כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים שאהבתי

    "אל מקום שהרוח הולך" של חיים באר
    עדיין במהלך קריאה..נהנית מאוד מהשפה,מהרעיון, מרוחב היריעה מידע העולם, הרגש והשנינה

    0

    על הספר "צילה" , של יהודית קציר

    18 תגובות   יום שבת, 30/3/13, 19:25

     

    ''

     

     

    ספרה החדש של יהודית קציר, "צילה" , מגולל את סיפור המשפחה החל מראשית המאה שעברה באודסה, ועד לימינו אנו. אני נמצאת בעיצומה של קריאה, ונהנית מכל רגע עם הספר המרגש והמשובח הזה.

    לא פשוט לכתוב ספר אוטוביוגרפי, נדרשת הכנה ארוכה, דקדקנית, עיון ביומנים, ראיונות עם בני משפחה, סיור במחוזות העבר, נשמה שמתמסרת, יכולות התבוננות, אמפטיה ויכולת כתיבה משובחת וגמישה , המסוגלת לנוע על צירי זמן והווייה שונים בה בעת.

    "בקיץ 1988, אחרי שהתפרסם בכתב עת ספרותי הסיפור הראשון שכתבתי, אמרה יום אחד אמי  כמו לעצמה, "את תכתבי את הרומאן על סבתא שלי".  "כן", אמרתי, כאילו התכוונתי לכך מאז ומתמיד. דמותה החידתית של צילה שבתה את ליבי, ובנעורי מצאתי את עצמי לא פעם מדמיינת את חייה, עם שני גברים וחמישה ילדים, כסיפור – מעין ז'יל וז'ים שנשתל בימי ראשית היישוב, סיפור שהיה בעיני רומנטי מאוד, ולא פחות מכך, פמיניסטי. לא ידעתי אז אם אימי אמרה את הדברים כמשאלת לב או כצוואה, ואם תזכה לקרוא את הספר." (מתוך: "צילה", עמ' 27-28)

    יהודית מקבלת משימה, שליחות, ייעוד, ונענית לו בלב חפץ. אני מדמיינת את מלאכת המחשבת והרגש, בכתיבת הספר, ומוצאת עצמי מלאת התפעמות, התפעלות, והתרגשות, מהתעצומות הנפשיות שמגלה יהודית, שמתארת מחד ברוך חמלה, ומאידך בדיוק ובחדות, את הנפשות הפועלות, את זמנן , שחובק לא מעט מההסטוריה ותולדות היישוב .

    אך לא זה העיקר, אין זה ספר שבא לתת לנו שיעור בהסטוריה, (על אף, שכתוצר לוואי, נהניתי מאוד גם מכך)

    אלא , זהו ספר על אישה, על נשיות, על הגדרת תפקיד האישה, מעמדה, כוחה תעוזתה.. אל מול מציאות שמערימה לא מעט מכשולים וקשיים, האם מוטב להיוולד בן במציאות שכזו.. חוככת בדעתה פעם צילה, אך מייד מתרצה, ורואה בלידת הבת ברכה רבה, בראותה כמה יכולה היא להיות בעלת תושייה, יוזמה, חכמה ומעוף .

    הספר נכתב, כאמור מתוך הלב, ומתוך עבודה שקדנית , ומתוך כשרון סופרים נדיר, ואני סבורה שספר זה ייכנס לקאנון של הספרות הישראלית היפה, בשורה אחת עם "תמול שלשום" לעגנון, סיפור  על "אהבה וחושך", לעמוס עוז, ו"חבלים" לחיים באר.  היופי והייחודיות של הספר הזה, כלעומת האחרים, הוא בקולו הנשי, קולה של המספרת, וקולה של המסופרת.. קולות חדשים מפתיעים, מרעננים נוגעים, וגם משחררים עם כתיבתם את המחברת משליחות זו, אל המשך חייה ויצירתה. וכדבריה בסוף הספר: "כעת שומה עלי לפסוע אל מחוץ לצילך הגדול, צילה, ולצאת אל האור. לכל אדם יש זכות לחיות כברת דרך בעולם בלי הוריו וסביו והוריהם.." (שם, עמ' 502)

     

    (c) כל הזכויות שמורות לרות בלום

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/13 18:05:
      אכן מעניין. תודה.
        14/5/13 12:25:
      מעניין . רבות נשים עשו חיל ....
        27/4/13 20:33:
      תודה, שבוע טוב :)
        5/4/13 15:23:
      תודה על הביקורת. אקרא את הספר.
        2/4/13 10:02:

      מעניין.

      את תמול שלשום, קראתי לאחרונה בשנית. קשה ומסורבל ולא היה יכול לעבור שום מו"ל במציאות של היום.
      דווקא את "על אהבה וחושך" אהבתי מאד. אחרי כמה עמודים לא קלים הספר שובה אותך.
      חיים באר - מעולם לא הצלחתי לקרוא יותר מעשרה עמודים.
      תודה שהבאת - ייכנס לרשימת הקריאה... :)

        1/4/13 17:08:
      תודה רותי על שהבאת את הדברים,יהיה נעניין לקרוא.
        1/4/13 17:08:
      תודה רותי על שהבאת את הדברים,יהיה נעניין לקרוא.
        1/4/13 17:08:
      תודה רותי על שהבאת את הדברים,יהיה נעניין לקרוא.
        1/4/13 12:10:
      לכל אדם יש זכות לחיות כברת דרך בעולם בלי הוריו וסביו והוריהם.." את המשפט הזה ,חקקתי גם אני על לוח ליבי. משפט שחיבקתי אלי, ניגבתי כמה דמעות ושלחתי הלאה לכל אהובי. ספר נהדר לכל הדעות. מסכימה עם כל הנכתב, ועוד מוסיפה כמנה בגרות צריך כדי לתת מקום לכל אחת מהדמויות . לתת לה לדבר את עצמה בלי "להשתלט". להיות מספיק בטוחה בעצמך כדי לפנות מקום ולסלול נתיב מאיר, כשאת, הכותבת מלווה ולא כופה את קולך את . גם אני חושבת שראוי לו לספר הנפלא הזה להיכנס לקאנון הספרות הישראלית, ותאמת, אני מקווה שיתורגם לשפות רבות ויקרא בהרבה מקומות בעולם. כי צילה, תדבר בשפה שכל אישה תבין, והספר כולו מצייר את תולדות הארץ הזו ביופי שאין שני לו.
        1/4/13 11:48:
      ביקורת מעניינת שעושה חשק לקרוא את הספר...
        31/3/13 23:54:
      רותי, אכן צרין תעוזה ותעצומות נפש לכתוב אוטוביוגרפיה ולא ליפול להתחסדות, יפוי וכיסוי. אלה המהמורות האורבות בכתיבה כזו. סיקרנת אותי וברגע שיתפנה לי מעט השלחן, אחשפ את הספר הזה. תודה לך רותי וחג שמח
        31/3/13 21:32:
      עשית חשק לקרוא את הספר. כתבת מעמיק ומזמין. חג שמח רותיל'ה }{
        31/3/13 17:55:
      זה ספר יוצא דופן בין ספריה של יהודית קציר. תודה על המידע, יהיה מעניין לקרוא.
        31/3/13 17:24:
      זה הספר הבא שלי... חג שמח...
        31/3/13 16:14:
      סקרנת אותי :-)
        31/3/13 10:03:
      תודה! חג שמח!
        31/3/13 07:04:
      תודה על תיאור הספר. אוהבת את ספריה של יהודית קציר.
        30/3/13 20:42:
      תודה על חוות דעתך על הספר. שיהיה לך חג פסח שמח.

      רשימה

      פרופיל

      רותי בלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין