כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    אַ כּישוף–מאַכער

    13 תגובות   יום רביעי, 27/3/13, 17:37

    ''

    אַ כּישוףמאַכער

    סיפור קצר מאת- צוריאל צור

     

    שמשון מרקובסקי, נולד בשנות החמישים של המאה הקודמת בבני ברק.

    בן שמיני מתוך עשרה ילדים שנולדו להרשל וסוניה מרקובסקי שנמנו על הזרם החרדי ליטאי.

    אברום שניצר, היה חברו הטוב .

    שמשון היה ילד גבוה וחסון, בלונדיני תכול עיניים שכונה בשל כך : "א געזונטער גוי " בפי כול.

    אברום לעומתו, היה ילד קטן קומה וצנום, שנזקק לעיתים להגנת חברו הטוב מפני התנכלויותיהם של ילדים.

    הם גדלו באותה שכונה קטנה ומוזנחת  שרוב תושביה היו עניים ונזקקו לעיתים לעזרת גמ"חים ותרומות.

    ביחד למדו בחדר ואח"כ במתיבתא  לצעירים.

    כבר אז, התבלטו מעל כולם בחריפות שכלם ונחשבו לעילוים  כשכולם מנבאים להם עתיד גדול בתורה.

    משבגרו, פנו ללמוד בישיבה שנחשבה לספינת הדגל של הליטאים, "ישיבת פוניבז' ".

    ידיעותיהם ובקיאותם בתורה והלכות,  הלכו והעמיקו. ומשהגיעו לפרקם, נחשבו לזיווג נחשק  ולשניהם שודכו עלמות חן נכבדות ממשפחות רבנים מיוחסות.

    משנשאו, עברו ללמוד בכולל לאברכים כדי לקבל הסמכה לרבנות.

    רוב שעות היום, שקדו על לימודי הקודש והיוו חברותא אחד לשני בלימודי גמרא ומשניות תוך שהם מתפלפלים בסוגיות מסובכות, עמוק אל תוך הלילה.

    בזמן זה, היו נשותיהם מטפלות במשק הבית ובילדים שנולדו אחת לשנה.

     

    המצב הכלכלי היה לא קל .

    את אברום הסגפן זה לא כול כך הטריד, אך את שמשון הנהנתן באופיו זה הטריד וזה הלך והעסיק את מחשבתו יותר ויותר.

    לאט לאט, לימודיו החלו לקבל תפנית מיסטית עם דגש על לימודי קבלה.

    יום אחד גמלה בליבו החלטה, הודיע למוריו ולידידו הטוב כי הוא עוזב את הכולל הנוכחי ועובר לכולל ללימודי קבלה.

    בלב כבד נפרד מאברום וכול מכריו ועקר עם משפחתו לירושלים.

     

    הכול היה חדש ומסעיר עבורו, המעבר מבני ברק האפרורית בה בילה את רוב חייו  אל ירושלים ההררית, עם אווירת הקודש ואויר הריה הצלול, הקרבה להר הבית וסמטאות העיר העתיקה השרו עליו תחושה מיסטית והתלהבות והוא שקד על לימודי הקבלה והסוד יומם ולילה.

    משהיה בקיא ברזי הקבלה העיונית, החל מורו ורבו, שהיה מקובל זקן חכם וידוע, ללמדו קבלה מעשית.

    כשצבר ידע, ניסיון וביטחון, החל לתפקד כשוליית הרב המקובל שאנשים רבים היו צובאים לפתחו כדי לקבל את ברכתו או להיוושע מצרותיהם על ידי קמעות וניסים.

    היה משמש גם כמשרתו ומזכירו האישי, מלווה אותו לכול מקום ומתאם תורים לאנשים שלעיתים המתינו שבועות לתורם.

    בינתיים,   היה רואה את כול החלכאים והנדכאים, החולים, עיוורים ופסחים שהיו נכנסים בחיל ורעדה אל חדר הרב ומספרים לו את צרותיהם.

    הרב היה מקשיב, שואל לשמם ושם אימם ואז פותח בספר הזוהר העתיק בן 400 השנה שהיה ברשותו ועבר במשך הדורות ממקובל אחד אל השני .

    בעזרת הספר ידע את עברו, ועתידו של היושב לפניו ובהתאם היה רושם לו קמע וברכה, או נותן לו לשתות מים מבורכים או לחילופין לערוך טכס מסוים על פי סדר מדוקדק ושולח אותו לדרכו.

    מעטים ידעו את שמו של המקובל הקשיש , ובפי רוב מטופליו כונה : " אַ כּישוףמאַכער " שפירושו ביידיש, מכשף או קוסם.

    מלבד תשלום עבור הקמע שהיה עשוי מקלף טהור כתוב בדיו, לא גבה תשלום נוסף וכול אחד הוסיף סכום כסף לפי יכולתו וראות עיניו.

     

    לימים, נפטר המקובל הזקן ושמשון מרקובסקי ירש את מקומו.

    מלבד מקומו, ירש גם את ספר הקבלה העתיק, את גלימתו ואת מקלו של רבו.

    ובנוסף את כינויו: "אַ כּישוףמאַכער ".

    לאט לאט החל לצבור מוניטין רב כמקובל מלומד בניסים ושמעו יצא בכול הארץ.

    בדומה לקודמו, איבחן אנשים בעזרת ספר הקבלה העתיק ורשם להם קמעות וברכות.

    בדומה לקודמו, גבה סכום נכבד על הקמעות.

     אך בשונה ממנו, לא התבייש ודרש סכומי עתק על כול ביקור וביקור.

    אנשים היו מביאים לו גם מתנות, ושמשון הילד העני לשעבר מבני ברק לא סירב ולא ידע שובע.

    עושרו הלך וגדל וכן גדלו גם מידות גופו, כרסו הייתה בין שיניו והוא גידל פימות וסנטרים שזקנו העבות והלבן בקושי הסתיר.

    לחשושים ורכילויות החלו להתהלך בין כותלי הישיבות ובתי הכנסת של ירושלים ועיתונאים סקרנים החלו לרחרח אחר מקורות כספו ורכושו הרב.

    במשך כול השנים הללו הלך וניתק הקשר עם ידידו הטוב משכבר הימים אברום.

    אך יום אחד חלה בנו בכורו של אברום במחלה קשה, הרופאים היו חסרי אונים ותקוותו האחרונה הייתה ידידו המקובל המפורסם.

    כשהרים לו טלפון וסיפר לו את שקרה, מייד ציוה עליו לבוא עם בנו אפרים  לירושלים.

    הגיעו אל חצר הרב, שמשון שפינה זמן מיוחד בשבילו מהלו"ז הצפוף שלו, יצא לקבל אותם באופן אישי.

    נכנסו למתחם, על שער הכניסה התנוסס שלט גדול  "תשועת ה' כהרף עין"  .

    הגיעו לחדר הרב , על הדלת היה תלוי שלט ובו בקשה מהמבקרים לכבד את קדושת המקום, לדבר בשקט , נשים להגיע בלבוש צנוע וכיסוי ראש וכן הודעה כי הרב לא מקבל נשים בזמן מחזור.

    הרב התיישב על כורסת עור מהודרת מול שולחן רחב עשוי עץ מהגוני כבד, כשאברום ובנו יושבים על כיסאות מצידו השני.

    " נו רב אברום, ווס הרצך "  שאל את ידידו בחיוך תוך שמוזג להם שני כוסות מים צוננים.

    "השם יעזור"  נאנח אברום אנחה כבדה.

     שלף מכיסו חפיסת סיגרים קובניים משובחים והניחם על השולחן, "הסוג שאתה אוהב"  חייך חיוך עצוב.

    "שונא מתנות יחיה"  קרץ לו שמשון בשובבות תוך רחרוח הסיגרים, אבל קודם נטפל בילד.

    פתח את הספר העתיק,  עיין בו דקות ארוכות...., סגר אותו בפנים חתומות וניגש אל בנו של אברום.

    הניח את שני ידיו על ראשו., עצם את עיניו התכולות ומלמל ברכה ארוכה בריכוז רב.

    משסיים, ניגש לארון עץ, פתח את דלתו ושלף בקבוק מים מבורכים, תשתה כול יום כוסית בבוקר במשך שבוע, ציווה על בנו של אברום ובעזרת ה' יתברך, תראה ישועות.

    אחר כך יצאו שלשתם לחצר והעלו זיכרונות מימים עברו תוך עישון סיגר, ונפרדו לשלום תוך הבטחה לעדכן על כול שינוי במצבו הבריאותי של אפרים.

    מקץ שבוע, כבאורח פלא חל שיפור משמעותי במצבו של אפרים ומרבית הסימפטומים נעלמו.

    במקביל, החלו להתפרסם בעיתונים כתבות על שחיתויות וכסף שחור רב שמתגלגל בחצרו של המקובל שמשון.

    כחודש אחרי הביקור של אברום ובנו בירושלים, החלים אפרים לחלוטין ממחלתו והם החליטו לנסוע שוב אל הרב כדי להודות לו ולתת לו מתנה גדולה.

    כשהגיעו לירושלים , החנו את רכבם ברחוב סמוך והחלו לצעוד אל מתחם בית הרב.

     

    הגיעו לדלת,  נעצרו.. ורגליהם החלו לרעוד.

     בפנים חיוורות  קראו את מודעת האבל הממוסגרת שחור:  "ברוך דיין האמת, בצער רב אנו מודיעים על פטירת אבינו מורנו ורבנו  המקובל הענק הדגול בניסים הרב שמשון מרקובסקי בן הרשל וסוניה ז"ל."

    הכישף מעכאר הגדול שידע  לגלות את עתידו של כול אדם, להסיר עין רעה, לרפא כמעט כול מחלה ושברון לב... מת מהתקף לב !

     

    ההלוויה נערכה למחרת  כשאלפי אנשים מלווים את  גופתו הכבדה העטופה בטלית אל מסעו האחרון.

    לצד האלונקה, הלכו בדממה אשתו ושבעת בניו הבוגרים, עיניהם מוסתרות במשקפי שמש כהים .

    שום סוג של הבעת רגשות לא ניכר בפניהם חתומות המבע, שום בכי, צער או דמעה.

     

    בינתיים..

     

    בזמן שמסע הלוויה היה בעיצומו, בברוקלין הרחוקה שבארצות הברית נחת מטוס שהגיע בטיסה טראנס אטלנטית מישראל.

    בין הנוסעים שירדו מהמטוס, ירד גם גבר חרדי בשנות החמישים  לחייו.

    הוא לא משך תשומת לב מיוחדת בין כול הנוסעים הרבים שירדו מהמטוס, רבים מהם חרדים בעלי מראה דומה לשלו.

     

     גבר גבוה,  גדל גוף ושמן,  שעיניו התכולות מוסתרות במשקפי שמש כהים וזקנו הלבן והעבות בקושי הסתיר את סנטריו הכפולים.

     

    בידו החזיק תיק מנהלים קטן מעור משובח,

    בתוך התיק נח בבטחה ספר קבלה עתיק בן יותר מ400 שנה ... 

     

     

    **

    A Healing Blessing (MiSheberach

     

    ''

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/13 17:15:
      תורה רבה לכולם, על התגובות המחמיאות . נתראה בסיפור הבא...
        2/4/13 18:56:
      סיפור מקסים.
        1/4/13 23:37:
      סיפור יפה ומרתק,על איך שגלגל החיים מתגלגל לו. תודה
        1/4/13 20:57:
      מכשף...
        30/3/13 01:11:
      תודה על הסיפור המרתק .. (: חג שמח ..
      א-פרעילכער פעסאח!!!!
        28/3/13 20:37:
      מרתק....- המשך חג שמח
        28/3/13 20:34:
      יש סחורה שהביקוש אליה תמיד יהיה.
        27/3/13 21:36:

      סיפור יפה. כל הכבוד!

        27/3/13 20:14:
      * יש ניסים בעולם, צריך רק לתת להם מקום, להאמין, ולתת מקום....אחרת שום דבר לא יכול להכנס...
      אהבתי...
        27/3/13 18:51:
      שאפו !
        27/3/13 18:27:
      יפה!