אולי אני אתחיל פשוט עם ההווה ולעבר ניתן לחשוף את עצמו בהקשרים הרלוונטיים. אז אני רוני, ולאחרונה פתחתי את העסק הראשון שלי, הנקרא EcoCulture. זוהי חברה שעיניינה - סגנון חיים ירוק, על כל המשתמע מכך! גינון פרמקלצ'ר, בניה אקולוגית, מיחזור, אקולוגיה, חינוך סביבתי, בקיצור מודעות ירוקה- סגנון חיים ירוק יותר.
אני מאמינה שהעולם המערבי הקצין בתפיסתו הקפיטליסטית-הכוחנית. אני מאמינה שאנחנו- בני האדם החיים כאן נמצאים על סף נקודת העל-חזור בכל הקשור לניצול משאבי הטבע הדוממים, הצומחים, החיים, האנושיים. אם לא נקח את האחריות- אנחנו- על מעשינו, נצא כולנו מופסדים. אני מאמינה שביכולתה של המודעות ליצור מציאות. שביכולתינו לתקן קצת את שקילקלנו! אני מאמינה שאם ניהיה כולנו יותר מודעים לסביבתינו ולמעשינו נוכל לייצר מציאות בה אנחנו מנצלים פחות, צורכים פחות, ממחזרים יותר, משמרים יותר, נותנים יותר ולוקחים פחות.
אז אני לא חושבת שאני הולכת לשנות את העולם אך אני כאן מאמינה שאפילו אם ביכולתי להביא מודעות סביבתית לעוד קומץ אנשים, שיעבירו לעוד כמה אנשים וכן הלאה, יוצא שעשיתי המון!
הידעתם מס.1 במדינת ישראל, גדלה כמות הפסולת בשיעור של כ- 5% כל שנה. כל תושב מייצר בממוצע בכל יום כשני ק"ג אשפה. בסך הכול מצטברת פסולת בכמות של יותר מחמישה מיליוני טונות בשנה. (מתוך האתר של המשרד להגנת הסביבה)
לאיפה כל הזבל הזה הולך? והתשובה לחירייה היא תשובה חלקית בלבד! כי אנחנו מייצרים יותר ויותר זבל וחירייה עדיין לא הגיעה עד נתב"ג! אז לאן כן? והתשובה הלא מורכבת היא - לאוויר שאנחנו נושמים, למיים שאנחנו שותים ולמזון שאנו אוכלים! בדרך זו או אחרת כל זיהום סביבתי יגיע במישרין או בעקיפין לאוויר שאנחנו נושמים, למיים שאנחנו שותים ולמזון שאנו אוכלים! ולדוגמא הנוכחית של חירייה- שריפת הפסולת משחררת גזים רעילים לאוויר, תוצרי השריפה ושאר הרעלים הנוצרים מתהליכים כימיים שמתרחשים ספונטנית בתוך ערימת זבל, חודרים לאדמה ולמיים, הגשם מחדיר את הרעלים מהאוויר לתוך האדמה ומקורות המיים ועוד כהנה וכהנה השלחות ישירות ועקיפות.
אז אין לי רעיון איך לסגור את חירייה מחר, אבל כו יש כמה רעיונות פשוטים איך להקטין את הנזק. כי כרגע אנחנו עובדים בתחום של מיזעור הנזקים, את השלב בו יכולנו למנוע נזקים עברנו ממזמן! כל טיפה בים היא רבת משמעות. הקטנת הזבל הבייתי של כל תושב משני קילו ליום לקילו ביום יכולה להשמע זניחה אך אפשרית ומשמעותית! למשל על ידי הפרדת פסולת!
אני מפרידה זבל! מודה! וכל פעם שהאוטו זבל עובר לי ברחוב והאיש של הזבל צריך לדוג את שקית הזבל הקטנה שלי מתוך הפח הגדול, כשמכל שאר השכנים הוא סוחב לאמצע הרחוב פח שלם, אני מחייכת לי בהנאה מרובה וחושבת מה האיש שמרוקן לי את הפח בטח חושב על הזבל שלי. "...זאתי בטח מסכנה, אין לה כסף לאוכל, השקית זבל שלה תמיד קטנה וקלה כאילו לא חיים שם בבית..." אז הזבל שלי בדרך כלל גם לא מסריח (קצת מריח של סיגריות, אבל לא החמוץ הזה של המיץ של הזבל...) כי אין בו תכולה רטובה. בעצם יש בו מעט מאוד דברים. ואיך? את כל שאריות המזון ומפיות הנייר אני שמה בקומפוסטר שבגינה כל יום (יש תמונה בגלריה), את הניירות אני שומרת למדורה הבאה, עיתונים הם רב שימושיים- מניקוי החלונות והמראות, דרך עיטוף אבוקדו קשה, וכלה בתחליף ל"חומר אורגני יבש" עבור הקומפוסט (עוד נכנס לזה...). כמובן שאת בקבוקי הפלסטיק והזכוכית החייבים בפקדון אני מחזירה למכולת (וכן, זה כן בשביל הכסף! תמיד כייף לצאת עם עוד צ'ופר לא מתוכנן), בקבוקי הליטר וחצי בדרך כלל הולכים לכלובי הבקבוקים ואם לא, אז הם משמשים בגינה לדברים שונים (עוד נכנס גם לזה...). גם בקופסאות שימורים, צינצנות זכוכית וקופסאות של הגבינה למיניהם אני עושה שימוש בגינה (איחסון זרעים, הנבטות, השרשות וכדומה) או בשביל כל מיני פיצ'פקס שכולם מכירים (כלי למסמרים, קופסא לקפה שחור וסוכר כשיוצאים לטיול...)
ומה נשאר בזבל? כמו שהתוודאתי קודם- בידלי סיגריות, למשל (אפילו את האפר סיגריות אפשר לפזר בגינה ולא חייבים להשליך בפח!), עטיפות פלסטיק של דברים, המיכסים האוטמים מקופסאות של חומוס/מעדן/גבינה, המיכל (מקובצ'ץ') של החלב, נייר אלומניום עקראי ועוד כמה שטויות! חפיף! אז כן, זה אפשרי, ולא כל-כך מסובך! ולכל הקופצים, ברור שהרבה יותר קל כשגרים בבית עם גינה, אבל גם בבתים משותפים אפשר לארגן קומפוסטר בגינה או להשתמש בשירותים העירוניים שברוב הערים הגדולות יעזרו במציאת פתרון לזבל אורגני מתכלה! ושאר ההפרדות- זה רק עניין של ארגון נכון ולוחמה בעצלנות!
טוב, די! זהו רק הפוסט הראשון ואני רוצה להשאיר מקום, תוכן וחשק גם לפוסט הבא...
תודה שקראת עד הלום, |
