חג פסח בפתח – חג החופש, חג החירות. לפני שכתבתי את המאמר, חשבתי באמת מה הקשר בין פסח – יציאת מצריים והגשמה עצמית ופתאום הבנתי עד כמה הקשר הזה הוא הדוק וגדול. עם ישראל היה במדבר 40 שנה לפני שהוא יצא חופשי, חופשי מעבדות. כולנו מכירים את הסיפור הזה די טוב – כל שנה קוראים את האגדה, אוכלים מצות לזכר יציאת מצריים. אך איך הוא באמת קשור להגשמה עצמית שלנו? רובנו חונכנו על פי העיקרון של חייבים לעשות משהו מסוים גם אם איננו מרגישים חיבור רגשי אליו ולא אוהבים את אותו הדבר – חייבים ללמוד, חייבים ללכת לעבודה, חייבים ...חייבים... חייבים. לרובנו יש אמונות מסוימות ותפיסות עולם שמנהלות לנו את החיים ומובילות אותנו לכיוונים שלרוב אינם מקדמים בחיים. למעשה – זה העבדות שבה אנחנו חיים.
ומה שעצוב יותר זו העובדה שישנם המון אנשים שלעולם לא משתחררים מעבדות זו, או בעצם משתחררים רק בגיל הפנסיה ואז כבר מרגישים חסרי כוחות על מנת להגשים חלומות ולממש את מה שתמיד רצו לממש, מרגישים מבוגרים מדי. לי לקח לא 40 אלא 26 שנים כדי לצאת ממצריים – מעבדות לחירות, כדי להבין מי אני, מה הייעוד שלי בעולם הזה, להבין שיש לי תפקיד והמשימה שלי היא למצוא מה הוא ולעשות אותו. אבל מכיוון שחונכתי וגדלתי על פי תכנות וקדמת מסוימת – לימודים, עבודה – לא משנה במה אתה עובד, העיקר להתפרנס בכבוד ולהביא משכורת לבית, להשתעבד לבעל הבית ולעבודה הזו עד שיוצאים לפנסיה – למעשה להיות במצריים. אז לא משנה מה הגיל שלכם – חשוב שתבינו שמצריים בעולם השלנו זה התכנות המוקדמת, זה התפיסות המעכבות שלנו, זה חוסר הגשמה וחוסר מימוש עצמי. כמובן, על מנת לצאת מעבדות זו, מאמונות ותפיסות מעכבות, עלינו להתחבר קודם לעולם הפנימי שלנו, להכיר את עצמנו לעומק, להבין מי אנחנו, מה נועדנו לעשות כאן בעולם הזה. ישראל – מסמלת חיבור לעולם הפנימי שלנו להמשך קריאה של המאמר לחצו על הקישור הבא: |
