כותרות TheMarker >
    ';

    שינויים בהרגלי הצמיחה

    התחלתי לכתוב במרץ 2007, זה התחיל די כואב, אחר כך זה קצת נרגע, לאט לאט התרגלתי, ועכשיו אני גם נהנה מזה. תהנו :)

    עמית

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    ארון הקודש

    15 תגובות   יום שישי , 22/3/13, 16:00

    טיבה של זוגיות נמדד ביו היתר ביחסי הכוחות שבארון הבגדים. הנחת היסוד הבסיסית היא שלגברים זה לא באמת משנה מה הם לובשים וכמה, אצל נשים לעומת זאת מדובר בבסיס הקיום הנצחי, לרבות מרקם הבד, עונות השנה, מותגים, קרדיגנים, נעליים, סנדלים, עקבים, צעיפים, חגורות, אקססוריז, תכשיטים, עוד תכשיטים, וכמובן רכישות מחודשות של עוד בגדים ערב ארוע כזה או אחר, בגדים מחברות, בגדים שלפני ואחרי הריון, בגדים שלפני ואחרי הריון שני, בגדים של חזרה לגזרה, בגדים של חזרה לשגרה, בגדים מאירופה, בגדים מניו יורק, מבצעים עונתיים בחנויות מובחרות, כרטיסי מועדון שחייבים לחדש, אולי איזה ג`ינס על הדרך ושלוש חולצות שהיו במבצע. את התוצאה הישירה של כל הסיפור הזה ניתן לסכם באותה מנטרה שתחזור על עצמה לעד – `אין לי מה ללבוש!` אתה אשם! לא, ושמישהו יסביר לי פעם אחת מה זה פאקינג קרדיגן.


    ההסלמה מכאן היא רק עניין של דקות ספורות. אני בעליו הגאה של רבע מחדר הארונות שלנו, ומלאכת ההגנה גם על הרבע הזה לא הולכת ונעשית קלה עם השנים. סעיף האישום החמור שעמד לחובתי מזה זמן רב הוא שיש לי יותר בגדים מאשר לאשתי היפה והמהממת שאני כל כך אוהב, וגם אלה דברי החנופה המרומזים כל כך לא ממש יטיבו עם זו הברייה. ניסיתי בכל מאודי לאמוד על ההבדלים הכמותיים וביחסי הכוחות של מה שלי ומה שלה, לא ההגיון ולא הרגש כשחקני משנה מילאו כאן איזה תפקיד כזה או אחר – יש לי רבע מחדר הארונות, אני נחות מספרית לעין שיעור, אך עדיין לא באה זוגתי על סיפוקה. המצב קשה עד כדי קשה מאוד – אין לה מה ללבוש.


    בספר החוקים ליחסי ממון לא באמת פורמלים, ישנו הנוסח בחוק המדבר על כך שבכל זמן נתון על בגדי הבעל אסור לעלות מעל לשמינית מסך כל הבגדים המשותפים לו ולזוגתו, בחשבון פשוט? כל חולצה שלי היא שוות ערך לשבע או אפילו שמונה חולצות שלה. הו אבי חטאתי, עכשיו מה? עכשיו אני בבעיה מאוד גדולה, היות ומדובר בפגיעה ישירה בקודש הקודשים של המין הנשי שאני כל כך מעריץ. "תראה כמה בגדים יש לך, ותראה כמה יש לי, כבר שום דבר לא עולה עליי אחרי הלידה!" וחושפת שיניים, והווריד של העצבים, והטון הצורם והכועס, ואכן המירמור שכל נחיל ארבה פראייר לידו!


    רצה הגורל או שמא נענו תפילותיה של אשתי המתוקה כל כך, והקיר שמאחורי הארון שלי בחדר הארונות טבע. לא משהו רציני בכלל, סתם נזילה נוראית מהמקלחת שלנו שהציפה קומה שלמה, אבל זו דירת פאר חדשה ותקלות בדירות חדשות הריי הן עניין שבשגרה וזה טבעי, לכן היינו צריכים לפרק את הארון והקבלן בא לתקן את הקיר. גם התיקון של הקיר קרס ולא החזיק מעמד, הקיר דחה את התיקון והבטון נפח את נשמתו לבורא, אבל ככה זה הבטון של היום, זה לא הבטון של פעם לכן זה לקח רק חודשיים עד שהקיר נאות להתייבש ומיטב המוחות טכסו עצה ובסוף תיקון התקלה עלה יפה. לקיר שלום, לי קצת פחות. מה שבטוח הוא שתפילותיה נענו.


    זה היה ברור שלא אוכל לחלוק מקום ואף לא לזוג גרביים אחד בארון של אשתי, אפילו לא הצעתי לה שותפות חלקית בתקופה הזו שהייתי כל כך חלש ונטול שייכות כלשהי לחדר הארונות שלה, לכן נאלצתי במשך תקופה כל כך ארוכה ללקט מדי בוקר את הבגדים שלי מכל מיני אלתורים זמניים שהונחו על רצפת חדר השינה שלנו, גם בתקופה זו לא חסה עליי זוגתי ועדיין ניקרה בי המנטרה של אין לי מה ללבוש. ממי אבל אין לי ארון? מבט אחד שלה והבנתי שאני לא תורם כאן יותר מדי, שלחה אותי לדרכי – "יש לך עדיין הרבה יותר בגדים ממני, ואני מבקשת שתעשה סדר בכל הבגדים שלך, יש מלא שאתה לא לובש אז בוא נתרום. כל עת שיש איום ממשי על הפרת האיזון אני מתחיל להיכנס לסטרס.


    ביום ראשון האחרון הרכיבו לי את הארון מחדש נגרים עבריים אמיתיים, הייתי המאושר באדם, דקות שלמות עמדתי והסתכלתי בהערצה על הארון שלי, סמל הגבריות היחידי שמתקף את הגבריות שלי בזירת הטכסטיל של חדר הארונות, ואחרי כל זה עוד מצופה ממני לצאת מהארון וללכת לעבודה. כן זה לא נשמע ממש טוב אני מניח, מבלי חלילה לפגוע בשום אוכלוסייה כמובן. ואני כבר מתכנן איפה למקם את הבגדים שיהיו ממוקמים אף בצורה יותר יעילה מהפעם הקודמת על חזון המדפים. " ממי אני הולכת לנקות לך קצת את המדפים". זה נגמר.


    עם השנים איבחנתי את עצמי כלוקה באגירה מיותרת, כלומר שייך לזן הזה של הגברים שקצת קשה לו להיפרד מחפצים שונים לרבות בגדים. אני זוכר כל בגד ובגד שלי ואת התלאות המשותפות שלנו יחד. המעיל הכחול שתמיד ניחם אותי בימים קשים וגשומים, הקפוצ`ון מהיחידה בצבא, הגופיות ההם מהוואי שפעם הבאתי ארצה, המכנסיים המשובצים שפינקו אותי בסיאסטות כאלה או אחרות בבית. כולם היו בגדיי. לא, אני לא מאלה שנקשרים לבגדים שלהם, אני מאלה שמאוהבים בבגדים שלהם. מצאתי את כולם ארוזים ומצומקים בשקית ניילון כתומה שכזו עת שחזרתי מהעבודה. "קח, תיפטר מזה!" למחרת היום בפעם האחרונה ליוויתי את השקית לעבודה, בקומה הזו שביקשו מאיתנו לתרום אותם לצדקה, הבטתי על כל ערמת הבגדים, כיווצתי קצת את המצח שלי והפנמתי את העובדה שזו פעם ראשונה שאני סומך על זוגתי שתדע לסנן את הבגדים שלי, עד עכשיו רק אני הייתי אמון על התרומות שלי. נורא, מדובר בעוד שלב אחד מוצלח של השתלטות נשית על מה שקראתי לו פעם הרצון החופשי שלי. בטוח עוד איזה חודשיים ממש יבוא לי על איזה חולצה, אבל היא כבר לא תהיה שם בשבילי. מבט אחרון חטוף על הערימה, סובבתי את הגב וחזרתי למשרד שלי מבוייש במעט.


    עכשיו כשנסתיימה לה תקופת האבל על האובדן, לא של הבגדים כמובן, וההפנמה וההכנות לפסח שיסתכמו לכל היותר בלקחת את הרכב לשטיפה השנתית שלו, ניכר כי חזר האיזון אל ארון הקודש. התפנה הרבה מקום, מישהו שם בחוץ בטוח ייהנה ועל כך אני מברך כמובן. העזתי וביקשתי היום לרכוש לי ג`ינס חדש, התוצר הסופי של הבקשה הסתכם אל עבר שני זוגות מכנסיים חדשים שאשתי קנתה לעצמה היום, כאילו לפסח כזה. מה שפייר פייר. מ`כפת לי, יש לי ארון שעומד על תילו, לאשתי יש כמה בגדים חדשים לפסח, הצלחתי קצת לעכב את המנטרה, השקט חזר.

     

    חג שמח.

     

    עמית

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/13 07:07:
      עמית, המצב העגום מוכר וידוע. גם אנחנו אגרנים כפייתיים וארונותינו (ברבים) מלאים בבגדים שלבשנו בבר-מצווה, בחתונה, וכאלה שהילדה לבשה כשהייתה עולת ימים (לפני 22 שנה)... את "הפסח" בארונות דחינו משנה לשנה עד שהגיע היום בו הצטרכנו לפנות את הדירה של הוריי כשעברו לדיור מוגן. כשראינו את כמות הבגדים, שאגרו במשך 60 נישואין, כאלה שאפילו ויצ"ו לא היה מוכן לקחת, החלטנו באומץ שמעכשיו נפסיק לאגור בגדים. מאז מצב הצפיפות בארונותינו השתפר פלאים...:) טלי*
        29/3/13 05:47:

      להשתחרר בחג החירות ולצאת מן הארון.

      אהבתי.

        28/3/13 11:41:

      צטט: aVivStav 2013-03-27 20:16:32

      חייב לשתף אותך בתובנה שלי - המשותף למישהו מהעבודה שפוטר\ה ולחולצה ש"שיחררת" מהארון אחרי 10 שנים : אחרי יומיים אתה לא זוכר שהיו קיימים אי פעם בחייך. תנסה :-)

       

      כן אני בגמילה.... :)

      תודה!

        28/3/13 11:40:

      צטט: עו"ד יעל גיל 2013-03-23 09:36:56

      לכל אחד חג החירות שלו. חג שמח עמיתוש לך ולכל המשפחה! *

       

      חג שמח יעלי ולכל בני ביתך :)

        28/3/13 11:40:

      צטט: esther K 2013-03-22 22:19:55

      חג חירות שמח!!..

       

      ''

       

      יופי של תמונה :)

        28/3/13 11:40:

      צטט: arikr7 2013-03-22 20:13:03

      טמפיט מה הוא אומר?

       

      תביא לי עוד כוכבים!

        28/3/13 11:39:

      צטט: סערה בכוס ויסקי 2013-03-22 17:49:34

      חג שמח איש יקר

       

      חג שמח וכשר

        28/3/13 11:39:

      צטט: מאיה113 2013-03-22 16:11:10

      *כל כך נהניתי מהפוסט תודה לך

       

      תודה לך :)

        27/3/13 20:16:
      חייב לשתף אותך בתובנה שלי - המשותף למישהו מהעבודה שפוטר\ה ולחולצה ש"שיחררת" מהארון אחרי 10 שנים : אחרי יומיים אתה לא זוכר שהיו קיימים אי פעם בחייך. תנסה :-)
        24/3/13 19:07:

      ''

        23/3/13 09:36:
      לכל אחד חג החירות שלו. חג שמח עמיתוש לך ולכל המשפחה! *
        22/3/13 22:19:

      חג חירות שמח!!..

       

      ''

       

        22/3/13 20:13:
      טמפיט מה הוא אומר?
      חג שמח איש יקר
        22/3/13 16:11:
      *כל כך נהניתי מהפוסט תודה לך