| כמה כיף כשזה קורה... ופתאום מתחשק לי לכתוב על כמה זה נורא קשה לפעמים לחיות עם עצמנו, לקבל את עצמנו, פשוט עם כל הפגמים ולפרגן..לתת לעצמנו מדי פעם איזו טפיחה על השכם ולהגיד "איזה תותח אני, אני אוהב אותי". אולי זו רק אני אבל עם אחרים זה תמיד הרבה יותר קל. קל הרבה יותר לאהוב מישהו אחר מאשר לאהוב את עצמנו, קל נורא למצוא את הדבר הזה שמישהו אחר נורא מצטיין בו ואיכשהו תמיד להשוות אותו אלינו ואיך שאצלנו משום מה זה תמיד פחות טוב.. לאחרים אנחנו תמיד עושים הנחות וכשזה מגיע אלינו....אנחנו קשים, פשוט קשים עם עצמנו. כמה חבל שלפעמים אנחנו צריכים שמישהו אחר יזכיר לנו כמה אנחנו נפלאים וכמה נחמד כשאנחנו בסביבה, שמגיע לנו להיות עם מישהו שיאהב אותנו, פשוט ככה, כי אנחנו הכי נהדרים כמו שאנחנו. חבל שאנחנו לא הולכים לישון עם הידיעה הזאת וקמים איתה כל בוקר... איך זה שאנחנו תמיד דואגים קודם כל להכל ושהכל יהיה בסדר ורק אח"כ אם נשאר זמן, רק אח"כ לעצמנו? איך זה שיש כל כך הרבה דברים חשובים שרצינו לעשות, אבל אלה גם הדברים שתמיד יכולים לחכות? משהו כאן לא בסדר! העולם עובד הכי טוב כשלנו טוב וזה תמיד ככה. העולם יחייך אלינו כשאנחנו נחייך ויקבל אותנו כמו שאנחנו כשאנחנו נקבל את עצמנו... מגיע לנו להיות מאושרים ומגיע לנו לחיות את החיים כפי שתמיד רצינו לחיות אותם בעיני רוחנו תמיד יהיו כאלה שינסו לקלקל: מקנאה, מרוע, או סתם מחוסר מביטחון אבל לנו אסור לוותר לעצמנו. אנחנו חייבים תמיד לשאוף גבוה...לעולם החלומות.. להקשיב לעצמנו ולאפשר לעצמנו גם אם זה מפחיד ולא בטוח... לכוון את החיים שלנו כך שיסבו לנו אושר ולא נצטרך להביט אחורה ולהתחרט. רק אנחנו עמוק בתוכנו יודעים איך צריכים להיראות החיים שלנו. אסור לנו לוותר עליהם. לילה טוב!
|