זהו פוסט על חוסר היכולת שלי להפטר מדימוי, שבניתי לעצמי בראש, על מישהו.
במסגרת העבודה שלי, הייתי מדברת כל יום בטלפון עם בחור שהיה לו קול מאוד סקסי. הקול הזה גרם לי לדמיין אותו בתור חתיך.
יום אחד הוא נתן לי את כתובת המסנג'ר שלו, כדי לשלוח לי משהו. כשהוספתי את הכתובת למסנג'ר, גיליתי לתדהמתי שהוא כבר מזמן מופיע בכתובות שלי!
הסתבר לי שדיברתי איתו כל יום, בלי לדעת שאנחנו מכירים באופן שיטחי כבר שנים ! ובמציאות הוא הדבר הכי רחוק שיש מהתואר "חתיך".
אבל הדימוי שיצרתי לגביו כבר היה כל כך חזק, שלא הצלחתי להשתחרר ממנו אפילו לאחר שנודע לי במי מדובר.
לכן, כשדיברתי איתו במסנג'ר, דמיינתי אותו כפי שהוא במציאות, אבל לעומת זאת כשדיברנו בטלפון בעבודה, המשכתי עדיין לדמיין אותו בתור החתיך שחשבתי בטעות שהוא
קטע מוזר... |
לירוןקורל
בתגובה על מודעת אבל מאוד לא שיגרתית
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, בטח ששמתי לב לדקס שמלווה את קפה דה מרקר,
רק שאנשים מתלוננים על הדקס הזה כל הזמן.
אתה אבל בעיקר שולט על תחום התרופות: דקסמול, קולדקס ועוד ועוד.
אני מסכימה איתך שכדאי לתת לגוף לרפא את עצמו ולא להתנגד לתהליכי הריפוי הטיבעיים שלו כגון חום וכו'.
אבל אני בעד לקיחת משככי כאבים, אין סיבה לסבול סתם.
NO CAN DO - אני נגד נטילת כדורים. הגוף צריך ללמוד להסתדר לבד.
אבל אם הייתי לוקח כדורים - תהיי בטוחה שזה היה דקס-מול!
אגב, שמת לב שבחלק העליון של כל מסך בקפה כתוב "[Powered by [dex"? ידי בכל - אינטרנט, פרמצבטיקה, שואו ביז - YOU NAME IT!!!
אני ידעתי איך הבחור נראה הרבה לפני שדיברתי איתו לראשונה בטלפון, פשוט לא קישרתי בין הקול שלו לבין הבחור שאני מכירה באופן שטחי במציאות.
זה בדיוק המחדל המודיעיני!
למרות שאני יודעת איך אתה נראה ונשמע
אני עדיין ממשיכה לדמיין אותך בתור דקס הצרוד.
מה לעשות, בחרת כזו זהות חזקה לייצג אותך באינטרנט! :)
מה חשבת, שסתם בחרתי את דקס דקסטר ההורס? יש הגיון מאחורי הדברים... אגב, עקב כאבי גרון, שלוו בצעקות עקב נסיון לדבר בפאב רועש, אני צרוד למדי כרגע. עכשיו רק נותר לי להיות דומה לדקס...
אה ועוד משהו דקס
אם כבר דברת על הדמיון שמשתלט על המציאות...
אתה סובל מבעיה דומה אצלי !
למרות שאני יודעת איך אתה נראה ונשמע
אני עדיין ממשיכה לדמיין אותך בתור דקס הצרוד.
מה לעשות, בחרת כזו זהות חזקה לייצג אותך באינטרנט! :)
חחח אכן הדימיון עולה על המציאות, במקום שיהיה ההיפך.
ולגבי המחדל המודיעיני, יש לי תחושה לפי כמה מהתגובות פה שהסיפור שלי לא הובן לגמרי.
אני ידעתי איך הבחור נראה הרבה לפני שדיברתי איתו לראשונה בטלפון, פשוט לא קישרתי בין הקול שלו לבין הבחור שאני מכירה באופן שטחי במציאות.
קודם כל, עולה מהסיפור הזה שהיה אצלך מחדל מודיעיני חמור ביותר - אותך לועדת וינוגרד!
ולגופו של עניין, הפוסט הזה מוכיח שהדמיון עולה על כל מציאות... לא?
ברור שבדיוק. :)
או כמו שמישהו אמר: Normal is boring.
רוב האנשים מרחפים סביב הממוצע. אחרת הוא לא היה הממוצע.
הכללות הן דבר איום ונורא. בואי נדבר על ממוצעים.
אולי זה בגלל שלנשים יש יותר דימיון?
בזמן שגברים מתבססים בעיקר על החוש הויזואלי?
יאללה מכות!!! בין הבנים לבנות.
וברצינות עכשיו,
זו טעות מצידי להגיד כזה דבר על כל הבנים, כמו שזו טעות מצדך לעשות הכללות לגבי כל הנשים.
אז זהו...שזה לא קשור לעולם הוירטואלי...
הרי מה שגרם לי לדמיין את הבחור כחתיך, זה אמצעי מיושן ולא וירטואלי כמו טלפון.
ודווקא במסנג'ר הוירטואלי, דמיינתי את הבחור בדיוק כפי שאני מכירה אותו במציאות.
זה גם לא נכון שהוא עשה לי משהו ולכן שמרתי על קשר איתו, להיפך! הקשר איתו התנתק מזמן, אבל הכתובת שלו המשיכה להיות קיימת אצלי במסנג'ר. לכן גם לא זכרתי שכבר יש לי את הכתובת הזו כשהוא נתן לי אותה בטלפון.
אין לי מה להפגש איתו כדי לפתור את הבלבול, כי אני יודעת בדיוק מי הוא במציאות, פגשתי אותו הרבה לפני שדיברנו בטלפון, ומה שמצחיק זה שבמציאות לא רק שהוא לא נראה סקסי, אלא הוא גם לא נשמע סקסי !
בטלפון יש לו קול שונה לחלוטין! :)
אני קופצת לקרוא את הפוסט שלך, ובתמורה תורמת לך שני לינקים שלי על הוירטואליה :
http://cafe.themarker.com/view.php?t=252950
http://cafe.themarker.com/view.php?t=258729
זה מה שנקרא
העולם הוירטואלי
גורם לנו לחיות במימד אחר
שבו הפנטזיה והדמיון הם הדומיננטיים.
בכל זאת הבחור הזה עשה לך משהו
עובדה את כבר הרבה זמן בקשר איתו.
אני ממליץ לך להפגש איתו ולשים סוף
לכל הבלבולים.
דרך אגב כתבתי בזמנו בבלוג שלי
פוסט על הנושא של החיים הוירטואליים
המתעתעים. אשמח אם תבקרי:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=213785