בזמן האחרון קורה לי דבר מוזר, התחלתי לחשוב על הפנסיה.

אני עוד צעיר, לפחות ברוחי, בנובמבר אהיה בן חמישים ושלוש.

אבל אף פעם מוקדם להתחיל לתכנן תוכניות.

אומנם יש לי עוד ארבע עשרה שנים, לך תדע מה יהיה בעוד כמה שנים.

אפילו מחר, מחלות, מלחמות וכול מיני דברים רעים שנופלים עלינו.

ביבי ולפיד זוממים להעלות את גיל הפרישה לשבעים.

טוב נעזוב את הפסימיות, נעבור לאופטימיות.

אני קונה לי יכאטה, לא גדולה, מפרשית עם מנוע עזר קטן.

תעודת סקיפר כבר יש לי, אפילו רשיון בן לאומי, נסיון יש לי והרבה אהבה לים.

אני מדמיין את עצמי במרינה בהרצליה, יושב על הסיפון עם בקבוק יין.

הסירה מטלטלת בעדינות בגלים הקטנים, מחבק את אהובתי.

 צופה בשקיעה, לוגם כוס יין ואומר לעצמי, טיפש למה חיכית כל כל הרבה זמן.

אלון