בילדותי - השתרע לו פרדס מאחורי ביתי.
בתחומו אהבנו לשחק, ואף מצאנו גוזלים טועים, 
המהלכים חסרי אונים על הקרקע.
אהבנו לאסוף אותם, ולטפל בהם בבית.
הרוינו את צמאונם בחלב פושר, 
אותו הגשנו למקורם בטפטפת.
האכלנו אותם בחתיכות פרי קטנות, בעזרת פינצטה,
והם נענו ברצון חסר גבולות.
גם את התרגול בתעופה, לא חסכנו.

זכור לי במיוחד גוזל אחד של בולבול,
שלאחר טיפול מסור הלך לדרכו.

לאחר חודשים מס', שמעתי ציוצים בחלון ביתי
וכשניגשתי הבחנתי בפרט בוגר, שלא ברח לנוכחותי.
זו הייתה הפעם האחרונה שראיתיו (כנראה), 
לאחר שבא להפרד לשלום.

זה אחד מזכרונות ילדותי...