כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אריק גינזבורג מוזיקה, אומנות, ארכיטקטורה הגות ספרות ובכלל

    כותב על ומשמיע מוזיקה בעיקר קלאסית,, ג'אז אבל לא רק . הגיגים על אומנות , ארכיטקטורה אבל לא רק.

    0

    עיניים פקוחות לרווחה

    3 תגובות   יום שלישי, 19/3/13, 17:16

    בתחילת שנות ה-70 הייתי תלמיד תיכון בשנת הלימודים הלפני אחרונה שלו שבחר לכתוב את העבודה השנתית שלו על "אדריכלות מודרנית." בצוות המורים לא נימצא ולוא אחד שיסכים להיות לי למנחה ובגימנסיה העדיפו לפנות למנחה חיצוני. הבחירה נפלה על אדריכל אבא אלחנני מי שחתום על בניינים כגון בית הנשיא, הפירמידות ההפוכות בכיכר המדינה ועוד רבים. חלקם מוצלחים יותר וחלקם מוצלחים פחות. אלחנני כבר לא היה איש צעיר אך היתה לו כל האינטנסיביות אם לא חוסר הפייסנות אפילו הכעסים שלא מאפיינים את מי שגילו עבר מזמן את ה-60. איש קשה, לא סלחן ולא פשרן. למרות עשרות השנים שעברו מאז אני זוכר היטב שהפגישה הראשונה לקחה חלק במשרדו ברחוב שלמה המלך בשעת אחר צהריים מאוחרת כמעט ערב כשהמשרד היה כבר שומם מאדם. ראיתי לפני איש נמוך בעל יציבה של קצין פרוסי, תספורת של המארינס ושפם קטן שלא חורג מגבולות אפו,קצוץ עד שכעט ולא הבחנת בו. אבי המנוח שהיה בן מחזור שלו בטכניון בשנות ה-30 היה מספר שבמהלך וויכוח פוליטי עם אחד הסטודנטים נטל אלחנני את סרגל הT המפורסם [סרגל עץ בעל 2 זרועות ניצבות האחת לשנייה] ובזעם רב הניף את הסרגל ונעץ את הזרוע הקצרה שלו בראש יריבו הפוליטי.[אבא שלי שהיה אדם נוח לבריות מצא את הסיפור כמאד משעשע]...........כך או כך כבר כתלמיד תיכון נילהב לא קל לשכוח את נחת לשונו, את השאלות הנוקבות ואת האינטנסיביות אם לא אגרסיביות שגם היום קשה לי לזהות עם משלח היד הזה.......... ...................אבל החיים הם החיים והם מתעתעים ומשחקים איתנו את המשחקים האכזריים שלהם........חצי שנה אחרי אותה חווייה העולם התהפך על כולנו , אני כרבים אחרים מצאתי את עצמי עושה את המעבר החד מתלמיד תיכון ללוחם מן המניין במלחמת יום הכיפורים........ אבא אלחנני שכל את בנו יחידו במסגרת שירותו בסיירת הצנחנים.                    כמעט 15 שנה מאוחר יותר לאחר שהות ארוכה בארה"ב ללימודים ועבודה, זמן לא רב לאחר ששבתי ארצה עם מי שהיתה אז אישתי,  כשכבר עבדתי למחייתי כמאייר עצמאי פנה אלי אלחנני והזמין ממני  2 הדמיות של האודיטוריום שתכנן באותה עת במכללה הדתית לבנות.........וכאילו לא עברו 15 שנה כאילו שאני לא התבגרתי והוא לא הזדקן כאילו שהמאורעות להלן לא חרצו באיש את התלמים שחרצו : למרות שנחשבתי כבר למאייר הטוב בארץ חזרתי באחת להיות אותו תלמיד תיכון נזוף עם ביטחון עצמי שעף בבעיטה מהחלון, עומד ניכלם מול המאסטר הזועם, גבותיו מכווצות עיניו רושפות ונחירי אפו המורחבים רוטטים מכעס [ומי זוכר בכלל בגין מה].........או כמו שהצרפתים נוהגים להגיד: כמה שדברים משתנים ככה הם לא משתנים בכלל .

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/3/13 11:07:
      תודה
        20/3/13 09:54:
      אהבתי. מגיע כוכב אבל המערכת חוסמת.

      ארכיון

      פרופיל

      אריק גינזבורג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין