כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    פסח א' א'

    4 תגובות   יום שישי , 29/3/13, 16:48

    ... המשך בא (מומלץ לקרוא קודם את "פסח א'").

     

    לאחר לבטים ומחקרים של שנים הגיע הרגע. רכשתי רומבה!
    למי שאינו יודע, מדובר בשואב האבק הרובוטי המוביל בעולם (אם כי יש מבדקים השוואתיים שיחלקו על כך).
    לשם שינוי עמדתי בפיתוי ורכשתי את הדגם השני הכי יקר. כן, אני חוזר, השני הכי יקר. בכל זאת, לשים עוד 500 ש"ח על כפתורי מגע נראה לי שחיתות שעם כל הכבוד לי, ראויה לנעלים ממני ששחיתותם ממומנת ע"י הציבור ולא מהונם העצמי. למשל, טיסה אל החנות ובחזרה במסוק, תוך ליקוק דליי גלידת פקאן. למשל, נאמר, זיבי וחרא.

    הגעתי הביתה נרגש כולי. לשמחתי השארתי את חלונות הויטרינה פתוחים ובעידוד הרוח החזקה המנשבת היום, היה ביתי מזוהם מתמיד כשגללי סיגריות, אפר ואבק מתגוללים לכל עבר. הרמתי את אפר ואבק והחזרתי אותו אל מעמד הדיסקים. קרעתי את האריזה באלגנטיות אופיינית, פתחתי את חוברת ההוראות בעמוד הראשון וחשכו עייני: "לפני שימוש ראשון יש לטעון את רומבה במשך 16 שעות" נכתב שם באותיות של קידוש לבנה.
    הלכו תכניות יום השישי. בדימיוני, אני שרוע על הספה (רגע, רגע, החלק של הדימיון עוד לא הגיע), אך במקום לחוש ייסורי מצפון על בטלנותי, באותו זמן יתרוצץ לו הרומבה ברחבי בייתי ויינקה.

    בינתיים, בעודי ממתין לסיום הטעינה (עוד 15:53 שעות למנאיאק) אני חייב לסגור חוב קטן מסיפורי "פסח א'".
    כפי שבוודאי זכור לכם, הסיפור נגמר כשאני מבקש מאחי להגיע לאיילון עם חולץ פקקים כי אני תקוע בפקק, ומעבר לקו נשמעת ירייה. אווווו, איזה מתח.
    אז קודם כל תרגעו. הכל בסדר. איתי. ועם אחי. חבל שלא ניתן לומר את אותו הדבר על השכן שלו. אחי אכן ירה בעצמו ברגע של אובדן שליטה, פספס, והכדור עשה דרכו דרך החלון הפתוח אל חצרו של השכן, שעסק באותה שעה בגינון ובהשקייה ופצע אותו קלות בירך הימנית. משם ניווט אל הלבלב (מדובר בכדורי דום דום שעושים טיול שלם בכל הגוף) וחורר אותו באופן בינוני, המשיך אל הכליות, משם אל הלב ובשעה טובה ומוצלחת יצא דרך הראש וננעץ במגרפה.

     

    ניתן להבין שלאחר כל ההרפתקה הזו לא נשאר לשכן הרבה חשק להמשיך בעבודת הגינון. הדבר תיסכל מעט את אשתו של אחי שמזה זמן מתלוננת אצל השכן על גינת הפרא שלו שמהווה מפגע אסתטי וייתכן שאף מקום גידול למזיקים שונים ומשונים, וכשסוף סוף נענה זה לתחינותיה ("אם עד פסח הגינה שלך לא מדוגמת כמו עץ בונסאי יפני, בעלי יורה בך") קרה המקרה. נקל להבין אם כך, מדוע שניות לפני שנפרד השכן מעולמנו, הספיק עוד לנעוץ מבט שואל באחי ולמלמל "אבל למה?".

    אחי הרגיש שהמינימום הנדרש הוא לגשת לשכנה ולהביע את תנחומיו.
    "חבל" הוא אמר לה, "היה איש יקר".
    "מי?" שאלה השכנה.
    "בעלך" אמר אחי, מסתכל בה במבט תוהה.
    "מי זה בא?" הזדקף השכן מהספה.
    אחי קפא לרגע על עומדו. "אבל..." החל לגמגם.
    "אה, הגנן" חייכה השכנה, "זה בחור סיני שאספנו בצומת מסעדה".
    אחי נאנח אנחת רווחה. "סיני, אה, נו לא קרה שום דבר, יש עוד מיליארדים כאלה". הוא העיף מבט לעבר השכן. "ועוד 18 כדורים במחסנית, אז יאללה, לעבודה".

    לגבי הסדר מיותר להרחיב. נהפוך הוא, מצווה לצמצם, ואכן נדמה לי שאנו כשנתיים שלוש בלבד לפני ויתור סופי על ההגדה והסתפקות בסעודה המסורתית. חלק הקריאה של ההגדה בוצע השנה בזמן שיא של כמחצית השעה.
    היחידה שעדיין מתעקשת להיאחז בשרידי המסורת היא אמו של גיסי, שלמרבה הצער, היא גם המארחת. הדבר יוצר בעייה מכיוון שהדבר בכל זאת מקנה לה איזושהיא זכות וטו על נושאים כאלו ואחרים. אולי אספר לאחי שהיא מזניחה את הגינה.

    עוד 15:23 שעות.

     

    המשך ל "רומבה".

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/12/13 06:27:

      המצאה גאונית .הכדור הזה שהסתובב גופו של הסיני.

      הוא כמו הכדורים שחיילנו יורים באויר ופלסטינים נהרגים.

        30/3/13 08:30:
      רגע, שטוטית, רגע, עוד לא עבד. היום זה יקרה. יאיר, תגיד לי אתה מפגר? רומבה זה מכשיר בסה"כ, הוא לא חושב וכל זה, מה קורה לך, רגע, חייב ללכת, הרומבה קורא לי.
        30/3/13 00:09:
      נווווווו ספר אחרי כן איך הרומבה.
        29/3/13 23:48:
      הגיבור האמיתי של הסיפור הוא בעיני הרומבה. כיצד הוא יושב לו בשתיקה מדיטטיבית, נטען באנרגיות וחושב על גרגרי האבק הקוסמיים בשעה שכל המהומה מתרגשת סביבו. עמוק!