד"ר פאוסטוס של כריסטופר מרלו ואפילו, האמינו את צ'יפופו במקסיקו שהוא לדעתי ספר מופתי

       

      ואני את יוליסס התחלתי בזמנו ולא הצלחתי לסיים מעולם ועכשיו עכשיו אני לא מצליחה לקרוא כלום! פשוט כלום. נאדה. מבחינתי מר אל כאן אנה הוא ספר נהדר. אבל אני קצת מופגרת כשזה מגיע לספרים ולספרי ילדים בפרט. מה לעשות?לפחות פוסטים אני עוד מצליחה לקרוא ולפעמים גם לקלוט...

      נבוך

        20/3/13 01:20:

      צטט: קביאר 2013-03-19 23:32:23

      אני חושבת שהאסוציאציות שלך דווקא מאד ברורות ומאד מתקשרות זו לזו וזה לא רק בגלל שיש לי יותר מתואר אחד ואני מתהדרת בו רק מול מי שמשחק לי אותה חשוב למרות שהוא לא או כשאני צריכה. פה אני לא צריכה ולא רוצה.

       

      את יודעת, לפעמים כשאני כותבת על כל מיני מתהדרי נוצות, יוצא לי לחשוב עליך בדיוק בגלל זה. כי אני יודעת שאת יודעת לאיזה טיפוסים אני מתכוונת בדיוק. לאנשים שחוץ מהתואר שלפעמים הם עשו באוניברסיטת "חור נידח אי שם" ( וכן. עכשיו אני לא נורא נחמדה) אין להם הרבה מה לספר על עצמם או בכלל...

       

       

      ראיינתי פעם מועמדת לתואר שני ללימודי ניהול מוסדות חינוך שהייתה מורה לספרות בהכשרתה. כשהיא רצתה להתקבל לעבודה בבית ספר בעיר מגוריה אמרה לה המנהלת שהיא תלמד גיאוגרפיה. המורה לגיאוגרפיה, שעמדה לצאת לחופשת  לידה, לימדה אותה את כל החומר שצריך ללמד בכיתות ג-ד כדי שהיא תלמד את התלמידים. מאז היא מלמדת גיאוגרפיה. שאלתי אותה מהם הגבולות של שוויץ מצפון בכיוון השעון והיא אמרה לי שהיא לא יודעת כי זה לא בחומר.

       

      טוב, אני תכף ממשיכה להיות טובת לבב. כי היא בטח הכירה רק את המשוררים שהיו בחומר הלימוד ועצרה שם. יונה וולך באותם שנים (ולא משנה הטעם של מי בשירה עדיין לא "נחשבה" מה? תועבה!!! צעקה)

       

      או אז שאלתי אותה אם היא מכירה את אמרתו של ג'ורג' ברנרד שאו על נשים וזונות והיא שאלה אותי מי זה ברנארד שאו. סיפרתי לה וגם מה שהוא אמר. היא כתבה מכתב תלונה שהשוותי אותה לזונה, מה שמונע ממנה לעבור הכשרה מנהלים, בעוד היא עשתה שרות חשוב לתלמידי ישראל. אני מצידי אמרתי שלדעתי היא דווקא יכולה להיות מנהלת מצוינת כי מנהל טוב הוא לפעמים בן זונה. בגלל שהיא האמא אני מתנה את קבלתה בכך שהיא תעבור קורס באתיקה בציון 85 לפחות ולאחריו תסביר לי מה לדעתה היה אתי בהפיכתה למורה לגיאוגרפיה ומה היה לא אתי

       

      הגברת לפחות ניחנה בכמה תכונות חיוביות... לוגיקה בהחלט הייתה אחת הצדדים הטובים שלה. וגם תנ"ך היא כנראה ידעה לא רע, אחרת מאיפה היא בכלל למדה את המילה האיומה זונה?!

       

      עכשיו אין לתלמידי ישראל מנהלת שלא יודעת מהם הגבולות של שוויץ אבל יש להם שר חינוך שמבקש מהם לשאת תפילה לפני כל בחינה

      הללויה

       

      טוב. הוצאת ממני לפחות לא רק טוב לב, אלא גם צחוק ענקי כנראה הרבה יותר גדול מאשר של נעמה. ונראה לי שיותר ממגיע לך שיר נפלא! בביצוע מופלא . . .  הללויה !

       

      ''

        20/3/13 01:08:

      צטט: ~שקט~@ 2013-03-19 21:06:31

      סודות לא שומרים. לא קטנים ולא גדולים. סודות מפזרים לרוח וסודות של אחרים, שאסור לספר, שוכחים מיד.

       

      הלוואי. אני זוכרת יותר מדי דברים. שומרת עמוק בבטן שבעיקר סודות של אחרים. שנים על שנים על שנים...

        20/3/13 01:06:

      צטט: אטיוד5 2013-03-19 20:29:15

      טוב, חזרתי. לא יודע מה את רוצה חוצמ להסביר לנו ולעצמך משהו שלא הצלחתי לשים עליו אף אצבע.

       

      הסתכלתי למטה עכשיו.

      לא היה לנו הסכם חד-צדדי שלי איתי. שאתה חוזר לפה נחמד?! צעקה

        20/3/13 01:04:

      צטט: מיסיס H 2013-03-19 20:09:39

      מילים הן מילים וכלל לא משנה בעיניי מי אחז בהן ושחררן בכתיבה. תארים כאלה ואחרים, כבודם במקומם מונח. אולי מי שכתב את המאמר הנהדר או את השיר היפה או את הסיפור המרתק ,הוא עובד ניקיון במחלקת התברואה בעיריה, האם זה מעלה או מוריד מערך הכתיבה אם הוא כתב טוב? או לחילופין מרצה באוניברסיטה למדעי הטבע החוקר את רגלו השמאלית של הג'וק או אפילו דוקטורית או פרופסור לכימיה גרעינית. כלל לא משנה ויפה השתיקה למתהדרים. קצת צניעות לא הזיקה מעולם. כולם אנשים, בשר ודם.

       

      כמה שאני לא יכולה להסכים אתך יותר. מיסיס.

      אפילו בעניינים של שפה.

      מי שעלה לארץ למשל וכותב בשפה שהיא לא שפת אמו לא יכול להתבטא טוב ובכלל, אנשים שלא יודעים לכתוב טוב, זה הופך אותם לפחות חושבים? ממש לא נראה לי לדוגמה. העיקר לפסול. כי זה מה זה קל. למה כדורגלן לא יורד על מי שלא יודע להבקיע גולים למשל? או רקדנית בלט או זמרת סופרן?  נשיקה

        20/3/13 00:59:

      צטט: גליתוש. 2013-03-19 20:02:43

      גם אני אוהבת נעימים בגב, ואת האינטונציה שלך, שומעים את הדיבור, את הפה המחייך בין המילים הנהגות, גם הדיבור טבעי, כאילו אנחנו שותות קפה אחת מול השנייה ואת מספרת לי על הניקים שתבחרי. תגיות עושות סדר לאנשים שהמחשבה לא יצאה להם מהקופסא, ואת זה אמר סיני זקן אחד - בדוק :) מומנט ההפתעה נס ליחו, גמני לא מופתעת כבר מכלום, רק מקווה שאיזה גורם זר לא יפתיע את אובמה באיזה משהו לא צפוי. עוד!

       

      לגבי הקפה, אני מה זה מסכימה. לא מאריכה פה עכשיו. רק מוסיפה שאני אוהבת את מה שכתבת. והרחבת לי את החיוך לעיניים ולקמט ההוא שיש לי בין הגבות. קריצה

       

      לגבי אובמה, אני תכף שולחת לך משו לפרטי. כי הזכרת לי. גם אני מקווה ומוזר או לא שתינו חושבות על אותו דבר. נשיקות!

        20/3/13 00:56:

      צטט: Seth. 2013-03-19 19:09:27

      וטוב שכך, אסוציאטיבי זה רק מציין רוחב ועומק, ולהלן: אמת פרטית. שום דחילו ועזבי, רחימו זה לחלשים

       

      מזל מזל שאני רואה רק עכשיו, כי ממש לפני כמה דקות דקיקות כתבתי שההיא שעשתה פרסומת מטפלת בדאבות נבוך

      אתה יודע שאתה מותק גדול מבחינתי תכף אני באה לראות אם עוד אצלך את המזוודה ברקע של העמוד קריצה

        20/3/13 00:54:

      צטט: קול קוראת 2013-03-19 18:50:33

      אהבתי את המלה " חברטואל "  !  מאמצת :)

       

      המילה לא שלי. גנבתי אותה באישור מוקדם מחברה אז על אחריותך בלבד קריצה

       

      בקשר לניקים שאת שוקלת איזה מבינהם לאמץ/להחליף  - לא הבנתי מה המשמעות של הראשון ושל השלישי ואיך זה קשור ומתאים לך - בא לך לפרט ? אני אשמח.

       

      עליתי עכשיו לבדוק. כי לא זכרתי את הסדר

       

      35 במאי - תאריך שריר ומשובח, מבחינתי לפחות. וספר נפלא ואהוב עלי ברמות.

      Me2 - יש לו מבחינתי יותר מ-3 פרושים. הראשון כל מותג שמחקה מותג אחר... ידוע לכולם. השני עוד אחת, השלישי מוקדש ליובלש אז אני לא מגלה 

      OverCat - כמובן ההופכי של UnderDog מתאים לי כמו מגפיים משובחים לרגליים שלא ממש יודעות ללכת על עקבים גבוהים מדי צוחק

       

      וגם - ברשותך, מוסיפה כאן עוד אופציה שאני מציעה  בתור כינוי  :

      "נערה" , כלומר להשמיט את ה - "ליווי" ולהישאר עם המלה הראשונה לבדה.

      ככה אני תמיד פונה אליך בכל אופן.. את יודעת.

      - איך זה נשמע לך ? יכול להתאים ?

       

      את תמיד יכולה להמשיך לפנות אלי כנערה ואני אמשיך לענות לך חיוך ובכל מקרה אני לא מצליחה להחליף כינוי פה בקפה, כנראה שיש בעיה עם האפשרות ההיא, או שאני לא מוצאת איך. אז אני נשארת עם מה שיש. לעת עתה...

        20/3/13 00:47:

      צטט: ריקה 2013-03-19 17:05:40

      באיזשהו שלב אני מתחילה להתבלבל אבל בסופו של דבר תמיד נהנית מהבלאגן

       

      כמוך-כמוני.

      אני בכלל לא במה שכתבתי כבר מזמן

      אלא במה שאנשים כותבים כאן צוחק וזה הרבה יותר מעניין לי עכשיו. ותודה.

      אוהבת את המקום הזה. אוהבת המון! מודה נבוך

        20/3/13 00:44:

      צטט: שולה ניסים 2013-03-19 16:06:02

      אוהבת את הפוסט הזה מאוד. א.אם היה לך טור באיזה "עכבר העיר" או משהו כזה ( הכוונה לתקשורת מודפסת ) בטו שהיייתי עוקב אחרי הפרסומים שלך. ב.לאחרונה פגשתי בארוע ספרותי משורר "נחשב". ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, ניסיתי לנהל שיחה קטנה, אבל הוא היה מה זה אנטיפת. התאכזבתי קשות. מדובר במשורר שכותב ומדבר על עניינים "חברתיים". אז סופרים/ משוררים גדולים הם לפעמים אנשים קטנים. אם אפשר להשוות לאדם בשר ודם.

       

      את יודעת שולה,

      פה עלית על עוד נקודה.

      נקודה שלא קשורה למה שכתבתי פה. אבל אני כן עונה לך כי היא גם הצחיקה אותי. יותר מפעם אחת.

      הסוג ההוא של האנשים. שלא רואים ממטר אנשים אחרים. רק את עצמם.

      כי הם "נורא חשובים" הם יודעים לכתוב על כאבים של כל העולם הסובל.

      סוג של מאזוכיסטים נפשיים להמונים.

      רק מה, הם לא יודעים להרגיש את האנשים הכי קרובים להם בחיים, או את אילו שהם בעצם כותבים עליהם...

      הם יכתבו על עוולות איומות.

      על החברה, על העוני, על נשים עגונות, מוכות, מושפלות ועוד.

      כשבמקרה יתברר להם שהשכן או השכנה שלהם הם אחד או אחת מהאנשים שהם כתבו עליהם, הם לא ינקפו אצבע בשביל לעשות לאותו פרט יותר טוב.

      הם יודעים לכתוב על "הזולת" אבל לא לעשות למען הפרט כשלאותו פרט יש פנים ושם וכתובת וזה עצוב נורא...

      אז תודה גדולה שהזכרת לי גם אותם.

      אותם אני דווקא כן מתייגת ואפילו מתרחקת משם.

        20/3/13 00:38:

      צטט: נעמה ארז 2013-03-19 15:40:18

      זה הפוסט אני אוהבת
      והכי אני אוהבת את המשפט:
      דוקטור למשפטים באמת מבין בגיאוגרפיה יותר טוב ממי שסיימה למשל לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה
      ואחריו את המשפט הזה:
      וחלילה וחס אני לא משווה אף סופר דגול לאף אדם בשר ודם.
      צחקתי בקול רם. תשאלי את כולם אפילו.

       

       

      אחרי שעניתי לשמוליק תשובה כזאת רצינית, נורא קשה לי להיות בלתי רצינית עכשיו.

      אבל כן, התכוונתי לכל מלה. זה עושה לי בעיה.

      כתבתי כבר למטה על המנתח מוח שלא חייב להבין בגידולי חסה בגדה המערבית וזה לא הופך אותו לפחות חכם באדם.

      וחוץ מזה שאני רוצה הוכחות. מכולם חיוך

        20/3/13 00:38:
      נזכרתי בעוד משהו אני שייכת לזן מיוחד וגאה של אנשים שלא הצליחו לסיים את השטן במוסקבה, מאה שנים של בדידות, הנסיך הקטן, על העיוורון ועוד כמה ספרים שאנושות חושבת שהם מופלאים אבל האנושות טועה (גם אני לפעמים אבל לא במקרה הזה). לעומת זאת קראתי את הר הקסמים של תומס מן ואת פרוטוקול ואת ד"ר פאוסטוס של כריסטופר מרלו ואפילו, האמינו את צ'יפופו במקסיקו שהוא לדעתי ספר מופתי
        20/3/13 00:35:

      צטט: שמוליק_ 2013-03-19 12:44:12

      אני אישית לא מופתע תדיר כמוך אבל גם לא מאנשים המתפעלים מתואר והגדרות. פרסומות וקידום אישי זה אחלה ולגיטימי אבל זה באמת לא לעניין כשעושים זאת בשטחו של אחר בלי לבקש רשות. תודה על ההמלצה לספר ואכן המוח והדמיון האנושי היא ללא גבולות. אני לא ממש טורח להבין את האדם מאחורי היצירה. מסתפק ליהנות מהיצירה. קליפ נהדר של בואי האיש בעל אלף הדמויות היה מרתק לראות את כל הז'אנרים שבהם הוא מוצג שם. ותודה נוספת על התזכורת באמצעות הכינוי 35 במאי לספרו הנהדר והמקסים של קסטנר.

       

      אני יכולה להגיד לך משהו עלי. יש כתיבה שאני באופן אישי קשה לי אתה. לא ממש יודעת להסביר. לא ספרות בכלל. יש אנשים שיכולים לכתוב "אמת צרופה" ויהיה לי קל לקבל אותה. משהו במילים, משהו בטון שיוצא, חוסר פומפוזיות אולי. לא משנה לי מי הם. משנה לי אין הם כותבים. בלי יומרה של "אני יודע הכל"

       

      ויש את הסוג השני, הסוג שגם אם הם לא כותבים עם סימני קריאה, קשה לי עם האמירות. אולי זה חלק מהתמיהות שלי, אולי שם יש חלק מהקורלציה המוזרה של התגיות שאנשים משום מה שמים לעצמם, וגם קצת מחסור בהומור עצמי. אבל די! נסחפתי. נעשיתי נורא רצינית.. פפפפיייי הסנני

        20/3/13 00:31:

      צטט: רזאל 2013-03-19 12:00:30

      את יודעת אומר לך כך, את פורסת עולם ומלואו, ומצחיק אותי שאני בכלל אביע דעה. תולעת אני ולא איש, אבל לקרוא אותך, זו הנאה צרופה, שמעלה את רמות הרגש לשיאי פסגות.

       

      מה זה לא להביע דעה? פה אתה יכול להגיד הרי כל ומה שבא לך! תמיד. בדיוק כמו שאני עושה! ותודה. תודה רבה נשיקה

        20/3/13 00:29:

      צטט: MichalEZ 2013-03-19 11:31:28

      סודות גדולים לא מגלים, לא שותלים פרסומות בבלוגים של אחרים, השטן במוסקבה (קראתי את המהדורה הזאת לפני שנים ועשית לי חשק לקרוא שוב) ספר מדהים וכרגיל כיף לקרוא את הבלוג שלך ולעקוב אחרי רצף המחשבות. יום מקסים.

       

      הכי קטע, שלא היה לי נעים לכתוב לה, כי לא רציתי להעליב אותה. אבל זה די עיצבן אותי. עניין הפרסומת ההיא. והספר. לקח לי אז זמן להיכנס אליו. מה שעושה לי חשק עכשיו לחזור ליוליסס להבדיל אלפי הבדלות. נראה. אם כן. עידכון בטח יבוא תוך שנתיים עד שלוש נבוך ותודה.

        20/3/13 00:27:

      צטט: איציק אביב 2013-03-19 10:34:31

      השטן ממוסקבה - ספר מופת. למה את כותבת בפונט כזה קטן,

       

      אתה רציני?

      זה גודל רגיל. 

      אני מגדילה רק כותרות ומילים שאני אומרת בקול רם. לעצמי...

        20/3/13 00:25:

      צטט: 77777777 2013-03-19 10:10:56

      מה זה בכלל תגיות (דאמיט)?

       

      הלכתי לחפש לך תגיות של מחירים

      אבל לצערי אין! כי הפסקתי לקנות בגדים.

      תג זה כזה שתוקעים על המצח. למשל

      ויש גם תגים טובים.

      כמו זה:

      ''

       

      הכי חשובים!

        20/3/13 00:18:

      צטט: חופר סדרתי :) 2013-03-19 09:56:00

      overcat ובענק :), ובהקשר לפוסט עצמו כמו תמיד אחלה כתיבה. אני חושב שאדם צריך לכתוב כפי שהוא נוהג לדבר, לא לבלוע את המילים אלה להקיא אותם. אפרופו ספרים אם את אוהבת ספרים מצחיקים וזורמים אני ממליץ על הספר "התעורר אדוני".

       

      קודם כל. ישר רושמת ביומן את הספר. אחרת אני שוכחת את השם תוך דקה.

      את OverCat אני אוהבת ברמות! גם.

      בכל מקרה, בשבילך, מבטיחה לשבת ולכתוב איזה יום משהו שיתאים לו ולחתום OverCat!

      חתום וסגור!

       

      צוחק

        20/3/13 00:15:

      צטט: טלי פרי 2013-03-19 09:32:34

      ציינת פה שורה של תופעות ב"קפה" שגם אני לא אוהבת. ככלל, תיוגים שנואים עליי. באשר לניק בשבילך, אם יורשהלי לחוות דיעה, אהבתי את: Me2. טלי*

       

      טליה,

       

      מבחינתי הקפה הוא רק עוד דוגמה. תיוגים אני לפחות רואה בחיים בכל מקום כמעט. בחנויות, בסופר, בתור לקופה. כשאני הולכת לקנות משהו ולא לובשת מחלצות כי לא בא לי. לפחות אצלי זה בחיים לא קרה במוסך. 

       

      לגבי הניק, מסתבר שאני לא מוצאת איך מחליפים אז אני נשארת ובכל מקרה אני נורא נקשרת וקשה לי להחליף. מקסימום אני פותחת חדש קריצה ובכל מקרה בטח שמותר לך ותודה חיוך

        20/3/13 00:13:

      צטט: מטפלת באמנות- איריס 2013-03-19 09:29:17

      קראתי, התענינתי, עיקמתי פרצוף, המשכתי, הסכמתי, לא הבנתי וחייכתי.... לא בהכרח בסדר הזה.... המשך שבוע מופלא!

       

      את יודעת איריס, עכשיו אני כן מבינה משהו מהצד השני בכלל. כשאני קוראת דברים וכותבת שאני יכולה להגיב רק מה שאני מרגישה. אז זה כיף לקבל כזאת תגובה. והמשך של שבוע נפלא! ותודה צוחק

        20/3/13 00:11:

      צטט: א ח א ב 2013-03-19 09:06:43

      מילים מדברות בעדן עצמן.

      סופר, יוצר, צייר , בנאי או תופרת.

       כל אחד ומשלח ידו, כל אחד ומעשיו.

      באופן אישי אני מעדיף להפריד בין האדם לבין מעשיו ויצירי כפיו.

      תארים והגדרות חשובים הרבה פחות.

      השימוש בהם שלא לצורך וללא תכלית, מעיד בדרך כלל על חוסר ביטחון או  על רצון ל"חיזוק".


      לפעמים כן חשוב לדעתי לספר מה עושה בן אדם, אולי בעיקר מה הוא עשה. כשכותבים אולי עליו. על מי הוא היה בעיקר כשהוא כבר לא נמצא. לא נוכח. 

       

      אתה יודע, לפני כמה שנים. (זה משו שהזכרת לי עכשיו) מישהו נתן לי כרטיס ביקור והיה כתוב עליו שיש לו MBA וזה נראה לי קצת תמוהה וזה יכול להרים גבות אם אנשים במקרה יקראו את התגובה. כי מצד אחד למה לא לכתוב. מצד שני, זה היה כל כך לא קשור לעבודה שאותו אחד עשה. אז בשביל מה? 

       

      אגב, העניין עם הספר שנזכרתי בו. כן קשור קצת. כי אותו סופר בולגקוב (שבמקרה עניין אותי כבר לפני שנים אז בדקתי) היה רופא, מה שלא היה קשור ליכולת שלו לכתוב נפלא ובטח ובטח למה שהוא עשה ובמה שהוא עסק ומה שהוא רצה לעשות והסכים להיות רק שיתנו לו לעבוד קרוב לבמה אפילו באחורנית שלה... 

        20/3/13 00:06:

      צטט: bonbonyetta 2013-03-19 09:02:57

      * תיזהרי והישמרי לך מכל משמר. בסוף עוד אני אתחיל לחבב אותך. מציעה להפסיק הליך זה באיבו על עוד זה ניתן לשליטה לפני שידרדר המצב לעברי פי פחת.

       

      תודה מותק! כאילו מה? לעשות הפסקת כתוב עד אחורי הלילסדר? קריצה

        20/3/13 00:04:

      צטט: SOUNDE 2013-03-19 08:50:39

      שילוב מנצח בין מילים ל SOUND של ה"עכברוש"

       

      תשמע. הוא. אני עכשיו חייבת להקדיש לו שיר

      ואני אגלה לך עוד סוד קטן.

      פיצפון כזה וחפרני על הדרך.

      כל השירים שיש פה במוזיקה שאני שמה הם שירים עבריים

      היחיד! היחיד! שיש שיר שלו זה הדיוויד הגדול בעולם! מהאלבום האחרון והמצוין!

      וזה בשבילו! וגם בשבילך חיוך

       

      ''

        20/3/13 00:00:

      צטט: מיקה יהלום 2013-03-19 08:46:56

      אופן כתיבתך המיוחדת והשנונה, נותנת טעם טוב וסל הירהורים להמשך היום.

       

      תודה מיקה :))

        19/3/13 23:59:

      צטט: אטיוד5 2013-03-19 08:41:32

      אחזור. בינתיים *

       

      בינתיים מה? 

      תחזור נחמד אני מקווה!

        19/3/13 23:58:

      צטט: debie30 2013-03-19 08:15:21

      סודות גדולים אין מגלים,

      אבל סודות קטנים מבצבצים בין השורות.

      ואז נזכרתי בשיר - מי שמסתכל בי מאחור...

      וסוד קטן נוסף - אוהבת את מא ואיך שכתבת

       

      סודות גדולים אין מגלים.

      וקטנים אני לפחות דוחפת כל הזמן.

      על כאן ועל שם.

      הבינוניים בעיקר באים בתגובות. שלי לפחות :)

      (שרי למשל עוד לא יודעת, אבל אני בונה עליה ללכת יחד אתך לראות את התערוכה ליד הבית משפט חיוך )

      ומאחור. לי יש לב שמתחבא ולא תמיד. גם קריצה

        19/3/13 23:56:

      צטט: מריםבידרמן 2013-03-19 08:06:40

      וואו מדהימה שכמותך

      לא נשמתי בין המילים

      כמו שהרגשתי שאני כתבתי

      ונדהמת ממך כל פעם מחדש

      את אותי כל-כך משקפת.

      תודה על בוקר מעיר-מאיר שהבאת.

      יום נפלא יקירה.♥

       

      את מותק אמיתית!

      באמת. באמת. לפעמים אני לא צריכה להוסיף שום מילה.

      כי אני יודעת שאת רואה בדיוק איזה חיוך עשית לי עכשיו!

      ותודה גדולה :)))

        19/3/13 23:55:

      צטט: sari10 2013-03-19 07:58:18

      יקירתי ♥

      לפעמים אני מבינה אותך לחלוטין,

      לפעמים חלקי,

      לפעמים קצת ערפילי.

      תלוי באיך ומה שאת כותבת.

      כן, את "מתפזרת" ואמרת כבר שזה קשור

      להפרעת קשב חיוך

      אמרת שאת לא כותבת טיוטות ושזה כמו שאת מדברת.

      זה חלק מהקסם של הכתיבה שלך,

      הספונטניות והתחושה שהנה את מדברת אלי.

       

      הפרעות קשב זו הגדרה שלי. ואני לא ממש טובה בהגדרות כמו שאת יודעת חיוך

      ~~~

      בקשר לעניין עצמו - תוויות?

      מסכימה איתך לחלוטין, ממש לא משנה מה התואר 

      של הבנאדם, משנה מי הוא כאדם ואיך הוא כותב ומתייחס/מתבטא

      כלפי אחרים בתגובות שלו.

      ולפרסם את עצמך בתגובה? לשים קישור לאתר שלך?

      פשוט פויה ......

       

      שלא יהיו אי הבנות. אין לי בעיה עם כלום לפעמים ולפעמים יש לי בעיה מאד.

      אני פשוט לא אוהבת אנשים שמתייחסים לאנשים אחרים בגלל מה שנדמה להם או איך שנדמה להם ש"צריך" להתייחס. מה יודע מנתח מוח על ערפילית הסרטן? זה נורא מצחיק אותי למשל.

      או למה מטפלת בבעיות אכילה, שמה פרסומת שלה. דווקא אצלי בלוג. ממש רואים כמה אני דבה שמנה?! מופתע

      ~~~

      והיי, שיהיה לך חג מאוד שמח!!! ♥ 

       

      חג שמח! שמח ומתוק ומאד נשיקהנשיקהנשיקה

        19/3/13 23:51:

      צטט: יובלש 2013-03-19 07:52:24

      בהחלט לא קל לרדת לך

      לסוף

      דעתך.

      :)

      אבל כמו שציינו לפני זה כל הכיף אצלך.

      הקריאה מאתגרת (וגם לא משנה מה התכוונת העיקר מה שהבנו:)

      פרסומת בתגובות זה אחד הדברים המגעילים ולכן אמנע מלהזכיר

      שרק במוסך יובלש ובניו מי שעושה טיפול עשרת אלפים מקבל שובר לרחיצת המכונית חינם

      במכון השטיפה של גיסתי סימהש ובנותיה.

      תודה על ההקדשונת.

      האופציות כולן נחמדות. בעיקר השנייה.

       

      יובלש זהירות!

      יש לי פטיש למגפיים והיום במקרה מצאתי זוג שמתאים לי כמו כפפה לרגליים!

      בדיוק נזכרתי בפעם הקודמת שהייתי צריכה פקונג-ראש.

      לא אני המרכבה הקודמת. אבל עכשיו זהו! הבטחות צריך לקיים והכל נרשם 

      ובינתיים גיליתי שאני לא מצליחה לעבור את המשוכה של החלפת ניק פה בקפה. אז זה מה יש תמים

        19/3/13 23:48:

      צטט: זונות פוליטיות 2013-03-19 06:16:25

      ברוטוס:  אחד העם או אחד הפוסטים אם לא ה-

       

      נטוס:     וד"ש לניקה, שמעתי שהיא הניקה וגם העניקה עגילים כי עגיל עושה את שלו

       

      ..

       

      שיואו! איך לא חשבתי על זה לפני שכתבתי ופתחתי שלא יגנבו לי את הניקים האמורים?

      אחת העם! כמובן צוחק

      ובאמת עגיל עושה את שלו. עוד קצת עוד קצת.. מי עגילה את הסוד הגדול ?מופתע

        19/3/13 23:46:

      צטט: reutcohen1 2013-03-19 03:14:41

      וואו זה ספר כל כך מיוחד. תודה שהזכרת לי אותו. ביחוד את החלק של הנשף :) התהיות שלך לגבי הסופרים האלו עולות גם אצלי. זה אכן נראה לא אנושי, לדעת לכתוב תיאורים כאלה. אני נזכרת בספר הראשון שקראתי שממש ממש הטריף אותי, הייתי ממש ממש צעירה, וזה בכלל לא ספר בסגנון של השטן במוסקבה. אז הוא היה בשבילי ספר מפנה, ספר ברמה אחרת. עם כוח מיוחד, וזה "התפסן בשדה השיפון". יש ספרים שנחקקים כל כך חזק. מטלטלים. ומשאירים חותם. והסופרים שכתבו אותם נראים בעיני כיצורים מעולם אחר, שהייתי שמחה לבקר בו, אבל לא בטוחה שהייתי מסתדרת בו, לפחות יש לי את הספרים שלהם לחלוק קצת מהעולם המיוחד הזה. עוד ספר אחר לגמרי שתמיד מרגש אותי ונותן לי חומר למחשבה "הנסיך הקטן" דווקא בשל הכתיבה היותר ילדותית ותמימה שלו, מצד אחד. מהצד השני בעל עומק אינסופי. אהבתי מאוד את הציטוטים שהוספת וחיבורם לכתיבה שלך.

       

      את התפסן אני צריכה לקרוא עוד פעם. פעם אחרונה שקראתי אותו, הייתי בי"א 7 ומורה שאהבתי נורא תפסה אותי קוראת בשעור. אלא מה?..הנסיך הקטן. יש לי כאן עותק שאבא שלי עוד קיבל ובכלל המון ספרי ילדים שלי שאני אוהבת ברמות. ובכלל, לגבי סופרים, משהו על זה שאנשים יכולים לחשוב על דברים שבספרים וכתיבה אנחנו מוכנים לקבל כמובן מאליו, כי זה ספר, אם חבר היה מספר לנו שיש לו כאלה מחשבות או הרהורים, היינו אולי זורקים אותו מכל המדרגות קריצהואם כבר ספרים. אם לא קראת אז בלי קשר לשם. שווה לך למצוא את שטן של ג'רמי לוון, כי לי הרגשה שיהיה לך מעניין ואפילו מאד.

        19/3/13 23:43:

      צטט: sbhsport 2013-03-19 02:54:58

      נערה יקרה קצת קשה לעקוב כשאת מזגזגת ככה בין הפרטי לציבורי, אבל לפחות זה עושה את החוויה מאוד מעניינת.

       

      האמת? מוזר לי דווקא ממך. לא היה פה ציבורי. הייתי אני. דרך העיניים שלי רק ואפילו בעיקר. אז אני לא שמה שתי כוכביות בים נושא לנושא או אלא מחליפה פונטים לנוחיות הציבור. ובכל מקרה שמחה שהייתה לך חוויה. אז תודה צוחק

        19/3/13 23:40:

      צטט: שלויימה 2013-03-19 02:07:59

      לא תמיד אני מבין את מה שאת כותבת אבל אני תמיד מרגיש שאני מבין למה את מתכוונת. את יודעת שאצלי את תמיד מוזמנת להתפרע.

       

      אתה מותק אז זאת לא חכמה! כי אתה מכיר כבר את הראש שלי. ודווקא הפעם בחיי!!!! שלא התפרעתי אפילו לא טיפטיפה! לפחות ככה הרגשתי בכל שנייה נשיקה

        19/3/13 23:32:

      אני חושבת שהאסוציאציות שלך דווקא מאד ברורות ומאד מתקשרות זו לזו וזה לא רק בגלל שיש לי יותר מתואר אחד ואני מתהדרת בו רק מול מי שמשחק לי אותה חשוב למרות שהוא לא או כשאני צריכה. פה אני לא צריכה ולא רוצה.

       

      ראיינתי פעם מועמדת לתואר שני ללימודי ניהול מוסדות חינוך שהייתה מורה לספרות בהכשרתה. כשהיא רצתה להתקבל לעבודה בבית ספר בעיר מגוריה אמרה לה המנהלת שהיא תלמד גיאוגרפיה. המורה לגיאוגרפיה, שעמדה לצאת לחופשת  לידה, לימדה אותה את כל החומר שצריך ללמד בכיתות ג-ד כדי שהיא תלמד את התלמידים. מאז היא מלמדת גיאוגרפיה. שאלתי אותה מהם הגבולות של שוויץ מצפון בכיוון השעון והיא אמרה לי שהיא לא יודעת כי זה לא בחומר.

       

      או אז שאלתי אותה אם היא מכירה את אמרתו של ג'ורג' ברנרד שאו על נשים וזונות והיא שאלה אותי מי זה ברנארד שאו. סיפרתי לה וגם מה שהוא אמר. היא כתבה מכתב תלונה שהשוותי אותה לזונה, מה שמונע ממנה לעבור הכשרה מנהלים, בעוד היא עשתה שרות חשוב לתלמידי ישראל. אני מצידי אמרתי שלדעתי היא דווקא יכולה להיות מנהלת מצוינת כי מנהל טוב הוא לפעמים בן זונה. בגלל שהיא האמא אני מתנה את קבלתה בכך שהיא תעבור קורס באתיקה בציון 85 לפחות ולאחריו תסביר לי מה לדעתה היה אתי בהפיכתה למורה לגיאוגרפיה ומה היה לא אתי

       

      עכשיו אין לתלמידי ישראל מנהלת שלא יודעת מהם הגבולות של שוויץ אבל יש להם שר חינוך שמבקש מהם לשאת תפילה לפני כל בחינה

      הללויה

        19/3/13 21:06:
      סודות לא שומרים. לא קטנים ולא גדולים. סודות מפזרים לרוח וסודות של אחרים, שאסור לספר, שוכחים מיד.
        19/3/13 20:29:
      טוב, חזרתי. לא יודע מה את רוצה חוצמ להסביר לנו ולעצמך משהו שלא הצלחתי לשים עליו אף אצבע.
        19/3/13 20:09:
      מילים הן מילים וכלל לא משנה בעיניי מי אחז בהן ושחררן בכתיבה. תארים כאלה ואחרים, כבודם במקומם מונח. אולי מי שכתב את המאמר הנהדר או את השיר היפה או את הסיפור המרתק ,הוא עובד ניקיון במחלקת התברואה בעיריה, האם זה מעלה או מוריד מערך הכתיבה אם הוא כתב טוב? או לחילופין מרצה באוניברסיטה למדעי הטבע החוקר את רגלו השמאלית של הג'וק או אפילו דוקטורית או פרופסור לכימיה גרעינית. כלל לא משנה ויפה השתיקה למתהדרים. קצת צניעות לא הזיקה מעולם. כולם אנשים, בשר ודם.
        19/3/13 20:02:
      גם אני אוהבת נעימים בגב, ואת האינטונציה שלך, שומעים את הדיבור, את הפה המחייך בין המילים הנהגות, גם הדיבור טבעי, כאילו אנחנו שותות קפה אחת מול השנייה ואת מספרת לי על הניקים שתבחרי. תגיות עושות סדר לאנשים שהמחשבה לא יצאה להם מהקופסא, ואת זה אמר סיני זקן אחד - בדוק :) מומנט ההפתעה נס ליחו, גמני לא מופתעת כבר מכלום, רק מקווה שאיזה גורם זר לא יפתיע את אובמה באיזה משהו לא צפוי. עוד!
        19/3/13 19:09:
      וטוב שכך, אסוציאטיבי זה רק מציין רוחב ועומק, ולהלן: אמת פרטית. שום דחילו ועזבי, רחימו זה לחלשים
        19/3/13 18:50:

      אהבתי את המלה " חברטואל "  !  מאמצת :)

       

      בקשר לניקים שאת שוקלת איזה מבינהם לאמץ/להחליף  - לא הבנתי מה המשמעות של הראשון ושל השלישי ואיך זה קשור ומתאים לך - בא לך לפרט ? אני אשמח.

       

      וגם - ברשותך, מוסיפה כאן עוד אופציה שאני מציעה  בתור כינוי  :

      "נערה" , כלומר להשמיט את ה - "ליווי" ולהישאר עם המלה הראשונה לבדה.

      ככה אני תמיד פונה אליך בכל אופן.. את יודעת.

      - איך זה נשמע לך ? יכול להתאים ?

        19/3/13 17:05:
      באיזשהו שלב אני מתחילה להתבלבל אבל בסופו של דבר תמיד נהנית מהבלאגן
        19/3/13 16:06:
      אוהבת את הפוסט הזה מאוד. א.אם היה לך טור באיזה "עכבר העיר" או משהו כזה ( הכוונה לתקשורת מודפסת ) בטו שהיייתי עוקב אחרי הפרסומים שלך. ב.לאחרונה פגשתי בארוע ספרותי משורר "נחשב". ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, ניסיתי לנהל שיחה קטנה, אבל הוא היה מה זה אנטיפת. התאכזבתי קשות. מדובר במשורר שכותב ומדבר על עניינים "חברתיים". אז סופרים/ משוררים גדולים הם לפעמים אנשים קטנים. אם אפשר להשוות לאדם בשר ודם.
        19/3/13 15:40:

      זה הפוסט אני אוהבת
      והכי אני אוהבת את המשפט:
      דוקטור למשפטים באמת מבין בגיאוגרפיה יותר טוב ממי שסיימה למשל לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה
      ואחריו את המשפט הזה:
      וחלילה וחס אני לא משווה אף סופר דגול לאף אדם בשר ודם.
      צחקתי בקול רם. תשאלי את כולם אפילו.

        19/3/13 12:44:
      אני אישית לא מופתע תדיר כמוך אבל גם לא מאנשים המתפעלים מתואר והגדרות. פרסומות וקידום אישי זה אחלה ולגיטימי אבל זה באמת לא לעניין כשעושים זאת בשטחו של אחר בלי לבקש רשות. תודה על ההמלצה לספר ואכן המוח והדמיון האנושי היא ללא גבולות. אני לא ממש טורח להבין את האדם מאחורי היצירה. מסתפק ליהנות מהיצירה. קליפ נהדר של בואי האיש בעל אלף הדמויות היה מרתק לראות את כל הז'אנרים שבהם הוא מוצג שם. ותודה נוספת על התזכורת באמצעות הכינוי 35 במאי לספרו הנהדר והמקסים של קסטנר.
        19/3/13 12:00:
      את יודעת אומר לך כך, את פורסת עולם ומלואו, ומצחיק אותי שאני בכלל אביע דעה. תולעת אני ולא איש, אבל לקרוא אותך, זו הנאה צרופה, שמעלה את רמות הרגש לשיאי פסגות.
        19/3/13 11:31:
      סודות גדולים לא מגלים, לא שותלים פרסומות בבלוגים של אחרים, השטן במוסקבה (קראתי את המהדורה הזאת לפני שנים ועשית לי חשק לקרוא שוב) ספר מדהים וכרגיל כיף לקרוא את הבלוג שלך ולעקוב אחרי רצף המחשבות. יום מקסים.
        19/3/13 10:34:
      השטן ממוסקבה - ספר מופת. למה את כותבת בפונט כזה קטן,
        19/3/13 10:10:
      מה זה בכלל תגיות (דאמיט)?
        19/3/13 09:56:
      overcat ובענק :), ובהקשר לפוסט עצמו כמו תמיד אחלה כתיבה. אני חושב שאדם צריך לכתוב כפי שהוא נוהג לדבר, לא לבלוע את המילים אלה להקיא אותם. אפרופו ספרים אם את אוהבת ספרים מצחיקים וזורמים אני ממליץ על הספר "התעורר אדוני".
        19/3/13 09:32:
      ציינת פה שורה של תופעות ב"קפה" שגם אני לא אוהבת. ככלל, תיוגים שנואים עליי. באשר לניק בשבילך, אם יורשהלי לחוות דיעה, אהבתי את: Me2. טלי*
      קראתי, התענינתי, עיקמתי פרצוף, המשכתי, הסכמתי, לא הבנתי וחייכתי.... לא בהכרח בסדר הזה.... המשך שבוע מופלא!
        19/3/13 09:06:

      מילים מדברות בעדן עצמן.

      סופר, יוצר, צייר , בנאי או תופרת.

       כל אחד ומשלח ידו, כל אחד ומעשיו.

      באופן אישי אני מעדיף להפריד בין האדם לבין מעשיו ויצירי כפיו.

      תארים והגדרות חשובים הרבה פחות.

      השימוש בהם שלא לצורך וללא תכלית, מעיד בדרך כלל על חוסר ביטחון או  על רצון ל"חיזוק".


        19/3/13 09:02:
      * תיזהרי והישמרי לך מכל משמר. בסוף עוד אני אתחיל לחבב אותך. מציעה להפסיק הליך זה באיבו על עוד זה ניתן לשליטה לפני שידרדר המצב לעברי פי פחת.
        19/3/13 08:50:
      שילוב מנצח בין מילים ל SOUND של ה"עכברוש"
        19/3/13 08:46:
      אופן כתיבתך המיוחדת והשנונה, נותנת טעם טוב וסל הירהורים להמשך היום.
        19/3/13 08:41:
      אחזור. בינתיים *
        19/3/13 08:15:

      סודות גדולים אין מגלים,

      אבל סודות קטנים מבצבצים בין השורות.

      ואז נזכרתי בשיר - מי שמסתכל בי מאחור...

      וסוד קטן נוסף - אוהבת את מא ואיך שכתבת

        19/3/13 08:06:

      וואו מדהימה שכמותך

      לא נשמתי בין המילים

      כמו שהרגשתי שאני כתבתי

      ונדהמת ממך כל פעם מחדש

      את אותי כל-כך משקפת.

      תודה על בוקר מעיר-מאיר שהבאת.

      יום נפלא יקירה.♥

        19/3/13 07:58:

      יקירתי ♥

      לפעמים אני מבינה אותך לחלוטין,

      לפעמים חלקי,

      לפעמים קצת ערפילי.

      תלוי באיך ומה שאת כותבת.

      כן, את "מתפזרת" ואמרת כבר שזה קשור

      להפרעת קשב חיוך

      אמרת שאת לא כותבת טיוטות ושזה כמו שאת מדברת.

      זה חלק מהקסם של הכתיבה שלך,

      הספונטניות והתחושה שהנה את מדברת אלי.

      ~~~

      בקשר לעניין עצמו - תוויות?

      מסכימה איתך לחלוטין, ממש לא משנה מה התואר 

      של הבנאדם, משנה מי הוא כאדם ואיך הוא כותב ומתייחס/מתבטא

      כלפי אחרים בתגובות שלו.

      ולפרסם את עצמך בתגובה? לשים קישור לאתר שלך?

      פשוט פויה ......

      ~~~

      והיי, שיהיה לך חג מאוד שמח!!! ♥ 

        19/3/13 07:52:

      בהחלט לא קל לרדת לך

      לסוף

      דעתך.

      :)

      אבל כמו שציינו לפני זה כל הכיף אצלך.

      הקריאה מאתגרת (וגם לא משנה מה התכוונת העיקר מה שהבנו:)

      פרסומת בתגובות זה אחד הדברים המגעילים ולכן אמנע מלהזכיר

      שרק במוסך יובלש ובניו מי שעושה טיפול עשרת אלפים מקבל שובר לרחיצת המכונית חינם

      במכון השטיפה של גיסתי סימהש ובנותיה.

      תודה על ההקדשונת.

      האופציות כולן נחמדות. בעיקר השנייה.

        19/3/13 06:16:

      ברוטוס:  אחד העם או אחד הפוסטים אם לא ה-

       

      נטוס:     וד"ש לניקה, שמעתי שהיא הניקה וגם העניקה עגילים כי עגיל עושה את שלו

       

      ..

       

        19/3/13 03:14:
      וואו זה ספר כל כך מיוחד. תודה שהזכרת לי אותו. ביחוד את החלק של הנשף :) התהיות שלך לגבי הסופרים האלו עולות גם אצלי. זה אכן נראה לא אנושי, לדעת לכתוב תיאורים כאלה. אני נזכרת בספר הראשון שקראתי שממש ממש הטריף אותי, הייתי ממש ממש צעירה, וזה בכלל לא ספר בסגנון של השטן במוסקבה. אז הוא היה בשבילי ספר מפנה, ספר ברמה אחרת. עם כוח מיוחד, וזה "התפסן בשדה השיפון". יש ספרים שנחקקים כל כך חזק. מטלטלים. ומשאירים חותם. והסופרים שכתבו אותם נראים בעיני כיצורים מעולם אחר, שהייתי שמחה לבקר בו, אבל לא בטוחה שהייתי מסתדרת בו, לפחות יש לי את הספרים שלהם לחלוק קצת מהעולם המיוחד הזה. עוד ספר אחר לגמרי שתמיד מרגש אותי ונותן לי חומר למחשבה "הנסיך הקטן" דווקא בשל הכתיבה היותר ילדותית ותמימה שלו, מצד אחד. מהצד השני בעל עומק אינסופי. אהבתי מאוד את הציטוטים שהוספת וחיבורם לכתיבה שלך.
        19/3/13 02:54:
      נערה יקרה קצת קשה לעקוב כשאת מזגזגת ככה בין הפרטי לציבורי, אבל לפחות זה עושה את החוויה מאוד מעניינת.
        19/3/13 02:07:
      לא תמיד אני מבין את מה שאת כותבת אבל אני תמיד מרגיש שאני מבין למה את מתכוונת. את יודעת שאצלי את תמיד מוזמנת להתפרע.

      ארכיון

      פרופיל

      נערת ליווי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין