1כשפתח את עיניו, ראה שהשמש הפכה לכחולה ומרובעת, העננים נהיו משוננים, בגווני ירוק עמוק והשמים קיבלו גוון של בורדו דם. הוא שמע המולה רבה מאחורי ראשו, אך לא מסוגל היה להסתכל אחורה. הוא היה על קצה קצהו של צוק גבוה, קשור בחבל הדוק לכיסא ואינו היה מסוגל לזוז, אפילו לא במעט. הוא ניסה לטלטל את הכיסא, אך לחרדתו הרבה, הכיסא החל להתנדנד קדימה, לאט אל מעבר פני הצוק הגבוה ואל כיוון התהום השחורה שמלמטה. זיעה קרה כיסתה את פרקי אצבעותיו, שנאחזו בכל כוחם במושבי הכיסא. פניו גם כן היו ספוגים לחלוטין בזיעה, שהחלה לחדור לאט לעיניו, דבר שצרב לו לאין שיעור.

"גם היא מתבוננת בך" חשב כשהביט מטה, הוא חייך לעצמו וחשב  עד כמה הוא "חכם". הלחץ והציפייה גרמו לו להזיע אף יותר ממקודם. זיעה החלה לטפטף ממנו בכמויות אדירות, כמפלים מלוחים גדולים, עד שכבר הקרקע תחתיו החלה להירטב, מה שהפכה לחלקלקה ביותר.

לפתע, ללא אזהרה מוקדמת, החליק הכיסא ונפל קדימה לעבר התהום הפעורה. הוא שמע צעקה מחרישת אוזניים ובדרך פלא, קישרו של החבל שכבל אותו לכיסא הותר והוא פרס את ידיו לצדדים, כפי שציפור פורסת כנפיים, צופה בעצמו נופל לתוך החשיכה של המעמקים. חיוך גדול של אושר נפרס על פניו. הוא הרגיש כאילו הוא מרחף, בלא שמץ של התנגדות לנפילה, אל עבר האבדון השחור שתחתיו, מה שבעצם האט את נפילתו מטה וכעת דאה כנשר, המשקיף ממעל על גופתו שלו.

הנפילה נמשכה שנייה, אך שנייה זו, התארכה לאין קץ. והוא היה מאושר.