"היא נראית כמו דוגמנית של הלמוט ניוטון " אמרתי לעורכת האופנה . דומה לסיגורני וויבר ,שהוא כ"כ אוהב ,כתפיים רחבות ,יופי צונן ,גדולה מהחיים .

 " אז בואי נעשה כתבת מחווה להלמוט ניוטון" , אמרה .

כך התחילה סדרת הצילומים הזאת.

להלמוט ניוטון עשו כבר די והותר מחוות ,וברור לי שאין איש שיודע לצלם בדיוק כמוהו , שילוב של פטיש לנשים ,ידע טכני נדיר ,ראיית אור מובנית וביקורת חברתית משולבת באהבת אותם הדברים שהוא מבקר .כך שהעברתי את הפוקוס למה ניוטון היה בוחר לצלם בת"א ,לו היה חי כאן . מה הוא הדקדנס הישראלי בנוסף לנשים יפות וצוננות וגורדי שחקים . 

  הכנתי רשימת אסוציאציות :

ערבים. בגדים פשיסטיים ומגן דוד גדול. מסגד ברקע. אינטרקונטיננטל. משה דיין. גנרלים .צבא .זונה ציונית. עתיקות. ליז חגג.  כלי נשק. 

4 צילומי רוחב

גישה פוסטמודרניסטית - גאגא. דוממת בסיטואציה. חסר היגיון / סיפורי

בבריכה עם פלאש ישיר ותיירים. אקסטרווגנטית   

עם הדגלים בלובי

על המרפסת עם תל אביב

על המיטה אוכלות אבולעפיה. הטלוויזיה דולקת על החדשות.

ושקלתי מי יכול להיות פרטנר מתאים לסיעור מוחות ,שכה נזקקתי לו .

הספר "ספארי" הוא אחד הטקסטים הדקנדטיים והקיצוניים ביותר על המציאות התל-אביבית/ישראלית הנוכחית הזמנתי את הסופרת ג'וליה פרמנטו  ,שכתבה אותו לסיעור מוחות.

המפגש עזר לי להתמקד ולחדד.

יחד עם זה עיגלתי את הפינות .

בישראל לא מקדמים בברכה טקסט פוליטי ,גם אם הוא בקונטקסט של אופנה.

למרות הריכוך והעידון הכתבה נדחתה ע"י המגזין שהזמין את הצילומים.

אבל פורסמה במלואה במגזין אחר.