אביב הגיע ועמו רגע של התרגשות.
"אמא!", קרא בני בהתרגשות. הבטתי בו תמהה. בדיוק שמתי את השתל החדש באוזן שמאל, שבה עבר ניתוח לפני כארבעה חודשים ועדיין לא הספקתי לשים את השתל הותיק, שאותו הרכיב מגיל שנה, באוזן ימין. "אמא!", אמר איתי, "הפסקתי לשמוע צפצופים בשתל החדש. אני שומע כעת צלילים". "באמת?", התרגשתי עמו. "תגידי לי מילה מתוך רשימת מילים בלי שאקרא שפתיים", אמר בחיוך מלא בטחון, "ואני אדע מה אמרת". ידעתי, שהוא אכן יצליח לשמוע את המילה באוזן שמאל, שלא שמעה מאומה במשך 9 שנים וכעת החלה לשמוע. ___
אביב הגיע ועמו רגע של שינוי משמח.
"אני מתחיל לעבוד!" אמר בחיר לבי בעיניים בורקות. מאז שאיתי נולד, תמיד אחד מאיתנו היה בבית. זו היתה הבחירה שלנו. ילדינו נולדו חרשים ולאורך השנים דאגנו שיקבלו את כל הטיפולים הנחוצים כדי שיוכלו להתקדם ולהשתלב בחברה השומעת. לשמחתנו הילדים התקדמו נפלא והשתלבו בהצלחה במסגרות הרגילות. בשנים האחרונות בחר יואל להיות בבית עם הילדים וטיפל בהם מכל הלב. "הצלחתי למצוא משרה חלקית ליד הבית", חייך אליי יואל את חיוכו הרחב, "כך אוכל לעבוד וגם עדיין להיות עם הילדים". הבטתי באהבה ובגאווה בבחיר לבי.
___
אביב הגיע ועמו רגע של אהבה.
"אני אוהבת אותך", אמרה והתרפקה עליי. "גם אני אוהבת אותך", אמרתי. "תחפשי את המטמון", ביקשה שירה. "מטמון?", התפלאתי. הילדה צחקה ומשכה אותי לכיוון הסלון, "תתחילי לחפש". ואז אני מוצאת פתק שכולו אהבה. "ויש עוד!", צהלה בתי. ואז אני מוצאת המון פתקים עם משפטים מרגשים: "אמא, את האמא הכי טובה". "לאהוב זה חשוב". קראתי את הפתקים ועלו דמעות אושר בעיניי.
___
אביב הגיע ועמו רגע של החלטה.
כנערה ישבתי שעות ארוכות מול סבתי האהובה והקשבתי לכל סיפוריה. היה לי חשוב לתעד את כל דבריה. את סיפוריה אספתי במשך שנים והיה לי חלום להוציא לאור ספר על בני משפחתי, שבזכותם למדתי שעבורי רק השמיים הם הגבול. כעת נעור בי הרצון להגשים את החלום. הספר מוכן ואני יכולה להוציא לאור על חשבוני. אין בכוונתי להרוויח, אלא רק לראות את הספר מתפרסם. אבל אני יודעת, שאני עלולה להפסיד כסף על הוצאה לאור של ספרי. השכל אומר: "אל תוציאי לאור את הספר, את יכולה להפסיד על כך כסף וחבל". הלב אומר: "הגשימי את חלומך". כך שאני עומדת בפני החלטה ועדיין מתלבטת. ומה אתם חושבים?.
שיהיה לכם חג פסח שמח!!!. |