כותרות TheMarker >
    ';

    היום שהיה

    בלוג אינפורמטיבי בעיקר, מבחר נושאים מכל העולם, וגם קצת מפרי עטי..

    0

    תיקים באפלה נוסח רוסיה

    2 תגובות   יום ראשון, 24/3/13, 16:30
    או המקרה הידוע כתעלומת מעבר דיילטוב.
     
    בינואר 1959 קבוצה של מטפסים רוסים מנוסים מהמכון הפוליטכני, יצאה להרפתקה ברכס הרי אורל. במהלך הנסיעה, ב-28 בינואר, יורי יודין חלה בגלל מזג האוויר ונשאר לנוח בויזאי, הכפר האחרון לפני הרכס. למרות ההחסר של חבר, מנהיג הקבוצה, איגור דיילטוב, החליט להמשיך במסע וכך לחצות את מעבר ההר `קולט סיאקל`, הממוקם בהרי אורל.
     
    כשיורי נפרד לשלום מאיגור, זה אמר לו שהם יחזרו קצת מאוחר יותר מתאריך היעד, ה-12 בפברואר.
    מזג האוויר הסוער אילץ את הקבוצה לסטות ממסלולו כדי ליצור מחנה המתנה לשיפור התנאים.
    היומנים שנמצאו עד הרגע הזה מצביעים שהמטפסים הקימו את המחנה ב-2 בפברואר, ושהם נהנים משהותם במדרון אחד של הרי אורל, הם עידכנו את יומניהם וצילמו באופן קבוע.
     
    באופן מסתורי, הם עזבו את אוהליהם בחופזה בחצות הלילה, כאשר הם משאירים בצד את המגלשיים, את מנות המזון ומעיליהם, כדי להתמודד נגד טמפרטורה של 30- צלזיוס והם לבושים רק בבגדי השינה שלהם. בתנאים האלה הגולשים הצעירים חדרו לתוך אזור מיוער שבו לא היה להם סיכוי לשרוד.
     
    ימים לאחר מכן הורי הצעירים החלו לדאוג בגלל האיחור וב-20 בפברואר 1959 הם שלחו צוות חילוץ אשר מצא סצנה מטרידה. לאחר החקירה, אנשי המשטרה המבולבלים סגרו את התיק של המטפסים המתים כתיק סודי, אשר הקורבנות מתו מכוח לא ידוע. היום עדיין לא ידוע בדיוק מה הפחיד כל כך את המטפסים המנוסים האלה שהעדיפו למות מקפאון מאשר להמודד מול הסכנה של הלילה ההוא. החקירות החלו בשבת אחת ולאחר יותר מחצי מאה שנה האירועים של אותו הלילה נשארים בתעלומה בהרי אורל. הודות לתיעוד הכתוב של הצעירים ההרפתקנים נלמדו על רגעיהם האחרונים, אך בשנות ה-90`, נחשף מידע חדש על הפרשה המסתורית.
    כיום, חברים וקרובי משפחה של הנפטרים עדיין מחפשים את האמת על מה שקרה באותו הלילה.
     
    היומנים מתארים את הזמן שהם חנו במדרון של הר `קולט סיאקל`, הר הקרוב לאוטורטן. החל מהשעה 5:00 בערב הקבוצה כבר הקימה את המחנה, על פי יורי יודין, איגור בחר את המקום הזה כדי לא לסטות מהמסלול המתוכנן, למרות שרק 1.5 ק"מ משם במורד, היה יער שיכל להגן עליהם טוב יותר מפני פגעי הטבע. בגלל זה, כאשר כשיצרו קבוצות הצלה של מורים, סטודנטים ושוטרים שהשתמשו במסוקים, לא מצאו את המטפסים במקומות ה`הגיוניים` ודבר זה עיכב את החיפוש.
     
    ''
    כך התגלה המחנה
     
    שום דבר לא הכין אותם לסצנה חסר ההגיון כאשר מיכאיל שרבין גילה את המחנה ב-26 בפברואר.
    כאשר הרשויות הגיעו, הם הבינו שהאוהל קרוע ומכוסה בשלג, אך לא היה אף אחד בפנים. חפציהם של המטפסים נמצאו פזורים בכל המחנה.
     
    הרמזים שהחוקרים מצאו הראו שהאוהל נקרע מבפנים כלפי חוץ, גם נתגלו עקבות של 9 אנשים, אשר שניים מהקורבנות לבשו גרביים, אחר נעל נעל אחת והשאר היו יחפים. עקבות הקורבנות היו בעומק של יותר ממטר 1, החוקרים מצאו שהעקבות היו שייכות לקבוצת הקורבנות ושלא הופיעו באוהל אנשים חדשים. במקום היה שרידי מדורה וענפי עץ שבורים בצורה כזו שחייב היה שאחד הצעירים טיפס על העץ. העקבות הנחו את החוקרים למדרון בקרבת יער אורנים, אך אלה נעלמו לאחר 500 מטר. שרבין מצא את שתי הגופות הראשונות בכניסה ליער. הגופות של גיאורגי קריבוניצנקו (24) ושל יורי דורושנקו (21), הם היו יחפים ולבשו רק הלבשה תחתונה.
     
    הגופות של איגור דיילטוב (23), זינה קולמוגורובה (22) ורוסטם סלובודין (23), נמצאו בין היער והמחנה. התנוחות בהם נמצאו, מראה שהם היו בדרך חזרה למחנה. כאשר בדקו את גופותיהם גילו שה-5 מתו מהיפותרמיה (תת חום), לעומת זאת, הגלגולת של סלובודין היתה סדוקה. למרות שהפציעה לא הייתה קטלנית, זה הספיק כדי שהרשויות תתחיל בחקירה פלילית. הנתיחות שלאחר המוות לא העלו ראיות הקושרות את המוות עם פשע.
     
    ''
     
    תמונה שנמצאה באחד מסרטי הצילום שנמצאו במחנה. המטפסים הקימו את המחנה ב-5 בערב של ה-2 בפברואר 1959. באותו הלילה קרה משהו שקטל את חייהם.
     
    לאחר חודשיים יותר של חיפושים נמצאו שאר המטפסים, אשר התגלו תחת 4 מטר של שלג במרחק 75 מטר מהיער. הגופות של ניקולס טיבאו-ברישנולל (24), לודמילה דובינינה (21), אלכסנדר זולוטריוב (37) ואלכסנדר קולבטוב (25), העידו על מיתות טראומטיות. הגלגולת של ניקולס הייתה שבורה, ואילו לדובינינה ולזולוטריוב היו צלעות שבורות. הדבר המצמרר ביותר היה כאשר גילו שלדובינינה חסר הלשון.
     
    הגופות לא הראו פציעות פנימיות ו-4 הצעירים לבשו בגדים השייכים לחבריהם שמתו ראשונים. למשל, זולוטריוב לבש כובע ומעיל פרווה שהיו שייכים לדובינינה, בזמן שהרגל של דובינינה היה עטוף בפיסת בד מהמכנס של קריבוניצנקו. לבסוף המומחים בדקו ביסודיות את בגדיהם ומצאו שאלה הכילו רמות שונות של קרינה. באופן מוזר החקירה בוטלה בגלל שלא נמצא שום אשם, התיקים הוסתרו וסווגו כסודיים.
     
    כמניעה נאסרה כניסת מטפסים וגולשים לאזור במשך 3 שנים.
     
    תאוריות על האמת
     
    ילידים עויינים?
     
    כיום, הקרן יקטרינבורג-דיילטוב מחפשת לפתור את תעלומת ההר, הסביר מנהל הקרן יורי קונצביץ, אשר זוכר שכאשר היה בגיל 12 דיברו הרבה על הנושא, אבל השלטונות ניסו להסתיר את האירוע הנורא וצינזרו כמעט כל פרסום על הנושא.
     
    התאוריה הראשונה שנלמדה הייתה נוכחותם של מנסים, ילידים של האזור, אשר יכלו לתקוף את המטפסים הצעירים בגלל כניסה לאדמותיהם ללא אישור. רעיון זה הושלך כי לא נמצאו ראיות שיתמכו בכך, מעולם לא נמצאו עקבות של אנשים אחרים מעבר לאלה של קבוצת הקורבנות. גם מחקרים קודמים הראו שבתרבות המנסי, המקום בו הקימו את המחנה המטפסים, לא נחשב לאחד המקומות הקדושים.
     
    לבסוף התערב ד"ר בוריס ווזרובדני, שלאחר שבחן את המסמכים של המקרה ציין שהפציעות שהרגו את המטפסים לא ניתן להגרם ע"י אדם, בגלל שפציעות אלה היו שוות ערך להשפעות של התרסקות בתאונת דרכים, ויחד עם זאת, לא נגרם נזק לרקמת העור החיצונית, דבר אשר בלתי אפשרי לחלוטין להשיג עם נשק קהה או נשק אחר אנושי באותו הזמן.
     
     
    עבמ"ים? נשק ניסיוני?
     
    הסיפור הזה היה האחד שהכיל הכי הרבה ראיות, כך מאשר לב איבאנוב, שניהל את החקירה ב-1959, ואשר ב-1990 העניק ראיון לעיתון `לנינסקי פוט דה קאזק`. קצין המשטרה הזקן אישר שקיבל פקודות מגורמים בכירים באזור, אותם גורמים שציוו עליו לסגור את התיק ולסווג אותו כסודי.
    הסיבה הייתה בגלל דיווחים רבים של עדים, אנשי צבא ומומחים לאקלים שעבדו באזור אשר אישרו שראו בהזדמנויות רבות כדורים זוהרים בשמיים באותה שנה מחודש פברואר עד מרץ.
     
    המסמכים שהותרו לפרסום מראים רשימות ביומן של איגור דיילטוב, טקסט שדיבר על נוכחות של כדורים כתומים צפים בשמי הלילה לעבר הרכס `קולט סיאקל`.
     
    באותו זמן, איבאנוב האמין כי במהלך הלילה, אחד המטפסים יצא, נבהל כאשר ראה את הכדורים וצעקותיו העירו את כל השאר. 5 המטפסים הראשונים מתו מפיצוץ שנגרם ע"י אחד מכלי הנשק הנסיוניים האלה. כדי לתמוך בתאוריה זו, משמשת כהוכחה שבגדיהם של הקורבנות היו ספוגים בקרינה ברמות שונות וגם פניהם היו שזופים בשזוף חום לא אופייני, גם מדברים שצבע שערותיהם של חלק מהקורבנות השתנה לגוון אפור ויתכן שנשארו עיוורים.
     
    לאחר ההלוויה, יורי יודין (הצעיר שעזב את הקבוצה כי חלה) ויורי קוטצביץ המשיכו לבדוק את הרמזים של החוקרים, הראיות שהוסתרו והסיבות לסגירת התיק. הסודיות הזו תמכה באפשרות ש-9 המטפסים נכנסו בטעות לשטח של ניסויים צבאיים. עם זאת, לא היו שום עקבות של פיצוצים בשום מקום באזור של רכס `קולט סיאקל`.
     
    ההיסטוריון של טילים סובייטיים, אלכסנדר זלזניקוב, ערך חקירות רבות, אך לא מצא תיעוד כלשהו על שיגור טילים בתאריך ההוא.
     
    עם זאת, ב-8 בפברואר 2008, קבוצה של 6 עובדי חילוץ ויותר מ-30 מומחים התאספו במקום כדי לבחון את העובדות ולמצוא תשובות. לאחר חקירה במקום הם הגיעו למסקנה כי המוות נגרם בטעות ע"י נשק צבאי נסיוני בגלל שנמצאה במקום פסולת מתכתית רבה היכולה להעיד על סוג של טיל.
     
     
    ''
     
    האירוע שקרה בדרך להר הזה קיבל את שמו כ`מעבר דיילטוב` כמחווה ל-9 המטפסים שנספו בנסיבות אלה. התאונה הייתה מחרידה, אך נכון להיום יש רק לשער שהטרגדיה התרחשה בגלל תאונה צבאית ומזלם הרע של 9 הצעירים שהיו במקום ובזמן הלא נכון.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/13 08:25:
      סיפור תעלומה. למרות שקראתי כמה וכמה ספרים על ברית המועצות - ותעלומות היו שם--בכל זאת זה סיפור מוזר
        20/4/13 18:11:

      קראתי אחרי שקראתי על בתי כלא מסביב לעולם.

      והמשפט האחרון על מזל. כמה הוא מתקשר קצת לשם...

      איך לפעמים בכלל אחרי זמן רואים ומסבירים דברים בצורה שונה. תודה גדולה לך.

      ארכיון

      פרופיל

      מיסיס הייד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין