לשמע שם ההצגה לא כל כך התלהבתי, הייתי אנטי, בלשון המעטה... למרות זאת השתכנעתי להפצרותיו ובאתי. למזלי ושלא כהרגלי, לא קראתי את הביקורות מראש, כך שההפתעה היתה מוש...למת!!! אוח, איזו יצירה!!! תרצו, תציצו בביקורות ואח"כ תלכו. תרצו הפתעה, פשוט לכו לצפות. תיאטרון גשר כל כך משתבח, שאין מילים לתאר. כל הצגה, יצירת אומנות מפתיעה מקודמתה. מפתיעה כבר אמרתי? השילוב החכם בין עכשווי לעתיק, בצירוף תפאורות שהן משתלבות ומהממות ביותר בתרומתן לעלילה ובייחודיותן, שחקנים שממש בא לרוץ לבמה ולחבק בהערכת אין קץ, באהבה ובתודה.

"אנטי" של יבגני אריה. וילוז'ני בתפקיד קראון. רות רסיוק בתפקיד אנטיגונה.

את ההצגה פותחת "מקהלה", שהיא ישראל (סשה) דמידוב – וירטואוז בכל אברי גופו וגוני קולו ומשחקו – יחד עם תזמורת קטנה שבה אורי יניב הוא נגן כלי ההקשה, יאיר סלוצקי הטרומבוניסט ואיליה מיחקיך בגיטרה חשמלית. הם מנגנים את המוזיקה הנהדרת של אבי בנימין שעושה שימוש במוזיקה יוונית עממית, וגם של טום וייטס ועוד.
 
התפקיד של המקהלה בגרסה הזאת מצומצם ומייצג את המבט האירוני של גרסת אריה ושותפיו על המיתוס של אדיפוס ואנטיגונה גם יחד. מבחינת ההצגה כחוויה בימתית – המקהלה הזאת היא הברקה, עם מגע קרקסי, גם אם מבחינת העלילה אפשר היה לוותר עליה ועל טפטופי טקסטים רעיוניים לכאורה שדמידוב משמיע.(לחצו כאן לקריאה נוספת ולמאמר הביקורת במלואו הבמה)

מאת: ז`אן אנוי
נוסח עברי: רועי חן
בימוי: יבגני אריה
תפאורה ותלבושות: מיכאל קרמנקו
מוסיקה: אבי בנימין משתתפים: שמואל וילוז'ני , רות רסיוק, ישראל (סשה) דמידוב , קארין סרויה , הנרי דוד, ליליאן רות, שיר שנער, גור קורן, ויטלי פוקס , פאולו אדוארדו מואורה, דוד זיסלסון