כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    האולימפיאדה שלי

    עדינה שלנו - סיפור קצר לפסח

    17 תגובות   יום חמישי, 28/3/13, 04:10

    אפילו השדכנית המצליחה, ברכה שרטוב, ממושב העובדים הסמוך כבר אמרה נואש ממציאת חתן לעדינה שלנו. כל העמק עסק בניחוש מי יהיה המאושר שיזכה בליבה של הנערה המושכת בעלת המראה הצפון אירופאי. כמו פליטים רבים אחרים, גם עדינה שלנוהגיעה למשק אחרי המלחמה הגדולה באירופה, לא נותרו לה קרובי משפחה והסוכנות הפנתה אותה אלינו.

    די מהר היא מצאה את מקומה ברפת שם עבדה ביעילות ומסירות ביחד עם רינה וסרמן, אשתו של דב, מרכז המשק. בכל פעם שעדינה שלנו נכנסה לחדר האוכל הורמו כל הראשים, היא הייתה בחורה נאה בכל קנה מידה וכמובן שרווקותה עוררה תמיהות בקרב ציבור העמלים. רבים ראו עצמם ראויים, שלושה נכשלו כבר בחודשיים הראשונים. היא דחתה אותם ללא היסוס או מחשבה שנייה. למשה, אחיו הנמוך של מנחם המזכיר, הסבירה כי היא איננה מעוניינת להקים משפחה בשלב זה של חייה. כמובן שהצהרה כזאת מפיה של נערה צעירה ומושכת כמו עדינה שלנו עוררה מיד אחריה גל גדול של ניחושים וספקולציות. היו שידעו לספר כי היא עברה טראומה נוראית במהלך המלחמה, ולכן איננה מעוניינת במחויבות. גיטה גוטרמן, הטבחית שידעה הכל, סיפרה לעובדות המטבח כי אהוב ליבה של עדינה שלנו נפטר על ספינת המעפילים שהביאה אותם לארץ ישראל, ועדינה שלנו, המסכנה, עדיין שבורת לב. לכל השמועות הללו ללא נמצא אישור מכל מקום אחר, וכמובן שאיש לא העז לשאול את עדינה שלנו האם נכונים הסיפורים. בלית ברירה נאלצו חברי המשק לסבול את קיומה של החידה הבלתי פתורה.

    אבל כאשר החלו להופיע חקלאים רווקים בשעות הערב בחצר המשק, משרכים את דרכם מיישובי הסביבה רק כדי לעמוד אצל חלונה של עדינה שלנו ולפרוט על מנדולינה או לנגן במפוחית פה, או אז הלכה גיטה גוטרמן הטבחית להתלונן אצל מנחם המזכיר. זה הלך לשוחח עם דב, מרכז המשק. אבל ככל שניסו למצוא פתרון לבעיה לא הצליחו שני האישים למצוא דרך שתרחיק את המחזרים העיקשים מחלונה של עדינה.

     

     **

    העניינים רק החמירו כאשר במהלך מסיבת סוכות נענתה עדינה שלנו להצעתו של דב הצטרפה אליו לריקוד ואלס קצר בין הזוגות המחוללים. תוך דקות נוצר תור ארוך של חברים שביקשו לרקוד עם עדינה שלנו. יונגר, המנהיג הרוחני הוותיק של השבט, ראה את התור והחליט גם הוא להתרומם מכיסא הכבוד שלו ולתפוס מקום בין הממתינים. אבל כשהבחינה בכך ברוניה, אשתו, שהייתה ידועה כמהירת חימה, היא פתחה בצעקות רמות כל כך עד ששמחת החג כמעט והושבתה. בעקבות אותו אירוע מביך פנתה ברוניה לברכה שרטוב שהייתה ידועה בכל הצפון בזכות שידוכיה המוצלחים. שתי הנשים ישבו יחדיו על מרפסת העץ הקטנה בביתה של ברכה, לגמו לימונדה קרה ולעסו רקיקי ריבה שברכה קיבלה במתנה מכלה צעירה שביקשה להודות לה על עוד שידוך מוצלח. ברוניה סיפרה לברכה על כל הצרות שנוצרו במשק מאז בואה של העלמה יפת התואר שמסרבת לבוא בברית הנישואים. היא סיפרה לה על המחזרים הטורדניים שמפריעים את מנוחתם של אנשי הכפר ועל הבעלים של חברות המשק שמתקשים להסיר את עיניהם מחמוקיה של העלמה המושכת. ברכה רשמה את כל הפרטים הרלוונטיים, אחר כך דפדפה במחברות הנייר שלה שהיו עמוסות בשמות וכתובות של לבבות בודדים, לבסוף הבטיחה לברוניה כי היא תמצא פתרון למשבר. ברוניה חזרה מרוצה ליונגר וקיבלה ממנו הבטחה כי במידה וברכה תמצא לעדינה שלנו חתן, המשק יחזיר לה כגמולה, אפילו אם ועדת התרבות תאלץ לשאת בהוצאה החריגה.

     

    **

    אך גם מיטב הבחורים שהעלתה ברכה בחכתה לא עוררו אצל עדינה שלנו אפילו עניין זעיר. היא אמנם התרככה מעט ולחלקם אפילו הצטרפה לטיול של שבת בשדות העמק. יושבת על עגלת העץ הישנה הרתומה לאלפרד החמור, נראתה עדינה שלנו כמו נסיכה מארץ רחוקה. משה הנמוך שעקב אחרי המתרחש מעל גבה של פנינה הסוסה, הרגיש כיצד גוש חמוץ של קנאה ירוקה מפעפע בקרביו. בינתיים המשיכו עובדות המטבח לדון בעניין בכובד ראש ובסופו של דבר הגיעה גיטה גוטרמן למסקנה כי מדובר בנערה קלת דעת שעלולה להדביק את חברי המשק במחלות קשות. גיטה כתבה מכתב למנחם המזכיר בו מבקשות מספר חברות "בעילום שם" לדאוג לכך שעדינה שלנו תהייה החברה האחרונה שמשתמשת במקלחת הנשים, ובתור שכזאת עליה גם לשטוף את הרצפה אחריה. הבקשה הייתה צפויה להיענות בחיוב אלה שאז הגיע העניין לאוזנה של רינה וסרמן, שותפתה של עדינה שלנו לעבודה ברפת. רינה צעקה על בעלה דב. מרכז המשק רץ מיד למנחם המזכיר, בזמן שרינה הלכה לתת "שטיפה" לגיטה גוטרמן ושאר עובדות המטבח. כך חוסלה היוזמה הזדונית עוד לפני שעדינה שלנו שמעה על הרעיון.

     

    **

    החורף הלך והתחזק והגשמים הרבים סילקו את המחזרים מחצר המשק, גם עניין המכתב נשכח בין הרוחות החזקות והעננים הקודרים. עדינה שלנו חלתה בשפעת ונעדרה מספר ימים מעבודתה. אבל כאשר הסנוניות הראשונות חזרו לפלח את שמי העמק התכולים והשדות הרחבים כוסה בפלומה ירקרקה, חזרה עדינה שלנו במרץ מחודש לעבודתה ונראתה בריאה מתמיד מעוטרת בעיגולי סומק ורדרד שחזר לקשט את לחייה. ביחד עם רינה וסרמן הייתה יוצאת עדינה להוליך את העגלים הצעירים אל שדות האספסת הריחניים. הידידות בין שתי הנשים הלכה והתחזקה וכאשר דב היה הולך לישיבות המזכירות הייתה רינה מזמינה את עדינה שלנו ללגימת תה ושיחת חולין, אך מעולם לא העלתה בפניה את עניין החתן שהעסיק כל כך את שאר חברי המשק. "הניחו לנערה לחיות את חייה" חזרה רינה ואמרה לכל מי שחקר אותה בנושא.

     

    **

    האובך הגיע ועמו גלי השרב הראשונים, והנה ערב מר אחד נכנס אברמל'ה לחדר האוכל כולו סמוק ומתנשף ובלי הקדמות מיותרות התייצב מול שולחנם של יונגר ומנחם וביקש מאיש הרוח והמזכיר לשוחח איתם בדחיפות וביחידות בחדר המזכיר. אברמל'ה היה רועה הצאן של המשק, הוא איבד עין אחד ושתי אצבעות במלחמה, אך זה לא מנע ממנו להיות רועה צאן נאמן ומסור. מדי יום הוא היה משוטט שעות ארוכות עם עדר הצאן בשדות הרחבים שהקיפו את הכפר, הוא היה נעזר במקל רועים אותו גילף מענף של עץ זית ובכלב רועים בעל פרווה חומה ומדובללת. אנשים היו מתייחסים אליו בסלחנות אם שמעו אותו משוחח עם עצמו מפעם לפעם, הרי ידוע כי הבדידות היא חלק בלתי נפרד מעבודתו של רועה הצאן. אך באותו ערב יבש ושרבי נראתה רוחו של אברמל'ה סוערת במיוחד. לכן קמו יונגר ומנחם משולחן ארוחת הערב וניגשו איתו לצריף המזכירות. שם מאחורי דלת העץ נשבע אברמל'ה בעינו היחידה כי רק לפני שעה קלה, ליד באר המים הישנה,הוא ראה את עדינה שלנו ורינה וסרמן עושות מעשים שנהוג כי בעל עושה עם אשתו בצנעה. יונגר ביקש לדעת עוד פרטים אך מנחם כבר נאנח עמוקות ותקע את מבטו בתקרה. "אל קצה הוואדי הולכתי את הכבשים", סיפר אברמל'ה, "מתחתי בערוץ ראיתי את העגלים מטיילים בחופשיות, ומתחת לעץ החרוב היו שרועות השתיים על מחצלת עסוקות בעצמן עד כדי כך שלא חשו בדבר". כשחזרו רינה ועדינה שלנו אל רפת העגלים כבר חיכו להן מנחם ויונגר בפנים רציניות.  השתיים הכחישו את הסיפור של אברמל'ה מכל בכל, אבל כשירדו לחצר המשק הרגישו מיד את המבטים המרושעים ננעצים בגבן. למחרת כבר יצאה גיטה גוטרמן למערכה חדשה וקראה למזכירות לסדר מחדש את שעות הרחצה במקלחת המשותפת לפי ענפי העבודה השונים. כמובן שבתוכנית המוצעת עובדות העגלים היו האחרונות ברשימה. בחדרם של דב ורינה שררה אווירה עכורה ובמדרכות רבים הפנו אצבע מאשימה כלפי מנחם המזכיר שהסכים לקלוט בחורה צעירה ולא נשואה מבלי להתחשב בסיכונים הכרוכים בכך.

     

    **

    אחרי ליל הסדר הפתיעה עדינה שלנו את יושבי המזכירות עם בקשה יוצאת דופן, היא מבקשת לאפשר לה לצאת לעבודת קיץ זמנית במשרדי התנועה בתל אביב. המזכירות אישרה את הבקשה מיד ואפילו צרפה מכתב המלצה למחלקת משאבי האנוש של התנועה. גל החום הראשון של הקיץ הרג שני עגלים צעירים ופניה של רינה וסרמן כבר לא היו כתמול שלשום. רק אחרי שעדינה שלנו עזבה את הכפר התברר לחברים כי רינה התעברה והיא עומדת להביא לדוב צאצא שני, אם רק תשרוד את ימי החום הנוראיים. הקיץ היה ארוך ונוראי עבור רינה וסרמן, שקיבלה רק גלויה אחת יחידה מידידתה שיצאה אל העיר הגדולה. באותה גלויה נראתה רצועת החוף של תל אביב ממעוף הציפור, ורינה הביטה בה בעיניים כלות בכל פעם שהעובר בבטנה הטריד את מנוחתה.

     

    **

    בערב ראש השנה הגיעה האוטובוס של אגד בשעה מוקדמת מהרגיל אל חצר המשק. עדינה שלנו ירדה ממנו בשמלה פרחונית של נשות העיר, את ראשה עיטר כובע קטן ואלגנטי ועל ידה היה תלוי ארנק מעור. הנהג שכל כך התרשם מהופעתה המודרנית הסיעה אותה מיד אל הכפר, תוך שהוא מדלג על שאר התחנות שבדרך. עדינה שלנו שמעה על ההיריון הקשה של חברתה, ולכן ניגשה מיד לחדרם של רינה ודוב. פניו של מרכז המשק החמיצו כאשר ראה אותה, אך הוא אפשר לה לראות את אשתו שנחה במיטתה במצוות הרופא. כאשר נאספו החברים למסיבת החג מיהרה גיטה גוטרמן אל מנחם המזכיר ושאלה אותו האם הוא מתכוון לפעול בעניין "המפגע החברתי" שחזר אל המשק. מנחם הבטיח לבדוק עם עדינה מהן תוכניותיה, אך מאידך הזכיר לגיטה כי הסיפור של אברמל'ה לא זכה לשום תימוכין נוספים. מנחם העביר את מסיבת החג בחגיגיות והדר והחברים הלכו לישון מרוצים. הוא קיווה לשוחח עם עדינה במהלך החג, אבל למחרת הוריד האוטובוס בשערי המשק מלח שזוף וגבה קומה שסבב בחצר המשק במדיו הלבנים ושאל את החברים היכן חדרה של עדינה. כולם היו בטוחים כי מדובר בעוד אחד מאותם מחזרים מיואשים מהמחברות של ברכה שרטוב, מה רבה הייתה ההפתעה כאשר עדינה פרצה לעברו בריצה קלה ומשוחררת ונתלתה על כתפיו בחיוך של אושר וחדווה. גדעון נשא את עדינה שלנו לאישה בנר השלישי של חנוכה, כולם בירכו אותו על מזלו הטוב. מיד אחרי שחרורו מהצבא הוא השתלב בענף הצאן, שם החליף את אברמל'ה הוותיק שהרופא אסר עליו לצאת את גבולות המשק בשל ראייתו הרופפת.

     

    ''
     

    כל הזכויות שמורות יוני 1996©

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/13 18:11:
      תודה רבה אוסי.
        6/4/13 10:11:
      סיפור יפה
        31/3/13 20:11:
      נו כמובן מיכלי, כמו הרומאים גם אנו יסדנו את האימפריה על שני עקרונות בריאים ומוצקים: לחם ושעשועים....חג שמח חברה.
        30/3/13 21:12:
      סוף טוב הכל טוב:) אני בטוחה שליושבי העמק הרכלנים נמצא עניין חדש לענות בו...
        30/3/13 19:13:
      תודה מכבית, תודה נערה יקרה. גם שערוריות הן רק פונקציה של מקום וזמן. חיבוק גדול וחג שמח יקירותיי.
        30/3/13 16:48:
      לייק גדול. וראייתו הרופפת. בלי טוויסט. ועם חיבוק גדול :)!
      נו, המתקת את החג בסיפור שנשמע כמו ראשית ימי "רומן רוסי", תודה .
        29/3/13 18:29:
      חג שמח יעלי, חדת לשון ואבחנה כמו תמיד. את יודעת איך זה, לדור המייסדים לא היה ערוץ 2...:)
        29/3/13 16:13:
      חג שמח! סיפור יפה, אפשר ממש להריח את שדות העמק ולהרגיש את חדוות הרכלנות של יושביו :)
        29/3/13 09:01:
      בונבונייטה יקירתי, את בוודאי יודעת שפולנים ופלפל לא ממש הולך ביחד...:) החלטתי שבחג הזה אני מעלה סיפור בלי מוות, תודה שקראת והגבת וחג שמח לך ולחברייך הפרווניים.
        28/3/13 18:06:
      * סיפור נחמד, היה חסר לי בסוף איזה טויסט קטן עם פלפל.
        28/3/13 17:00:
      בועז ידידי, שמח שאהבת, מי כמוך יודע שלפעמים נעים להביט לאחור, הלא כך?
        28/3/13 16:56:
      גלית את הרי יודעת שאצלי זו לא המסורת. סרטי חתונה זה לא המדף המועדף. אבל ברוח החג....תודה רבה על החמי רודנר.
        28/3/13 08:31:

      והסדר שב על כנו, כמיטב המסורת הקיבוצית. הרוחות הרעות שקטו והחרבות הוחזרו לנדנן. עד הפעם הבאה.
      הפלאת לספר את זה, שחר.
      קבל שי לחג, שיר חדש של חמי רודנר על השדות הירוקים שלנו.

      ''

        28/3/13 07:11:
      טעם של פעם. (-:
        28/3/13 06:15:
      תודה רבה שלויימה, חג שמח לכם שם באונטריו, אם אנני טועה. אתה מוזמן לדפדף אחורה יש עוד כמה סיפורים קצרים שהתפרסמו בבלוג הזה.
        28/3/13 05:23:
      וואוו איזה סגנון נעים וקולח לקריאה, איך פיספסתי אותך עד עכשיו?

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין