פשוט נהדר. קראתי כמה פעמים. מאוד מרגש ... אני גם מהשכונה, הייתי עובר ברחוב יותם בדרך לבריכת "מכבי" ואז הייתה ירידה, עלייה ( עירוני ה') ועוד ירידה לבריכה

אין גמו נוסטאלגיה טובה והגעגועים להורים הם ללא גבול של זמן

גרמת לי חמימות בלב. אצלי חיפה ורח הילל מתקשרים לילדות לתמימות לחופשה עם הסבתא והסבא ..בבית דומה לשלך עם מבט לים ולאוניות שחולפות...

מטמוני שוקולדים בבית הילדות. זיכרון שלא ייעלם..

געגועים להורים הם דבר כה טבעי, כה חשוב לנו. בזכרונות של ההורים טמון מטמון אמיתי של זכרונות מאושרים.

לחנה אקרמן את מרבה לכתוב בבלוג שלך בדה מרקר-קפה על נושאי טבע ונוף וכמושבניק חובב טבע ונוף המטייל לא מעט בארץ נהנה אני לקרא את התכנים בו.את משלבת הרבה מסר והגיגי מחשבות בתכנים אלה אלי אלון-מושבניק

נוסטלגיה . . .

ומי החביא את המטמון? אימא?

והאם היה מותר לקחת חופשי?

או ש . . . "רק בהסכמה"?