ערן גרינברג כותב ב-ynet על זן חדש של צרכנים וחותם בקביעה הבאה

אין ספק שבמשחק הורדת הידיים בין צרכן למשווק נדמה כי הלחץ עבר למגרש המשווקים. העוצמה של נגישות המידע והפצתו באינטרנט פועל כמו אקדח טעון מול ראשם של משווקים. הסנקציה הצרכנית יכולה להיות אכזרית כאשר הם לא מקבלים את מה שהם רוצים. משווקים לא יכולים לנצח בקרב הזה, אלא באמת לפעול באופן מתמיד לטובת הצרכן.

כיוון שגרינברג מודה בהיותו "לא אלוף בענייני טכנלוגיה" אין טעם להיטפל למשפט תמוה ולא ברור כמו "אתרי שיתוף קבצים הם צומת מרכזי בהעברת אינפורמציה אפקטיבית על כל דבר בעולם". אבל גם בלי לדקדק בקטנות, הטענה המרכזית של גרינברג נשמעת לי מפוקפקת.

 גרינברג טוען שהצרכן החדש הוא ביקורתי יותר, חשוף ליותר מידע, ושש לשתף צרכנים אחרים במידע שצבר. אין ספק שהוא צודק, לפחות חלקית, אבל מכאן ועד למסקנה כאילו הלחץ עבר למגרש המשווקים ארוכה הדרך.

אני מאמין שדווקא הצרכן החדש הזה הוא חלומם של המשווקים. נכון, מוצר כושל יזכה ליחסי ציבור נוראיים בבלוגוספירה ובאתרי המכירות למיניהם. אבל רוב המוצרים הם לא כושלים, רובם נמצאים איפשהו על הציר שבין זוועה חסרת תקנה לבין הגשמת חלומותיו של הצרכן, די רחוק משני הקצוות. דווקא הצרכנים החדשים, הדעתניים, הם שעושים למשווקים עבודה קלה. שימו לב באיזו נאמנות עיוורת מתנפלים חסידי אפל על כל כתבה שמטילה ספק בעליונות המוחלטת של ה-iPod, או על פרסום התוצאות של גרינפיס בנוגע לנזק שמסבים מפעלי אפל לסביבה. שימו לב גם לקנאות של חסידי ה-sansa שממהרים לנחור בבוז לעבר כת מאמיני אפל בתחתיתה של כתבה כזו. אפשר להניח שחלק מהמגיבים מקבלים משכורת מהיחצ"ן המתאים, אבל רובם מגיבים מתוך דחף פנימי אמיתי.

הצרכן החדש, זה שאמור להיות ביקורתי וחופשי יותר מתגלה לא אחת כהפך המוחלט. המשווקים, אלה שאמורים להיות לחוצים, כבר ניצחו מזמן את המלחמה הנוכחית. הם הצליחו ליצור קהילות של חסידים שוטים, כאלה שמתמצאים בכל פיצ'ר זניח של המוצר החדש וממהרים להכריז עליו כנושאי בשורה גדולה. אם להודות על האמת, הלחץ, או לפחות העומס, דווקא עבר כבר מזמן, אל הצרכן. נכון, מנועי השוואת מחירים מאפשרים לנו לבחור את החנות הזולה ביותר בבואנו לקנות iPod, אבל זה הרי לא מטריד את סטיב ג'ובס ואת מערך השיווק של אפל. מה שחשוב להם, מה שהם השיגו כבר מזמן, הוא הזמן הארוך שאנחנו משקיעים לפני הקנייה, ההתעניינות האובססיבית, השעות שאנחנו מבלים בקריאה ובהשוואת דגמים, חשופים כל הזמן למערכי השיווק, הישיר כמו גם הויראלי, שלהם.

הצרכן הישן היה נכנס לחנות ומבקש עצה מהמוכר, שומע, מתלבט קצת, ומחליט, תהליך של עשרות דקות לכל היותר, הצרכן החדש מגע לחנות אחרי שטיפת מוח ממושכת, ועם נאמנות מובטחת מראש למותג שהוא בא לרכוש, הוא מגיע אחרי שכבר השקיע שעות בתחקיר, ובדרך כלל בלי נכונות לשנות את עמדתו. בואו נחדד את זה קצת, במקום צרכן פתוח שישקיע בהחלטה שלו מחשבה רציונלית וזמן קצר קיבלנו צרכן שבוי שכבר השקיע שעות בקניית נאמנות למותג. באיזה צד הלחץ?

זה לא שגרינברג שוגה לחלוטין. יש בזמינות של המידע פוטנציאל אמיתי להעביר את הלחץ אל המשווקים, אבל עולם המסחר המקוון, כפי שהוא נראה כרגע, עושה את ההפך הגמור. אני מאמין שתחום ה-eCommerce עוד מחכה למהפכה האמיתית שלו, ושהיא אכן תגיע.