כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ציורים משולבים בציורים

    כל ציור שעומד סיפור מאחוריו. חלקם סיפורים ישנים וחלקם עוד לא נוצרו

    ברכבת בדרך לאסן, על מה ישראלי מקטר!.

    6 תגובות   יום שישי , 22/3/13, 23:51

    " ברכבת בדרך לתערוכת הפרחים בעיר אסן "

    או ;"למה הישראלים  קוטרים."

    יום אחד, בדרך לתערוכת הפרחים באסן. החלטתי להתפנק. קניתי כרטיס מחלקה ראשונה לרכבת מאמסטרדם לדיסלדורף.   לא שהיתי בזבזן גדול יכולתי נניח לטוס ישירות מהארץ . או לשכור מכונית טובה, ולנהוג.  אך בראשית פברואר הכבישים קפואים באזור. מידי שנה ביקרתי במקום , הקור והשלג לא הכזיבו אף שנה..

    ב "ההלה של אסן" ,אולמות התערוכות והירידים בעיר .התקיימה תערוכת משתלות שנתית,שבה השתתפו מספר משתלות מישראל שעבדתי איתן.

    דרך כלל נסענו בקבוצות. עניין של הרגל, ושכנות טובה. מנצלים את הזמן לביקור במשתלות ידידותיות בסביבה שבין אמסטרדם לאסן.  300 ק'' מ לאורך נהר הריין. כביש שאני מכיר היטב משהייתי הארוכה בהולנד.

    אז מסיבות שהזכרתי, חשש מכבישים חלקים ודרך משעממת.. שיניתי ממנהגי.

    אני לבד ברכבת, ללא מעטפת של ישראלים סביבי.

    העלייה לרכבת אינה מעשה יום יומי עבורי. רק הידיעה המוגבלת שלי בהולנדית עוזרת לי לאתר את הרמפה המתאימה בלוח החשמלי.  הרכבת חונה, זו תחנת המוצא שלה. אני עובר בין הקרונות ומאתר את קרון המחלקה הראשונה. מתייחס לכוון הנסיעה ומתרווח במושבי העור המרופדים.

    בתא לבדי. מארחת לי לחברה רק המזוודה. לא מתאמץ להניף אותה למדף העליון.  רכבת כמו שכולם יודעים יוצאת לה לאיטה, כאילו מתנדנדת מתנערת לקראת הריצה במרחבים שמחוץ לעיר.   חסכתי את "קשקשת הדרך" הכרוכה בנסיעה עם החקלאים,חשבתי לעצמי: לא שתילים ולא עציצים !.

    שקט, רק שקשוק מרגיע של גלגלים על אדני המסילה.

    קול שקט של כרוז הרכבת.  "דיסלדורף " חוזר ומוסיף " ארנהם," 

    הרכבת מהירה, לבד לא מרגיש צורך לעזוב את הכסא שהפך לכורסא, רק בכדי למצוא מישהו שיסביר לי מה הכרוז רוצה ממני . ועוד בהולנדית. מפגרים, מי מבין הולנדית.

    רק לכשעוצרת הרכבת אחרי שעה, ושקט משתרר בה. משהוא מריח לא טוב.  אני טורח לחפש קונדוקטור. אני לבד ברכבת ! בכניסה לתחנה לא מוכרת לי.

    יורד בהיסוס עם המזוודה וצועד בקור מקפיא לתחנה. להוסיף שמחה גם המעליות בשיפוץ יורד דרך המדרגות גוף נטוי שמאלה,משקל נגד למזוודה ביד ימין.

    נו אתם כבר מבינים, קר בחוץ וחם בפנים. אני כועס! מה זה ! מחלקה ראשונה! למה לא מודיעים! מה קורא כאן!

    לקצר את הסיפור, הרכבת חונה, הגרמנים ( תמיד הם) לא מרשים לרכבת לעבור את הגבול. שלא תיתקע בשלג.

    קפיצת זמן, שלושים דקות.  מצליח למצוא את שיירת האוטובוסים שאורגנה בחופזה בקור מחוץ לטרמינל.    עצבני אני יושב באוטובוס צפוף, ילדים רצים במעבר,שואגים בקול. נתקלים במזוודה שעל הברכיים שלי!

    מבט מרוכז  בשכנים שלי , אלה מה"קרונות הפשוטים", מבהיר לי שהפרצוף הכועס היחידי באוטובוס, הוא שלי כמובן.

    אני מתרכז. מבחין בטלפונים נוסעים מספרים בעליזות לקרוביהם." איזה חוויה אל תשאל, ממש הרפתקה"

    קיבלתי שעור לחיים:-  אל תחשוב תמיד כישראלי.   "דפקו אותי"...  תחשוב  כהולנדי:, "כל שינוי זה חוויה."

      מאז, אני מוותר על רכבות. במיוחד רכבות מחלקה ראשונה.

    עמיר גבע

     

    http://cafe.themarker.com/image/2875212/

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/3/13 06:09:
      עמיר - תודה על הסיפור ועל הציור - פסח שמח וכשר
        23/3/13 20:36:
      אפילו לי קשה להתודדת כשדברים אינם מסתדרים חחח חג כשר ומהנה לך ולמשפחתך
        23/3/13 15:03:
      מצבורי החכמה שלנו עמוסים עד להתפקע בחכמה של בדיעבד.
        23/3/13 10:51:
      הסיפור נחמד, החוויות לא כל כך. אבל לא רק ישראלים כועסים כאשר התוכניות משתנות...
      חוסר מזל...
        23/3/13 00:06:
      חג שמח לך ...הסיפור חייך אותי ,תודה :)

      ארכיון

      פרופיל

      amir_geva
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין