כותרות TheMarker >
    ';

    I don't have a life, I have facebook


    מה שהיה, היה - ומה שיהיה, אולי.

    © כל הזכויות שמורות.

    המחבר מאשר בזאת שימוש בחומר הכתוב רק אם הודפס על נייר משובח ואך ורק אם נגמר הנייר טואלט בשרותים ואין שום נייר אחר לנגב בו.

    0

    בלדה למורה יקר

    4 תגובות   יום שלישי, 2/4/13, 01:36

    בלדה למורה יקר

    א.ב. של אהבה

     

    שלום לך יומני היקר

    כשהייתי צעיר ביקרתי בביתך ללא הפסק, מספר בהרחבה על המתרחש בעולמי, שופך אל תוך עולמך את אוקיינוס הרגשות שמילאו אותי. עם השנים התמעטו הביקורים והפכו להיות לרישמיים יותר ויותר. טכנולוגיות חדשות פרצו אל תוך חיינו, SMS  ו-טויטר השתלטו על השיח ואט אט נבלעתי לי לעולם שכולו טוב טכנולוגית, אך כה חסר אהבה.

    והנה, שוב אני כותב לך, והפעם כמו בעבר המורה הישן שלי שלח אותי אליך. אותו מורה נפלא שמעולם לא התייאש להציב מולי מראה של אמת. המורה שבעבר לא יכולתי לסבול אותו ואף שנאתי אך עם השנים למדתי לאהוב – מורה הכאב.

    כאב, עד כמה קשה לנו איתו – הוא מגיע כאילו להרוס את המסיבה של האושר שלנו, ולעיתים כשכולם ברחו כבר מהמסיבה הוא מגיע לסיבוב נוסף ומשאיר אותנו משתוקקים לעולם שלא יהיה בו כאב.

    את הרומן שלי עם הכאב התחלתי בערך מהברית מילה שלי ומאז אני הייתי הילד הרגיש שבוכה ללא הפסקה, הנער שאין לו חברים כי הוא נפגע מהם כל הזמן, הגבר שמרתק נשים וגורם להם להתרסק כשהכאב שלו מכה בו (והוא מעביר אותו להם כמו שפעת), והאב שבוכה בסרטים ושילדיו מתבוננים בו במבט של "עוד הפעם אתה בוכה???"

    לאחר ההארה שלי ההתבוננות שלי בכאב היא שונה – כשהוא מכה בי מרבית הפעמים אני עדיין נכנע לו, אבל בניגוד לעבר כשאני מגיע לשלב הסבל...אני תופס את עצמי בידיים ואומר לעצמי "או, מה אני לומד מהכאב היום?"

     

    אז זהו זה, יומני היקר, רציתי לסיים בסיפור קצר:

    פעם היו שלושה ציפורים שהחליטו לעבור מהיער בו הם גרו ליער אחר. הם יצאו למסע בבוקר קייצי ובאמצע הדרך הם החליטו לעצור להפסקה קצרה בחורשה שמצאו בדרך כי אחת מהציפורים הרגישה לא טוב. לאחר שעה קלה התרוממה לה הציפור שהרגישה לא טוב ועמדה לעוף "לאיפה את רצה?" שאלו אותה 2 הציפורים האחרות "בשביל מה לרוץ ליער שאנחנו לא יודעות אם הוא יהיה באמת טוב או לא? בואי ננוח פה, זאת חורשה נהדרת!". הציפור שהיתה באויר הביטה בחברות שלה ואמרה להן: "אתן יודעות מה ההבדל ביני לביניכם? אתם נותנות לפחד מהכאב שאולי יבוא לשלוט בכן, ואני בוחרת לחבק באהבה את הכאב שיש לי כעת בכדי לחיות את העכשיו".

     לילה טוב, ציפורים יפים ויפות שלי

    א.ב. של אהבה

    © כל הזכויות שמורות, 2013.

     

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/13 21:43:

      צטט: ~שקט~@ 2013-04-03 00:14:47

      לא מזמן יצא ספר בשם הכלים (The tool - לינק לדף הפייסבוק שלהם). בפרק הראשון הם נותנים תרגילים להתמודדות עם פחד.

      מאד! יעיל.

      נסה ותהנה.

       

      היי - אני מבטיח לנסות להנות :)

        7/4/13 06:05:

      צטט: קליגרפית 2013-04-02 10:49:03

      לחבק את הכאב ובאותה העת לאפשר לו לעוף הלאה, מיומנות שצריך לתרגל...

       

      את צודקת כל כך, את השבוע האחרון ביליתי בתרגולת כאב לא קטנה וראיתי כיצד הפחד מהכאב יכול להרוס גם את הטובים שביננו.

      בלי אהבה...אין מוצא 

        3/4/13 00:14:

      לא מזמן יצא ספר בשם הכלים (The tool - לינק לדף הפייסבוק שלהם). בפרק הראשון הם נותנים תרגילים להתמודדות עם פחד.

      מאד! יעיל.

      נסה ותהנה.

        2/4/13 10:49:
      לחבק את הכאב ובאותה העת לאפשר לו לעוף הלאה, מיומנות שצריך לתרגל...

      ארכיון

      פרופיל

      א.ב. של אהבה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין