באמצע השינה נקרם לו מראה, דמותה המרוטשת של סדק, ידוע לי היטב, נערמה על דשא, בת צחוק תמידית על ריטושיה, ערמה רבה עבור המתכסה.
באמצע השינה מבשרת דמות על בוא חג רע, מפציר צילי בה, בידועה היטב, כבדרך אגב, נרקמת במקרה, כרוניקה של ריטוש מהודק היטב.
לא אחזור מילה במילה על כל שאירע, ריטושיה עקדו שפתותיי במסמרים, מחילה מתמשכת אל ליל מנע, שפתותיה עקדו שפתותיי בסוהרים.
לא חלום עטוי קרום של מוות, נפקחו עיניי אל קדמת היום, צילי מפנה לו מעט מעורפו המר, תיעוב עולה בי, מסנן דממות. |