(הרשות המבצעת עם הרשות המחוקקת)
ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת בישראל, אחת מתוך שלוש רשויות המדינה (הכנסת היא הרשות המחוקקת, ובתי המשפט הם הרשות השופטת). שלושתן ביחד מבטיחות את קיומה של מדינת ישראל כישות דמוקרטית וריבונית. הממשלה היא הצלע ה׳מנהיגותית׳ של המשולש, זו ששמה לה למטרה לממש את רצון הרוב, כפי שהוא מתממש בקואליציה שמקיימת את הממשלה (ע״ע קואליציה והסכם קואליציוני). ראש הממשלה ממנה את חברי הממשלה, השרים וסגני השרים, ועל פי חוק הוא גם מחליט יחיד כאשר נדרש לפטרם.
הממשלה היא האחראית על סיפוק השירותים לאזרחים, לשמירה עליהם, לגביית מסים, לניהול הצבא וקידום מדיניות קצרת וארוכת טווח. מכיוון שעל הממשלה מוטלת עבודה רבה, כל שר בה אחראי על אגף פעילות, אלה הם משרדי הממשלה. לכל משרד תקציב משלו, מתוך תקציב המדינה הכללי. לנושאים מורכבים, להם שותפים כמה ממשרדי הממשלה מקימה הממשלה ועדת שרים. בממשלה הקודמת היו כ- 30 ועדות שונות, הרבה יותר ממספר הוועדות של הכנסת. החשובה ביותר היא ועדת השרים לענייני חקיקה (עליה כבר כתבנו וניתן לעיין במילון המושגים שבאתר המשמר).
חשוב לציין שלא האזרחים הם הבוחרים את הממשלה. נשיא המדינה בוחר את ראש הסיעה בכנסת שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה יציבה (כלומר, ראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת). חברי הממשלה האחרים לא חייבים להיות חברי כנסת, ובממשלה האחרונה כיהן שר המשפטים יעקב נאמן, כמינוי מקצועי. כשראש הממשלה מסיים את מלאכת הרכבת הממשלה הוא מבקש מהכנסת לאשר אותה ולתת בה אמון. מאחר והממשלה מוקמת על בסיס ההסכמים הקואליציונים הרי שכל חברי הקואליציה (הרוב) מביעים בה אמון.
עם זאת, ברגע שהכנסת מביעה אי אמון בממשלה, מוטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. בשל 'איום זה' שעל הממשלה נדמה שידה של הכנסת (הרשות המחוקקת וזו שנבחרה ישירות על האזרחים) היא על העליונה. מה גם שעל הכנסת מוטלת החובה לפקח על פעולות הממשלה ולבקר אותן תדיר. אלא שכיום, המצב בישראל הפוך לגמרי והממשלה היא זו שמחזיקה את הכנסת ב'אחיזת חנק'. אחיזה זו נוצרת בשל כמה סיבות: 1) אופן עבודתה של ועדת השרים לחקיקה ; 2) המשמעת הקואליציונית האוטומטית המושתת בכנסת על כל החלטת ממשלה ; 3) והעובדה שאין הפרדה ברורה בין שתי הרשויות משום שמרבית השרים הם גם חברי כנסת, וככאלה הם נתונים למרוּת ראש הממשלה השולט בממשלה ביד רמה, ופחות ופחות למרוּתוֹ של הבוחר- האזרח.
המשמר החברתי עוסק בעיקרו בפיקוח על עבודת הכנסת, אלא שכמה מפעולותיו דווקא כוונו אל הממשלה, בעיקר בנושא ועדת השרים לחקיקה, משום שעבודת אותה הוועדה מחלישה את מעמדה של הכנסת. בעניין זה הצליח המשמר החברתי לשחרר מידי הממשלה פרוטוקולים חלקיים של ישיבות ועדת השרים לענייני חקיקה. אנו מקווים להמשיך ולקדם שקיפות ואחריותיות בעבודת הממשלה, במשרדיה ובקשריה עם הכנסת.
למושגים נוספים ניתן לעיין במילון החברתי:
http://hamishmar.org.il/ ?p=12735
להצטרפות לצוות משקיפי המשמר בכנסת ובוועדות:
http://hamishmar.org.il
ממשלת ישראל היא הרשות המבצעת בישראל, אחת מתוך שלוש רשויות המדינה (הכנסת היא הרשות המחוקקת, ובתי המשפט הם הרשות השופטת). שלושתן ביחד מבטיחות את קיומה של מדינת ישראל כישות דמוקרטית וריבונית. הממשלה היא הצלע ה׳מנהיגותית׳ של המשולש, זו ששמה לה למטרה לממש את רצון הרוב, כפי שהוא מתממש בקואליציה שמקיימת את הממשלה (ע״ע קואליציה והסכם קואליציוני). ראש הממשלה ממנה את חברי הממשלה, השרים וסגני השרים, ועל פי חוק הוא גם מחליט יחיד כאשר נדרש לפטרם.
הממשלה היא האחראית על סיפוק השירותים לאזרחים, לשמירה עליהם, לגביית מסים, לניהול הצבא וקידום מדיניות קצרת וארוכת טווח. מכיוון שעל הממשלה מוטלת עבודה רבה, כל שר בה אחראי על אגף פעילות, אלה הם משרדי הממשלה. לכל משרד תקציב משלו, מתוך תקציב המדינה הכללי. לנושאים מורכבים, להם שותפים כמה ממשרדי הממשלה מקימה הממשלה ועדת שרים. בממשלה הקודמת היו כ- 30 ועדות שונות, הרבה יותר ממספר הוועדות של הכנסת. החשובה ביותר היא ועדת השרים לענייני חקיקה (עליה כבר כתבנו וניתן לעיין במילון המושגים שבאתר המשמר).
חשוב לציין שלא האזרחים הם הבוחרים את הממשלה. נשיא המדינה בוחר את ראש הסיעה בכנסת שהוא בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה יציבה (כלומר, ראש הממשלה חייב להיות חבר כנסת). חברי הממשלה האחרים לא חייבים להיות חברי כנסת, ובממשלה האחרונה כיהן שר המשפטים יעקב נאמן, כמינוי מקצועי. כשראש הממשלה מסיים את מלאכת הרכבת הממשלה הוא מבקש מהכנסת לאשר אותה ולתת בה אמון. מאחר והממשלה מוקמת על בסיס ההסכמים הקואליציונים הרי שכל חברי הקואליציה (הרוב) מביעים בה אמון.
עם זאת, ברגע שהכנסת מביעה אי אמון בממשלה, מוטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר. בשל 'איום זה' שעל הממשלה נדמה שידה של הכנסת (הרשות המחוקקת וזו שנבחרה ישירות על האזרחים) היא על העליונה. מה גם שעל הכנסת מוטלת החובה לפקח על פעולות הממשלה ולבקר אותן תדיר. אלא שכיום, המצב בישראל הפוך לגמרי והממשלה היא זו שמחזיקה את הכנסת ב'אחיזת חנק'. אחיזה זו נוצרת בשל כמה סיבות: 1) אופן עבודתה של ועדת השרים לחקיקה ; 2) המשמעת הקואליציונית האוטומטית המושתת בכנסת על כל החלטת ממשלה ; 3) והעובדה שאין הפרדה ברורה בין שתי הרשויות משום שמרבית השרים הם גם חברי כנסת, וככאלה הם נתונים למרוּת ראש הממשלה השולט בממשלה ביד רמה, ופחות ופחות למרוּתוֹ של הבוחר- האזרח.
המשמר החברתי עוסק בעיקרו בפיקוח על עבודת הכנסת, אלא שכמה מפעולותיו דווקא כוונו אל הממשלה, בעיקר בנושא ועדת השרים לחקיקה, משום שעבודת אותה הוועדה מחלישה את מעמדה של הכנסת. בעניין זה הצליח המשמר החברתי לשחרר מידי הממשלה פרוטוקולים חלקיים של ישיבות ועדת השרים לענייני חקיקה. אנו מקווים להמשיך ולקדם שקיפות ואחריותיות בעבודת הממשלה, במשרדיה ובקשריה עם הכנסת.
למושגים נוספים ניתן לעיין במילון החברתי:
http://hamishmar.org.il/ ?p=12735
להצטרפות לצוות משקיפי המשמר בכנסת ובוועדות:
http://hamishmar.org.il
