0
כשאני מסתכל על הפלפון החכם שלי שנעשה חכם מיום ליום אני שואל את עצמי האם ישאיר לי גם קצת, רק קצת משלי?.
וההוא שנעשה גם דק מיום ליום, הנוכל לדבר בו דברים שבעומק? עם הלב להלך בשביליו עד האופק? דברים שבפנים שבבטן עמוק?
וההיא השטוחה תלת מימד שבחדר עם עתיד של פינה במסגרת משקף הנוכל לראות בה יותר מסתם חשק? לצאת קצת, לראות קצת, לבהות במרחב?
וה"וויייז" המנתב ב ד י ו ק את חיינו הנוכל להנות מ"לטעות"? קצת לטעות? אהבתי לטעות לחפש את הדרך ליפול ולקום בחדש בנחשק
נחשק לא מוכר שנתן לי קצת עומק תלת-מימד לחלום במגע יד ביד הן הגעתי אליך בלי דעת כל דרך יד מקרה נהדר של טיול במרחב
שם בהיתי, חיפשתי, צחקתי, חלמתי מנותק מכבלי תדרים שם טיילתי יחף ללא כבל ונשק שהורג בך ניחוח של תום ושל צליל
והיית רק שלי כנווה במדבר מעיין של פלאים בשרב דיגיטלי זיכרון לימים שבהם רק רציתי רציתי חזק את התום... וזכיתי |