כותרות TheMarker >
    ';

    זכרונות מאז ומעכשיו ?

    מה שהגוף זוכר , מה שהנשמה לא שוכחת , מה שהלב...

    0

    פריחה

    1 תגובות   יום ראשון, 31/3/13, 00:21

    לפני שבועות מספר יצאתי לטיול בדרום הארץ, בעיתוי נהדר.

    מזג האוויר מושלם, הנגב ירוק, מטעי שקדים פורחים בפריחה נפלאה.

    והעיקר – כלניות. ים של כלניות אדומות – זוהרות במקבצים אדירים לאורך הדרך.

    ראיתי פעמים רבות פריחות ברחבי הארץ והתלהבתי -

    כמו, לדוגמא הפריחה הססגונית של כלניות  במנחת מגידו.

    שדה יפיפה, שדה אין סופי של כלניות בשלל צבעים :- לבנות, ורודות סגולות ואדומות.

    אבל הפעם בדרום התפעלתי מן הרצף האדום אדום שנמשך ונמשך

    והשאיר טעם טוב בעיניים, ברגליים ובלב – טעם אדום.

     

    ''

     

     

    כנראה שהאדום הזה פתח לי את התיאבון לפריחה.

     

    ההפתעה מגיעה מכוון לגמרי חדש. יש איתותים מוזרים מחלקי גוף שונים.

    מגרד לי קצת מתחת לבית השחי, גם בקפלי המרפקים יש עקצוצים וגירודים מאד מטרידים

    ופתאום גם על הבטן וגם בגב.

     

    וכשאני מרימה חולצה אני מגלה "גן פורח" שדה בוער באש אדומה.

    כל גופי פורח ,כתמים אדומים קטנים וגם גדולים – כבר חשבו להדביק לי את הכינוי "פרחה" .

    אני חייבת לציין שהפעם כתמי הצבע והפריחה לגמרי לא שמחו אותי ובמידה מסוימת אפילו הפחידו.

    מאין הם באו? ולמה דווקא אלי? – זו אלרגיה – אבל למה ומה עושים עם זה?

    לאחיות במוקד הרפואי לא היה ספק שעלי לפנות לחדר מיון ומהר.

    להיבדק, לשלול סכנות למיניהן ולקבל טיפול.

    בחדר מיון -   קבלו אותי

                       רשמו אותי

                       תשאלו אותי

                       בדקו אותי

                       ספרו אותי

                       דקרו אותי ועוד ועוד...

    כל זה בצורה מסודרת ומאורגנת,

    כל פעולה בחדר אחר,על פי סדר קבוע.

    הסבירו לי שאקבל כנראה סטרואידים,

    הזריקו לי לווריד חומרים מתאימים, ולאחר כמה שעות טובות,

    הפריחה החלה לדהות והגירוי נרגע. 

    קבלתי תרופות לשבוע ונשלחתי הביתה. הפריחה נגמרה.

    למרות שהרגשתי הקלה רבה, גם לי וגם לבעלי היה כנראה

    קשה לקבל את הפרידה מן ה"פריחה".

    ולכן כשקראנו בעתון שיש פריחה על הגלבוע פריחה שהשנה בעצם הקדימה או אולי אחרה?

    לא היססנו הרבה, נכנסנו למכונית ויצאנו לדרך.

    זכרנו פריחות מפוארות של איריס הגלבוע. את הגודל המרשים של הפרח,

    צבעו הסגול הנפלא והיינו מלאי ציפייה למפגש המחודש. 

    הדרך הייתה יפה, התקופה יפה בגלבוע, בניגוד ל"אל טל ומטר".

    הגלבוע יפה ירוק חי ופורח. אבל אנחנו חיפשנו אירוסים. 

    אירוסים לא היו.

    פגשנו אנשים מיוזעים צועדים  ב"שביל האירוסים", שסיפרו על

    שמועה שרצה על אירוס שנצפה במעלה הדרך.

    לנו "שיחק המזל" וכבר בתחילת הדרך פגשנו אירוסים

    ומיהרנו להצטלם בחברתם הפורחת. רק שלושה אירוסים – אבל יפים.

    כי אנחנו חזקים בענייני  "פריחה".

     

     

    ''

    ורדי רחל

    חיפה 17.03.13

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/3/13 00:27:
      סיפור פורח.אהבתי

      ארכיון

      פרופיל

      רחל ורדי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין