18:00

 אני מחליט שאני מרגיש טוב פיסית מספיק בכדי ללכת לחאפלה המרוקאית שהוזמנתי אליה, ומאמין שזה יעשה לי טוב גם נפשית.

20:00

 בכניסה לקריית מלאכי מכשיר הGps חוסך ממני לפתוח את חלון הרכב ולשאול חבורת נערים אתיופים היושבים סביב מדורה קטנה בלב הכיכר הראשונה בכניסה לעיר לכתובת שחיפשתי.

אני נשמע להוראות הדיגיטאליות ופונה ימינה כמצווה.

"עוד 50 מטר פנה ימינה"

מצווה המכשיר, ואני עושה כדבריו.

נכנסתי לסמטה ללא מוצא,

 וזו לא הייתה הכתובת שחיפשתי.

חבורת נערים רוסים ישבו בקצה הסמטה על המדרכה וניגשו לרכבי מבלי שהתבקשו.

הרגשתי כמו אז ,

 בימים שאהבתי להסתובב בהארלם ללא פחד.

תמיד אהבתי לראות " עולם אחר ".

פתחתי את החלון ומייד הקור העז שנע סביב אפס מעלות חדר לרכבי המחומם.

"אולי אתם יודעים איפה זה רחוב העליה"

שאלתי

" אידי סודה אלכס "

קרא הבחור שגחן לעברי לבחון את הזר,

 ניחוח הוודקה העפיל על ניחוח התות שנפלט מקפסולת הריח ברכב.

האלכס התקרב שצמודה אליו נערה דקיקה שלא מפסיקה לנשקו מתעלמת לחלוטין מהסביבה.

הוא נראה כמו מי שיצא כרגע מתחרות היאבקות בסגנון חופשי נטולת חוקים..

פנה אלי האלכס ברוסית.לא הבנתי אף מילה.

האלכס נטל את בקבוק הסמירנוף מידו של הבחור שלצידו, ובכמה לגימות רוקן אל גרונו יותר ממחציתו.

והמשיך לדבר אליי ברוסית מתעלם מהעובדה שאני לא מבין אף מילה.

" תודה תודה"

 הפטרתי..

מכניס להילוך אחורי מנסה לצאת משם.

אך חבורת הנערים סוגרים על רכבי כך שלצאת משם הפך למשימה קשה והסיכון לדרוס מי מהם היה גבוה... 

חשתי לא בנוח.

"תעזוב אותו "

אמרה התלויה על זרועות האלכס,

 וחשפה בקולה את עובדת היותה שיכורה.

אלכס המשיך לדבר אליי ולינוק במקביל מבקבוק הסמירנוף.

נזכרתי בצמד מילים ברוסית שנראה לי הגיוני למדי לחבר ברגע נתון זה

ובלי לחשוב יותר מדי פלטתי אותם בטון חזק,החלטי,מתובל בנימה של ..

זוזו ממני עכשיו!

" חראשו דאוואי "

וראה זה פלא.

כנראה שהטון הבוטח עשה את שלו החבורה זזה,

ונמלטתי מהסמטה.

מכשיר הGPS המשיך לנווט אותי והביא אותי לנק' ההתחלה. שוב הגעתי לכיכר בה ישבו חבורת האתיופים מתחממים במדורה קטנה בלב הכיכר.

" יודעים אולי איפה זה רחוב העליה"

שאלתי לא סומך על מכשיר ה GPS שאיכזב.

"על יד מה אמרו לך "

שאל חזרה הבחור הקרוב

"מול מרכז יום לקשיש "

 החזרתי

" ברחוב השני ימינה והגעת "

השיב הבחור ושב לשקוע באור המדורה.

כמה סימבולי הרהרתי..

אני מחפש את רחוב העליה לפגוש משפחה מרוקאית..

ונתקלתי בדרך באתיופים ורוסים..

 20:10

 אני חונה את הרכב מול כניסה ג בבלוק רכבת ארוך בעל 3 קומות.

הניגוד הזה של רכבי יוקרה כמו מרצדסים,ולוו,במוו,ג'יפים חדשים ונוצצים בחניה מול בניין עלוב למראה המעוטר באינסוף כבסים שונים המתנופפים לראווה

המכיל קופסאות קטנטנות הקרויות דירות ..

מעורר בי תהיות בכל פעם שאני נתקל בתופעה..

הריי כל רכב כזה עולה יותר מהדירה

 אני מהרהר בשעה שטיפסתי בחדר המדרגות נטול דלת הכניסה והאינטרקום,

ומעוטר בגרפיטי ובלב ענק ושחור שמבשר את אהבתו של ג'ילברט לגלינה לנצח.

כמה כביסה יש פה...

אני מהרהר בשעה שפילסתי דרכי משתדל לא להיתקל במתקני כביסה שהונחו בחדר המדרגות במעברים ובין הקומות.

הגעתי לקומה הרביעית מתנשף...

החלטתי לסדר את נשימתי טרם אצלצל בדלת.

20:12

 אני לוחץ בפעמון, ולא שומע את הצלצול, ספק אם הוא נבלע בשאון הבוקע מהדירה, ספק אם עובד.

הדלת נפתחת ,

את מקבלת את פני גברת מבוגרת ומחויכת ..

ובלי לשאול מי אני אומרת" תפאדל "

ומזמינה אותי להיכנס פנימה.

סלון הדירה הומה באנשים ובריחות תבשילים.

תרתי בעיני מחפש אחר ידידתי שהזמינה אותי למסיבת החאפלה, וקלטתי אותה מתקרבת לעברי בחיוך רחב ומאושר.

"אני מאד שמחה שהגעת "

אמרה ונשקה על לחיי נשיקה אחת בלחי ימין, אחת משמאל, ושוב בימין..

הנה בוא תשב כאן,

אמרה ופילסה דרך והובילה אותי למקומי.

אתה תשב כאן, ואני אהיה ממול..

נשים יושבות לחוד.. וגברים לחוד ידידי..

אמרה וקרצה .

אהלן נעים מאד הושיט יד לעברי שכני לשלחן ולחץ בחוזקה את ידי,

כך עשו גם השאר.

תוך שניות המבוכה הקלה של : לא נעים.. לא מכיר אף אחד שם נעלמה..

שלחנות שחוברו יחדיו בגדלים ובגבהים שונים..

כסאות מכל המינים והסוגים אכלסו הרבה אנשים צבעוניים נראים שמחים,

מחויכים וסמוקים מערק שבקבוקים ריקים ממנו כבר נראו על השולחנות..

להערכתי דחוסים היו בסלון הביתי הקטן הזה למעלה מ 50 איש ואישה.

מדהים איך שכולם יושבים,ומדהים היה יותר לראות את "העוזרות" השונות שהצליחו לפלס דרכן מהמטבח עמוסות מגשי אוכל שהועמס בנדיבות אל השולחנות .

לא הספקתי לגמוע את כוס היין הראשונה שנמזגה לי, ומייד נתמלאה באחרת ע"י שכן לשולחן.

הבחנתי בשלחן המכובדים,

 בעלי השמחה.

בראשו האב הגאה והמאושר שנדר נדר שאם בתו תיכנס להריון כפי שהבטיח הרב שברך אותה..

ירכוש 5 מישניות ויערוך סעודת הוקרה .

כולם התלחשו שאוטוטו יגיע הרב הגדול.

זה הרב שברך את האישה שלמעלה מ 8 שנים לא הצליחה להיכנס להריון,

האישה, אחותה של הידידה שהזמינה אותי לחאפלה.

סופר לי שאבי האישה פגש באקראי באיזשהו אירוע את אותו רב,

סיפר לו את סיפורו, והרב בירך את האב וביתו, והבטיח לו שבתוך 10 חודשים מרגע הברכה האישה תלד בן זכר בריא ומאושר.

התברר לי שאכן כך היה ,

והנה היא בהריון בחודש התשיעי ממש כורעת ללדת.

הרב ביקש שהסעודה תיערך סמוך למועד הלידה ולפניה.

וכך עשו.

יללות השמחה שבקעו מגרונותיהן של הנשים התמזגו בהרמוניה נפלאה עם טעמי התבשילים הנהדרים,

האווירה התחממה, וכולם שרו.

אני לא מבין מרוקאית, אך הקצב הקסים אותי.

כולם שרים, שמחים, מוחאים כפיים ,שותים לחיים,

 מנשקים זה את זה, טופחים על השכם זה לזה.

אווירה חמה ואמיתית.

כולם מעבירים ממגשי התקרובת אחד לשני, איזו אחווה.. הרגשתי שאני מתגעגע לאווירה שכזו. לחום אמיתי כזה.

משפחתי כזה.

הנשים בשלחן שמולי עינהן נצצו מדמעות של אושר.

יכולתי להבחין באושר אמיתי, בשמחה אמיתית שנבעה מעצם הידיעה שהיא הולכת ללדת.

כמה טוב לראות שמחה בעבור מישהו אחר..ולא את השמחה לאיד המוכרת כל כך ממקומות אחרים..

21:00

כבוד הרב מגיע.

איש צנום, צעיר יחסית, זקן ארוך, כובע שחור – דוס.

מלווה בכמה בני ישיבה במכנסיים שחורות וחולצות לבנות.

כולם קמו לכבודו, מנסים להגיע אליו.. לנשק את ידו..

תמיד מראות כאלו היו מוזרים לי...

 לא יכול לומר שאני אוהב את זה.

הרב באלגנטיות ובמבט מבוייש משהו חמק מהם, והתיישב במקום שהוכן לו בשלחן הכבוד.

עוצמת יללות השמחה – הקלולולולו המוכרים התעצמה והלכה..

קצב הגעת מגשי אוכל מהמטבח גבר.

אוכל מגוון הגיע אל השולחנות, בסדר מופתי וללא מילים העבירו כולם את הצלחות הריקות, שבמקומן הגיעו חדשות ומלאות במגוון עצום של מאכלים שונים ומשונים, מה לא היה שם...

המון סוגי סלטים,קוסקוס,אורז עם צימוקים ושקדים, פרגיות עוף ממולאות,צלי בשר,שניצלים, קציצות דגים,משקאות מכל המינים והסוגים, והכל בשפע.

כולם זללו ושרו בעת ובעונה אחת.

אחד מנערי הליווי של הרב בתוך דקות אירגן לו מיקרופון שהודבק עם סלוטייפ לבקבוק ספרייט, כך ששימש סטנד בגובה הנכון מול פי הרב..

נער אחר החל לתופף בדרבוקה ושילהב את הנוכחים בשירים מרוקאיים.

הבטתי מחייך.

עיני סרקו את הקישוטים והתמונות שבבית, מנסה דרכם להבין את נפש דייריו.

22:00

הרב החל לספר סיפורים שונים אל מול המיקרופון והסטנד המאולתר.

הנוכחים שתקו וגמאו את דבריו בצמא.

שקט מופתי השתרר בשעה שהרב נשא דברים .

הרגשתי שזה הזמן מבחינתי ללכת..

22:15

 נפרדתי מידידתי, איחלתי לאחותה לידה קלה,

וירדתי במדרגות אל החנייה.

לפני הכניסה לאוטו שחררתי את חגורת מכנסיי ואת כפתור המכנס, שיוקל הלחץ מכרסי המלאה בכל טוב המאכלים שדחסתי בהנאה רבה.

הגיטרה של קלפטון סייעה לי להירגע מצלצולי הרעש ששרידיו הדהדו בראשי,

 והכניסה אותי אט אט למוד רגוע בחזרה.

22:25

ברמזור ביציאה מהעיר.אני מבחין ב 2 דמויות,

 אני הרכב היחיד ברמזור.

כאפס מעלות בחוץ,

מהימים הקרים שיזכרו הרבה זמן..

טרמפים אני לא לוקח.

לא אוהב להיכנס לפינות שקשה לצאת מהן.

סיפור לא נעים שאירע לחבר גרם לי לא לקחת טרמפיסטים/יות.

מתחלף הרמזור לירוק,

מתחיל בנסיעה.

אני חולף על 2 הדמויות שמסמנות לי שרוצות טרמפ,

לא עוצר..

וממשיך בנסיעתי

.המצפון ייסר אותי..

כרגע באתי מבית חם, מכניס אורחים בו שלטה השמחה ,הטוב,והנועם.

למה להיות מניאק חשבתי לעצמי, קור אימים בחוץ.

עצרתי, ונסעתי לאחור.

"איזה מלך "

צווחה באושר אחת מהנערות,

"לאן אתה מגיע?"

לתל אביב

"ואיי! תיקח אותנו??"

בכיף.. כנסו

אחת התיישבה לידי,וחברתה מאחור. 

היו קפואות.

הגברתי את החימום הן הושיטו את ידיהן לכיוון הפתחים מנסות להפשירן

"אתה לא קולט אחי איזה קור בחוץ"

אמרה זו שלצידי שקולה רועד מהקור.

"למה בכלל לכן להיות כאן באמצע בשומקום הזה בשעה כזו ובקור כזה "

שאלתי

"צכות להגיע למרכז "

אמרה והמשיכה להתחמם.

הן החלו לדבר ביניהן ברוסית,וחברתה שישבה מאחור הוציאה בקבוק וודקה והציעה לי שלוק.

" לא תודה "

אני צריך לנהוג.

"אכפת לך אם נשתה ?"

 שאלה זו שלצידי.

לבריאות השבתי..

דרך המראה לא הצלחתי להבחין במראה של הבחורה שישבה מאחור, היה חשוך, והיא הייתה דיי מקופלת מהקור.

לפי קולה הבנתי שהיא נערה בגיל העשרה, כמו זו שלצידי.

"בא לך לשים לנו מזרחית ?"

שאלה הנערה שלצידי וינקה מהבקבוק.

" לא. אין לי מזרחית"

השבתי,

תמה מה לרוסיות ולמזרחית.

22:40

מחסום דרכים, בדיקת רישיונות שגרתית.

הבחורות נכנסו ללחץ.

"ואיי אין לנו תעודות זהות!! תגיד שאני אחותך!, תגיד שאנו ישנות!תגיד שאני חולה ואתה לא רוצה להעיר אותנו. ..

" תרגעו "

..הבחורות עשו עצמן ישנות,

 מסרתי את רישיונותיי לבדיקה, והמשכתי לנסוע לאחר ששוחררתי.

"ואיי איזה מזל חחחחחח"

 התעוררו הבנות והמשיכו לשתות.

" מה מזל"

שאלתי

לא אחי, אין לנו כוח אתה קולט, לא הבאנו תעודות זהות..

לא עניתי, המשכתי בנסיעה, והגברתי מעט את המוסיקה.

"יו מה זה בא לי לפנק אותך "

אמרה לפתע זו שלצידי, ובלי לעשות לי חשבון שלחה יד וליטפה את ירכי.

הזזתי את ידה

" לא מאמי.. תודה.

לא רוצה פינוק "

ומחשבות בקצב הסמבה מקפצות סביב עשרים נחשי ממבה החלו לנגוח במוחי .

שו פינוק, מה פינוק, איך פינוק הסתובב לי בראש.

" תגידי בת כמה את"

שאלתי והפניתי מבטי אליה מנסה לאמוד ולהעריך את גילה." בת כמה ניראת"? הקשתה..

"16 " השבתי.."

ואיי יא מניאק מה 16!!! אני יותר מ 20!"צחקקה ולגמה מהבקבוק..

"אולי דיי לשתות" ציוויתי."

לא בא לי לנסוע עם בנות שיכורות.

"סבבה אחי.. תיזרום.. אני לא שיכורה" אני במצב רוח מה זה סבבה, נכון יאנוצ'קה?

אמרה והסתובבה לעבר חברתה מאחור ששתקה כמו נסיכת הנילוס מתובלת עם פירורי לחם ומעט כוסברה בצלחת.

" ואיי ואיי איפה נפלתי " חלפה המחשבה בראשי..

ואויי לבושה...

 מכנסיי פתוחות בגלל המטעמים המרוקאיים..

רק חסר לי שהיא תקלוט את זה הרהרתי..

רגלי לחצה על הדוושה ו הביאה את האוטו למהירות שבקלות יכולה הייתה לסבך אותי עם החוק..

לא יכולתי לעצור ולהורידן באמצע הכביש המהיר לתל אביב ..

." אל תבאס "

אמרה שוב בקול מתפנק, ממש בא לי לפנק אותך, אני חרמנית אש"

אמרה והתעלמה מדעתי בעניין,

ושוב חשתי בידה מלטפת את ירכי ,

" את לא פוחדת שאעשה תאונה? "

שאלתי והזזתי את ידה..

מה.. חח לא מצצו לך אף פעם שאתה נוהג?

שאלה בפליאה..

ואז יאנוצ'קה פרצה בצחוק מאחור וביקשה ממנה את הבקבוק..

אם להודות על האמת..

לא יכולתי לחמוק מהתחושה החמימה שפשטה באיזור חלציי..

והמחשבות הטובות התנגשו עם הרעות

.ביננו..

מה יכול להיות רע בלהימצץ תוך כדי הדרך הביתה?

ניסיתי בכח לגרש את המחשבות הזדוניות שניסו לגרש את ההגיוניות ממוחי.

23:00

צומת מסובים.

עצרתי.

רדו כאן ביקשתי

.יא. !! מה אתה לא לוקח אותנו לתל אביב??

לא..

אני מבקש שתרדו כאן.

אמרתי ונקרעתי ביני לביני..

מת להימצץ מצד אחד..

 ומת להגיע הביתה בשלום מצד שני..

"אף מניאק מהקריה לא היה עושה לנו דבר כזה! "

פסקה בזעם הנוסעת שלצידי.

שתקתי, וסימנתי לה עם מבטי לצאת.

"בואי יאנוצקה"

אמרה ופתחה את הדלת

"עוד זבל אחד שחושב את עצמו מתל אביב"

וגם יאנוצ'קה יצאה מהרכב.

.23:20

הגעתי הביתה.הבית חשוך ושקט

23:25 מחליק למיטה

23:26 מחרבש לזוגתי הישנה את השיער

23:27 נצמד אליה מאחור ..

23:27:26 אוף איתך.. למה הערת אותי דיי

אני עייפה..