כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    זורעים ילד בבית הספר וקוצרים בוסר

    63 תגובות   יום שלישי, 2/4/13, 17:02

    בימי בראשית לחיות היה בית ספר, בתכנית הלימודים היו ארבעה מקצועות חובה לכל החיות: ריצה, טיפוס, תעופה ושחייה. צרוף שקיוו יוביל את הווייתם האמיצה לכבוש גבולות שמיים. הברווז היה גומא מרחקים בשחייה, הוא קיבל ציונים מעולים בכל המקצועות למעט בטיפוס, אז המורים אילצו אותו לוותר על שחייה כדי לשפר את מיומנויות הטיפוס. לאחר זמן, הוא הפך לבינוני בשחייה ובינוני בטיפוס, ובבית הספר כולם היו שבעי רצון חוץ מהברווז שאי רצונו אידה את שאהב.     הנשר הוגדר כעושה צרות. בכיתת הטיפוס הוא גבר על כולם כאצן המרחק אל פסגת העץ.  הייתה לו דרך משלו לגבור על כולם, בדרך שונה מהרצף הלינארי והתבניתי ששנים לא התחדש, ולכן נאלץ להישאר לאחר שעות הלימודים ולכתוב חמש מאות פעמים אסור לרמות. דבר זה הרס את שאיפות ההמראה שלו, אבל האמון במערכת שנתפסה כמוסד המעניק כלים לחיים הטובים היה בסיסי. הדוב כשל פעם אחרי פעם מכיוון ומורים שיפוטיים חקקו על מצחו עצלן, במיוחד בעונת החורף. מצד שני לא ראו את האמת מאחורי ההתנהלות שלו ושיש לו נשמה של פרפר, ושהזמן הטוב ביותר שלו היה הקיץ אבל אז בית הספר היה סגור..הזברה החסירה ימי לימודים רבים, כי סוסי הפוני הצדיקים הגדולים לעגו על תלבושת הפסים שלה, וקראו אחריה קריאות מגונות, דבר שהרגיש כמו סטירות לחי בפסי הנפש שלה.. הקנגורו היה בין שיאני הריצה המובילים בכיתתו, אך כוחותיו הפיזיים נטשו אותו כשהתבקש לרוץ על ארבע רגליו כמו כל חבריו לכיתה, כי חש שעלבון המילים כמו מטר אבנים ניחת על ראשו. הדג עזב את בית הספר כי לא חש בו כמו במים, לגביו ארבעת המקצועות היו אותו הדבר, ואף אחד לא הבין איך דבר כזה יכול להיות. ניסו לתקן אותו בלי להתבונן באופן קשוב לטבע שלו ולמה נכון לו. הדבורה הייתה התלמידה הבעייתית ביותר מבין התלמידים ולכן נשלחה לאבחון אצל דוקטור ינשוף שטען שכנפיה קטנות מדי ושהמיקום שלהן שגוי. הדבורה לא קראה את ממצאי האבחון שנשמרו בסוד, והיא עפה לה בזמזום משחרר למקום בו רפרפה בכנפיה אדוות רעננות.

    הברווז הוא הילד שמצליח בחשבון ונכשל באנגלית, ואת שיעורי התגבור הוא מקבל בזמן שיעורי החשבון, לכן הוא מאבד חלקי מידע מרצף לימוד החשבון, ומצליח באופן חלקי בשני המקצועות. הנשר הוא הילד בעל הסגנון האישי הנענש על טענת היסוד והאותנטית שלו- שהאמת היא תמהיל של חכמה ורוחניות, הוא הילד המעמיד אתגרים המציפים באור רענן ופורה את המסגרת השמרנית. הדוב הוא הילד הנוחל הצלחה בתנועות הנוער ובחוגים, שמצליח בתכניות לימודים אינטגרטיביות המותאמות לצופרים הייחודיים שהוא משמיע מאופק לאופק. הזברה היא הילד בעל קשיים חברתיים וקושי  בפענוח מצבים חברתיים, בזיהוי ג'סטות והבעות פנים. שצוות בית הספר לא ידע להגדיר את הבעיה שהמקור שלה גורם לסימפטום חברתי-רגשי. הקנגורו קיפל לתוך כיס הלב את הדימוי העצמי שלו ותחושה של חוסר אמון בעצמו שלא הצליח להשתחרר ממנה. מכיוון ונפגע, למסע חייו מתלווה קופת שרצים שהופכת את חזקתו לחסרונו. הדג הוא הילד שחינוך משולב היא דרך המלך שתתאים לו כמו ערוגה מזמינה לפריחה, כי בכיתה רגילה גופו ורוחו לכודים  בסלע מצמית, ולמידה בה היא כמו מסמרי פלדה בנשמה. הדבורה היא הילד שבית הספר קימט את כנפיו ואת המוטיבציה שלו. אך, בעזרת האמפטיה המכילה של הוריו שדחפו להתנסות ולטעות, הצליח לפרוש כנפיו לפיסת שמיים בה הצלילים צבעוניים.

     

    באישון:

    החינוך הוא האמצעי הנושא על גבו את הרס היוצא מן הכלל        

    למען המטרה שהיא – מפעלי טובת הכלל..

     

     

                                R.Z Greenwald   -  מתבסס על הכנת ילדינו להצלחה  

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/13 11:51:
      דודרובנר היהלום שבכתר. ניכר בעצמת מכחולך שאתה איש נדיר, ידען ומוכשר שכותב מעל לזרם. אתה ממטיר לבה רותחת של נתונים ניתוחם ומסקנות. דבריך הם מים חיים לחינוך החמסיני והמקמיל. לצערי, איני מכירה אותך, אך הייתי רוצה לראות כיצד שרביט האוצרות שלך נוגע בחינוך, מותיר עקבות ומוצא את הדרך להיות נוכח במציאות החינוכית.
        27/4/13 11:46:
      זיוה גל היקרה. לשוט על גלי הדמיון, דרך המילים, אינן מוליכות אותי יד ביד עם המערכת שהיא כמו עדר מסתער, אלא מעמידות אותי מולו.
        23/4/13 17:03:

       

       

      בית-ספר לחיות - הכנת ילדינו להצלחה -- ר. ז. גרינוולד                                                                                 

       

      (5:19)

      ''

       

       

      "החינוך המיוחד" -- מפעל אצילי אשר הוקרב על מזבח הסטנדרטיזציה.    

       

      הקדמה


      ההומוגניזציה(1) ההולכת וגוברת בבתי-הספר שלנו היא ללא ספק הסיבה העיקרית שביסוד עלייתם הפתאומית והמהירה של עלויותיהם (על חשבון ההורים ומשלם המסים). להלן הייתי רוצה להתמקד בתוצאה היקרה, והמזיקה ביותר של הסטנדרטיזציה(2): העלייה האסטרונומית שחלה בעשורים האחרונים במספר התלמידים המוגדרים כבעלי "צרכים מיוחדים"(3) 

       

      היסטוריה    

       

      נחוצה פרספקטיבה מסוימת כדי לטפל בנושא רגיש, באופן כה קיצוני. תקופה מאד ארוכה, בתי-הספרהרגילים לא טיפלו בילדים אשר סבלו מליקויים אורגניים שהיקשו באופן רציני על התפקוד הגופני ו/או השכלי שלהם. ילדים אלה נהפכו למצורעים; הם הוגלו למוסדות מחרידים אשר החזיקו אותם רחוק מהעין הציבורית והותירו אותם בלתי מצוידים להתמודדות עם החיים, למעשה בכל רמה. כאשר החלטנו באופן קיבוצי, במקום להוציא, לכלול את הילדים האלה, כחלק מהחברה, היה זה אות להארה נעלה של תרבותנו. אזרחי ארץ זו בחרו ברצון לשאת בטרחה ובהוצאה לספק מקום לילדים אלה בתוך מערכת החינוך, ועשו כל מאמץ להעניק להם חיים יצירתיים עד כמה שאפשר.

       

      במילים פשוטות, כך קרה שהחינוך ל"צרכים מיוחדים" התחיל, ומעט אנשים היו צרי-עין לגבי ההוצאה הנוספת אשר הייתה נחוצה כדי לטפל באנשים מחוסרי המזל האלה שהיו אחינו ואחיותינו. אמות-המידה לקבלתם של ילדים לתכניות אלה היו מוגדרות במידה סבירה במונחים של חוסר תפקוד שניתן למדידה, מבוססות על נתונים פיזיולוגיים אשר ניתן היה לצפות בהם -- תגובות נירולוגיות, תפקודים ניורומוטוריים, תגובות נירו-פסיכולוגיות, התנהגות קינסטטית, וכד'. את רוב האבחנות אפשר היה ליחס להפרעות ביולוגיות אשר ניתן היה לצפות בהן מתחת למיקרוסקופ.

       

      המצב כיום 

       

      ואז, במהירות מדהימה, משהו נורא קרה ל"מערכת החינוך לצרכים מיוחדים", אשר נוצרה בתמימות, מתוך כוונות טובות: היא הפכה לכלי בידי מערכת חינוך הכפופה לסטנדרטיזציה. תוך שנים אחדות, מורים ויועצים ופסיכולוגים של בתי-ספר, ולבסוף הורים חרדים אשר דעתם הוסחה  על ידי דרישות בתי-הספר, כולם התחברו יחד כדי לעשות מ"החינוך המיוחד" גנזך לכל הילדים אשר לא התאימו בדיוק לתבנית הסטנדרטית. ילדים אשר בימים עברו היו מצרפים אותם בחפץ לב לכיתות -- ילדים אשר היו יותר פעילים מאשר אחרים, או פחות מרוכזים, או יותר מעוניינים בדברים אחרים מאשר בשיעורים בהם השתתפו, או שהיו להם כשרנות ונטיות בלתי מקובלים, או שלמדו נושאים שונים בקצב שונה -- כל אלה נלקחו מהכיתה הסטנדרטית, לתוך כיתות של צרכים מיוחדים. ברדיפה המאוד אכזרית אחרי האחידות, בוטל הגיוון הנפלא של הכיתות מהימים עברו, למען המטרה, אשר גוברת על הכל, להשיג כיתה משוחררת מגורמים המסיחים את הדעת, אשר מכילה רק "ילדים טובים" שהם צייתנים, רגועים, קשובים, עושים את שעורי-הבית שלהם, ומעל הכל משיגים ציונים טובים בסוללה אחרי סוללה של מבחנים סטנדרטיים, אשר גדלים במספר ובהיקף כל שנה.


      כדי להשיג הומוגניזציה זו של הכיתה, צריך היה "לאבחן" ולהגדיר את כל הילדים הלא-סטנדרטיים כ..חולים במחלה איזושהי, אשר תצדיק את הוצאותיו של החינוך המיוחד.  וכך, בעשור או בשני העשורים האחרונים, קם צבא רב של מה שקוראים הפרעות -- חסר בריכוז, הפרעה של היפראקטיביות, הפרעות בקריאה, הפרעות קוגניטיביות, ועוד רבות אחרות -- אשר לא התחקו, או לא ניתן היה להתחקות, אחרי אף אחת מהן כדי להגדירן כתפקוד פיזיולוגי לקוי כלשהו. אבחנות פסבדו-מדעיות אלו הביאו לידי כך שעל דור שלם של ילדים לא-סטנדרטיים תודבק תווית של בעלי תפקוד לקוי למרות שהם אינם סובלים משום דבר, חוץ מהמחלה: שהם מגיבים בכיתה בצורה שונה מהתלמיד הצייתן והנוח הממוצע. כאשר תהליך זה של הדבקת תוויות והפרדה מופעל על מבוגרים -- כפי שנעשה בברית-המועצות במשך דורות אחדים -- קמה זעקת מחאה כללית אשר מגנה את התופעה כביטול מרושע של החופש והגוון האינדיבידואליים. אבוי, כאשר אותו תהליך מופעל יום-יום על יותר ויותר ילדים דווקא בארצנו, בקושי קם קול מחאה אחד. והמעטים האלה אשר מתנגדים, ננזפים קשות על כך שהם תוקפים את בתי-הספר!

       

      פתרון  

       

      ביטול הסטנדרטיזציה של הצעדה-הצפופה (lockstep system) בבתי-הספר, החל מטרום-בית-הספר והלאה, יכול לבטל למעשה בין-לילה את רוב ההוצאות של החינוך המיוחד המכבידות עלינו, ואשר מאיימות לסבך אותנו בסחרור עולה ואין סופי של דרישות מימון. כל מה שהיה נותר וכל מה שצריך להיוותר הוא ה"חינוך המיוחד", כפי שהובן עם היווצרותו, הדואג בשקידה לילדים בעלי לקויים אמתיים אשר ניתן לזהותם מבחינה פיזיולוגית. 

       

      מצב בבתי הספר   

       

      כפי שאני אומר חזור ואמור, מה שאנחנו רואים בבתי-הספר שלנו היא ההתנהגות המיואשת של מחנכים אשר דורשים להחזיק בפעולה מערכת מיושנת ובלתי שייכת. בתי-הספר הנפוצים היום מוקפים כישלון, וכפי שממשלות ומנגנונים ביורוקרטים תמיד עושים, הם חוזרים בעצמה מחודשת לנוסחאות הישנות אשר כשלו. הם הופכים למגבילים יותר, למכבידים יותר, ליקרים יותר, לנתונים יותר למליצות וקוראים לפטריוטיות מוגזמת או עיוורת. בינתיים, החיים עוקפים אותם, והם, או שישתנו בעצמם, או שההיסטוריה תאלץ אותם להשתנות בכוח.

       

      מי יכול להטיל ספק בכך? רוב העולם הקומוניסטי התפטר תוך מספר חודשים מההומוגניזציה הנוקשה שלו. מחנכים יפנים בולטים מתמודדים עם נטישת מערכת חינוך המגבילה ביראה, אשר מפיקה כל כך מעט בדרך של מחשבה מקורית או של התנהגות עצמאית. כמה זמן יעבור בטרם תיפטר מדינת ישראל -- והעם היהודי – "אור לגויים", מהאזיקים של הסטנדרטיזציה הנוקשה בבתי-הספר שלה, ותיפתח סוף-סוף את מערכת החינוך שלה להשפעתם היצירתית של הגיוון, השוני, והשינוי ? 


      -------------------------------------

      (1) הומוגניזציה של בית-הספר / כיתה הומוגנית.- כיתה שתלמידיה שווים זה לזה בהתפתחותם, בכישרונותיהם,  ובידיעותיהם.

      (2) סטנדרטיזציה של העיסוק של התלמידים ושל המורים.

      סטנדרטיזציה.-  צמצום מספר הסוגים השונים של תוצרת מסוימת והעמדתו על דוגמה טיפוסית אחת או דוגמאות טיפוסיות אחדות.

      (מלון לועזי-עברי, דן פינס. הוצאת עמיחי, תל-אביב. 1964)

      (3) הומוגניזציה וסטנדרטיזציה המביאות לדהומניזציה של בית-הספר.

       

       

       

       

      נחוצים לנו פחות אחידות -- פחות הומוגניות -- והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו. 

       

      בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.

       

      אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, היתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להדמות לבתי הספר הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הפיני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידיאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם  נעתיק את בתי הספר של מישהו אחר, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהפינים חיים. לבסוף, ראוי לציין שבפינלנד עצמה נמתחת ביקורת גוברת והולכת על בתי הספר שלהם, ומספר גובר והולך של מחנכים פינים משקיע זמן ומאמץ רבים ללמוד את בתי הספר האמריקאיים ולנסות לעצב את בתי הספר הפינים על פי הדגם של בתי ספריהם!

       

      אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המונטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים,  בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבאלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.

       

      אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה -- למעשה אין סופית -- של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות,  שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה. 

       

      לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי-פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם -- שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! -- לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.

       

        23/4/13 14:49:

      מתי התפקיד הבא?
      את מתאימה להיות שרת החינוך.

        21/4/13 09:39:
      Shimon Rosenberg היקר. הסיפור הזה מהווה השראה לחינוך שלא צריך להרכין ראשו בפני המערכת. מורים בעלי חזון, מעוף, להט ואמפטיה הם בעלי ערך רב, כי הם מודל להשראה ולחיקוי. מאידך, מורה כבוי ושחוק, מורה שהוא טכנאי הוא מורה מוות...
        21/4/13 09:36:
      יסינראל היקרה. הסיפור דלעיל מייצג נקודת מוצא המעוררת את הצורך בשינוי האידאולוגיה החינוכית הקיימת. לימוד באמצעות הטכנולוגיה המקוונת היא כלי חדשני שמאפשרת את קצב התקדמות התלמיד על פי יכולותיו ומעלה את המוטיבציה הפנימית שלו. הערכת התלמיד אינה שיפוטית אלא לפי התקדמות התלמיד. התלמיד שותף לתכנים בהם בוחר להתמקד, המורה מנחה ומנתב למידה עצמאית ויכולת לנפות את התפל מהעיקר. אכן, מהפיכה שמצריכה זמן עד שתחלחל למערכת החינוכית המשופעת במורים הכבולים לשיטת ההוראה הפרונטלית.
        20/4/13 17:43:

      החינוך הוא האמצעי הנושא על גבו את הרס היוצא מן הכלל - אם זה "תלוי" בה - לא יצאו ממנה אישים דגולים.

      אבל מי שהוא נשר - יגבר ויעוף למרות זאת.  

      מעבר לשיטה הנפסדת - מרבית התלמידים יהיו גם בבואה של מוריהם. במקרים מעטים גם המורים הם נשרים או דגים (וכו) שהאינדיבידואל החזק שלהם לא אולף והוכנע ומועבר לתלמידיהם - לפחות לאלה היודעים להפיק את ההזדמנות שנקרתה בפניהם.   

        20/4/13 16:54:
      ואולי ההתמודדות עם האתגר [אין באמת פתרון למצב האנושי מרובה הפנים] הולכת ומתאפשרת הודות לטכנולוגיות החדשות המספקות פלטפורמות מגוונות של למידה, של דיאלוגיות, של רשתות חברתיות [רשת של ברווזים, רשת של זברות וכך הלאה]. הפדגוגיות יגיעו אחרי הפיתוח הטכנולוגי ובקרוב. זה מוכרח לקרות. מה דעתך? דעתכם?
        19/4/13 12:53:
      אחאב, יקירי. כהמשך לתגובתך, רציתי להוסיף, שהמציאות לחוד והחינוך לחוד.. והפתרון יתאפשר במתן חופש בחירה לכל תלמיד לבחור את תחום החוזקה, הסקרנות והעניין שלו. כך יצמחו לאזרחים התורמים לקידום האינטליגנציה והמוסר האישי-חברתי.
        19/4/13 12:48:
      fox angel היקרה. הוראה היא שליחות, אני מקווה שמנגנוני החינוך ישכילו להתייחס לכל תלמיד כפרט ייחודי במקהלה הציבורית, כדי שיהפוך לאזרח טוב, בעל אחריות חברתית, אופי מגובש וכוח פנימי.
        19/4/13 12:45:
      מטפלת באמנות-אירים יקירה. שמחתי לקרוא על המיזם שאת נוטלת בו חלק, שהוא פנינה מדהימה בים החינוך. הדרך והמחשבה על צרכי הילדים בגישה היוצאת מהקופסה מעוררת הערכה למערכת המוגדרת כשמרנית. הצלחה זה לא משהו שקורה בטעות, וצמיחה אישית זה בידיים של בית הספר. תודה לך.
        19/4/13 12:41:
      אחאב היקר. אכן, הקונפליקט קיים בכל מעגלי חייו של הפרט , המתח נוצר בשל חוסר ההלימה בין הצורך באותנטיות אישית לחברה מסרסת. בית הספר הוא המסגרת הבונה את מתאר התלמיד שנזרע בערוגתו. חינוך הוא השקעה דינמית וכל הזמן צריך להיות קשובים לצרכים העולים מהשטח, לשנות ולשפר. זו השקעה כדאית כדי שהחברה העתידית לא תראה כמו החינוך של היום.
        19/4/13 01:20:
      אהבתי גם את הדימויים לחיות והרעיון שכל ילד זקוק לתשומת לב אישית כדי לפרוח.

      צטט: גילהסטחי 2013-04-18 16:23:07

      מטפלת באמנות-איריס היקרה. גן חיות ודת, שניהם עולמות סגורים, שקל בהם לאלץ את יושבי הכלובים להתנהג כפי שאנחנו רוצים, מתוך הפחד. גם אני בדעה שהשינוי הוא תהליך בו התלמיד יחיה חיים אישיים ראויים תוך אמפטיה לזולת ולסביבה, ושהדבר יתאפשר על ידי גיבוש תפיסות אתיות של מורים.

      אני חשבתי כמוך.... ולעיתים עדין חושבת אולם אני עובדת כבר שנתיים בתוכנית העצמה דווקה בבתי ספר דתיים בה הנערים מקבלים שעה להיות ללא שיפוט וביקורת וליצור או לשחק....  בקבוצה קטנה עם/מול מבוגר, נערים "רגילים" שהמחנך והיועצת אפשרו להם לצאת לשעה כזו ... נכון זו רק שעה אבל.... הכניסו אותי מטפלת באמנות לא דתייה ועוד לאווים של הנורמות הדתיות להנחות שעה כזו..... זו פעם ראשונה שאני אוהבת ומאמינה בתוכנית שמערכת החינוך מפתחת (אני בריקודיי טנגו עם המערכת מעל ל 20 שנה) לכן חשוב לי לכתוב שלמרות כל החסרונות הרבים מאד!!! יש התקדמות ופתיחות והכי חשוב רצון אמיתי להקשבה אמיתית 

        18/4/13 16:46:

      אי אפשר לנתק את מוסדות החינוך מהמציאות שבה הם פועלים.

      בעבר - הסתפקו בקרוא וכתוב ובמעט כישורים מספריים.
      המציאות המשתנה בקצב מסחרר מקשה על בית הספר להיות רלוונטי.

      ליבי למורים שאמורים לספק איזו "סחורה" שאין להם. 

      מעולם לא היה האתגר במערכת החינוך כה גדול. 

      הקונפליקט בין הפרט לכלל אינו נחלת מערכת החינוך לבדה. 

      נמצא אותו בכל מערכת. 

      תודה :) 

        18/4/13 16:26:
      בילבית-גינגית יקירה. תודה. את המסרים אנו חווים כאינדיבידואלים, שהרי אנו פרטים במציאות שאנו מנהלים אתה דיאלוג, כדי לגלות את הנכון והצודק.
        18/4/13 16:23:
      מטפלת באמנות-איריס היקרה. גן חיות ודת, שניהם עולמות סגורים, שקל בהם לאלץ את יושבי הכלובים להתנהג כפי שאנחנו רוצים, מתוך הפחד. גם אני בדעה שהשינוי הוא תהליך בו התלמיד יחיה חיים אישיים ראויים תוך אמפטיה לזולת ולסביבה, ושהדבר יתאפשר על ידי גיבוש תפיסות אתיות של מורים.
        18/4/13 16:16:
      טבע חופשי היקר. החינוך מתחיל בקשר שנוצר בין התינוק לאמו. חווית הקשר הראשוני (אם שנענית לצרכיו-לבכיו, או שלא נענית), תגבש את מערך תפיסותיו ופעולותיו ותשפיע לאורך כל חייו בסיטואציות שונות, מול אנשים ובמצבי קונפליקט.
        18/4/13 16:10:
      amnondahan היקר. התרנגול מככב בסיפור על בית הספר לפיתוח כישורי מנהיגות, הוא לומד במסלול - ערכים חברתיים ולאומיים, יחד עם הנחש והשועל...
        18/4/13 15:10:
      נושא מרתק, כתוב מקסים.
      אכן מערכת החינוך היא סוג של גן ן חיות אפשר לומר תנ"כי... סוף סוף מתחילים לצאת מחוץ לתקופת התנ"ך, למרות שהתנ"ך הוא ספר על זמני ויוצא מן הכלל.... אך המערכת הבינה אותו פעמים רבות ברדידות (כמו בדתות אחרות) השתמשו בקליפת המסרים ולא במסרים עצמם.... אני רואה את מקומות במערכת שמתפתחים, מביטים ומקשיבים לצרכיי הילדים ומקווה שהמגמה הזו תמשיך לצמוח ולהתפתח
        18/4/13 13:03:

      חינוך זה תפקיד מרתק וחשוב!!

        18/4/13 12:12:
      גילה התרנגול ...מה עם התרנגול ?אהבתי את האלגוריה יופי של דימויים .
        14/4/13 13:38:
      דן ספרי היקר. חינוך זו לא חבילת ידע שנבחנים עליה. חינוך זו ההכשרה להיות אדם טוב וראוי, חכם ותורם לקהילה.
        14/4/13 11:01:
      מסתבר ש"חינוך ילדים " זהו עניין מורכב ביותר...קטע מעניין שאפשר ללמוד ממנו רבות.
        6/4/13 14:38:
      עצבן היקר. כתיבה זה הערוץ שבאמצעותו הכותב מעביר את השפה. השפה יוצרת קשר של העברת מידע הרלוונטי לנושא. הצורה, הסמנטיקה והפרגמטיקה, אין בהם כדי לזלזל במיומנויות השפה והחשיבה של הקורא. כמו כן, אין בכוונתי לטפל בחולשות החינוך דרך השפה הכתובה, אלא לחשוף ולעורר מודעות לצורך בשינוי.
        6/4/13 14:34:
      ההלך יקירתי. תודה, דרך המוצא מעלה את השאלה, מי אנחנו ולאן פנינו מועדות.
        6/4/13 11:53:
      כל כך חבל לקחת משל כל כך יפה ולהרוס אותו בהסבר שבא אחריו. דומני שזה גם מצביע על שני כשלים של מערכת החינוך - הראשון הוא מניעת האתגר (וכאן האתגר הוא באמת קטנטן) מהילד כאשר לועסים לתוך מוחו את התובנות הרצויות. השני הוא ההנחה שיש בידנו את אותן תובנות נכונות וחינוך משמעו - להטמיע בילד את אותה "אמת". בקיצור חבל.
        6/4/13 11:09:
      משל יפה...
        6/4/13 10:08:
      הלנה היפה יקירה. החינוך פשט את הרגל, כי הוא הופך את הילדים לחפצים, אינו מכשיר לבנאדמיות, אלא אומר לרוץ למטרה בה הדשא שלו ירוק יותר משל השכן -דבר המנוגד לטבעו, וזה מוביל לתחושת אומללות וחוסר סיפוק.
        6/4/13 10:00:
      עיו קשובה היקר. כשמקשיבים לטבע האדם, ולא מתחרים במצליחנות, זוכים לחיות חיים אינטלקטואליים ורוחניים שהם חיים תבוניים הנוגעים בשלמות הומנית והגשמה עצמית.
        5/4/13 21:22:
      אכן נכון ובעיקר זה בולט בתחומי המאנות השונים. הורסים את הדמיון והורסים את היצירתיות.
        5/4/13 21:12:
      טוב!
        5/4/13 14:22:
      באבא יאגה היקרה. אכן, הקושי מתבטא בכל תחומי החיים וניתן למצוא קושי חברתי רגשי ולימודי בו זמנית. אי לכך, חשוב דיוק האבחון כדי שניתן יהיה להעניק טיפול אינטגרטיבי אפקטיבי.
        4/4/13 18:19:
      נכון
        4/4/13 15:31:
      SHAKED ADIV היקרה. תודה לך. כשאנחנו מקטלגים אנשים הם הופכים לסטראוטיפ חברתי, ובכך אנו מבטלים את הפרופיל שלהם כבני אנוש בעלי זהות עצמית ייחודית.
        4/4/13 15:25:
      rossini היקר. בכוחך לגעת באנשים בעזרת מטעמים משובחים, ונוף מוזיקלי ערב. ביכולתך לזמן שפה המרחיבה את בלוטות הנפש לשיאי טעם. וזו גדולתך ואומנותך.
        4/4/13 15:23:
      יורם גרוסר היקר. הרקיע מעבר למציאות ממתין לבעלי הכוח הפנימי הבוחרים לצעוד מעבר לפסגות הקיום האנושי.
        4/4/13 15:22:
      ברוךהלוי-סגל היקר. ציטטת משפט רב משמעות לבריאה העצמית. משמעות החינוך לאותנטיות היא שכל ילד נולד עם טבע ראשוני, ועלינו לעזור לו להגשים את הטבע שנולד אתו באופן מיטבי וסובייקטיבי, לקחת אחריות על החירות שלו ולמלא אותה בערך. בכך יתחבר להגשמת הטוב שלו, ולא יהפוך להיות חיית עדר.
        4/4/13 13:14:
      אהבתי
        4/4/13 10:59:

      אם היתה לי יכולת הכתיבה שלך, היתי מאריך.

      בגלל שאין לי, אסתפק  בכוכב.חיוך

        4/4/13 08:43:
      אחחחחח איזו פיסת שמיים
        3/4/13 21:12:

      גילה היקרה,

      כה אמרה חברתנו דוקרטור לאה: -

      "החיות אינן יכולות ללמוד ולהתאמן על פי התכונות הגנטיות שלהן, כל חיה והאופי המיוחד לה...."

      אוסיף ואומר, שהאדם הוא בעל-חי היחיד היודע לבשל את מזונו והיחיד שיש לו בעיות פיננסיות.

      ממרום גילי אני מצהיר שמערכת החינוך בארצנו כשלה. חופשות ושביתות וחגים מתמשכים

      לא מותירים די זמן ללימודים.חשתי זאת בעליל כאבא ל-4 וכסבא ל-6 .

         המשך שבוע טוב,

           ב ר ו ך

        3/4/13 17:04:
      מכבית - coach לכתיבה היקרה. מורה טוב אמור להיות מודע למה יקדם את הילד למקום גבוה יותר. השאלה היא האם המורה מודע ומבין מה הוא עושה? התלמידים צריכים את המחנך כי הם אינם בשלים להבין. לרוב התלמידים היוצאים מהמערכת שמרסקת את אושרם ונקלטים בצבא או באקדמיה, חווים צמיחה, התעלות ופיצוי.
        3/4/13 16:48:
      ישראל איגרא - isig היקר. בבית הספר, תפקיד המורה הוא חינוך. עיצוב אופי התלמידים, אישיותם וחוזקותיהם. בפועל, למורים כישרון תוכיי להעביר ידע אקדמי באופן יבש, ללא מתן כלים לחשיבה עצמאית ובקורתית. ההוראה מיועדת לתלמידים המובילים בכיתה המכתיבים את קצב הלמידה.כדי לתת מענה לתלמידים מבריקים הזקוקים לליטוש, או למתקשים בשל בעיית קשה או לקות למידה, על בית הספר להתנהל באופן גמיש, ועל המורה לארגן את מערך השיעור בהתאם לסגנונות הלמידה שבכיתה, לאפשר התנסות, ללמד אסטרטגיות ולהעביר אחריות ללמידה. לחלופין ניתן לדון בעניינם בוועדת שילוב כדי לקבוע זכאותם לקבל תמיכה במסגרת בית הספר, ולא להעביר את הבעיה כיתה בלי לקחת עליה אחריות.
      גמני חושבת שנדרשת מהפכה גמורה בחינוך. למען האמת, אני בשעתו לא אהבתי מסגרות ופרחתי רק באקדמיה. אני מאמינה שנדרשת סמכותיות, אבל מאחר והידע נגיש צריך ללמד כלים וחִברוּת, ולהזהר שלא להרוס את היצירתיות. איך, זו שאלה קשה.
        3/4/13 16:18:
      אדיבפרידמן היקר. החינוך הפך לעסק כלכלי, בודקים הישגי תלמידים והספק מורים, ולא מתמקדים בחינוך של ערכים, נורמות, אתיקה, לא מלמדים לחשוב אלא מציעים לפסוע בתלם שמישהו אחר חרש, לא מפתחים אוטונומיה וכוחות נפשיים.. לכן הציבור מופעל מתוך לחצים חיצוניים, אינו חופשי ונותר כלוא במערת הבורות.
        3/4/13 16:07:
      נערת ליווי היקרה. שמחה שבאת להסתופף באוהל.. ולסוגיית החופש והגבולות, מתי כמה ובאיזה מינון? החופש הוא תשתית התרבות והאינטלקטואל. הבשורה של חינוך חדש מבוססת על החופש להיות עצמאי ולקחת אחריות. במקום לעצב את הילדים לפי החברה, יש לעצב את החברה לפי טבע האדם, כי הסוס נועד להיות סוסי, ועץ התפוח יצמיח ילד תפוחי. טבע האדם הוא גרעין המגדיר את נתוניו הייחודיים, ועל החינוך להעניק הזדמנות לפתח את האנושיות באופן כללי. מה גם, שאשמח לשמוע את סיפורך..
        3/4/13 15:56:
      קנולר היקרה. כשהולכים לרופא, קיימת ציפייה שהטיפול ישפר את המצב הבריאותי ולא להפך..
        3/4/13 15:45:
      החיים כסרט היקר. פיתוח אדם מוסרי, ערכי,חושב, בקרתי אינטלקטואלי, בעל כישורים חברתיים ואזרח טוב, מצריך התמודדות מול: הורים, ילדים וממסד. על ההורים לראות את ילדם בטווח הרחוק, על הילדים להיות תחת משמעת - לא כוחנית, ולמידה חוויתית, ולראות את אנטרס הממסד שאינו רוצה תלמידים חכמים, כי ככל שיהיו יותר חכמים, יהיה קשה יותר לשלוט בהם.
        3/4/13 15:36:
      דוקטורלאה היקרה. משורר אירי בשם ויליאם בטלר ייטס כתב: "חינוך איננו למלא את הדלי, אלא להצית את האש". בעיני החירות וההגשמה העצמית הם הערך העליון. לכל אדם יכולות, יצירתיות ודמיון, על החינוך להדליק את הבעירה הפנימית, ככל שטחנות האנרגיה הפנימיות יפעלו בעצמה חזקה יותר, כך, האדם יהיה פורה יותר, מפותח בנאדמית, חברתית ואזרחית, מכיוון טיפוח אדם אנושי ומקומי זה יעד החינוך.
        3/4/13 15:29:
      אטיוד5 היקר והמאתגר. אחריות = חופש. כשאין לילדים אחריות משמע שאין להם חופש בחירה. כל חובה מעמידה מולה ענישה, והפחד הוא דגם להתנהגות שאינה מוסרית.
        3/4/13 15:27:
      pianokara היקרה. בדת יש אמיתות שלא משתנות, הן העיקר והשינוי הוא הטפל, אך אני מאמינה שהשינוי הוא העיקר.

      המשל יפה!

      במציאות האפורה, בית ספר ממלכתי, מעצם מהותו ויכולתו, מרוכז בטיפול בממוצע, או בחציון.

      המורה, מול 30 תלמידים ויותר, לא יוכל או לא תוכל להתפצל.

      עדיין, המבחן הוא היכולת לאפשר צמיחה של יכולות אישיות מבריקות במקום לדכאן והפניה נכונה לסיוע של הנחשלים.

        3/4/13 12:32:
      אהבתי ישר את הנושא "זורעים ילד בבית הספר"... מעניין. הפתרון כמעט מתבקש, והוא - במקום לעשות את כולם ממוצעים, לתת לכל אחד להיות המלך של הכישרון המולד והמסויים שלו, לשלב יכולות כמו "פאזל" וכך איש איש במקומו יביא לתועלת הרבה ביותר לקבוצה, נמצא שטובת הכלל לא רק שלא נפגעה אלא שופרה לאין ערוך... את צודקת בתארך את המצב כיום בחינוך, הסיבה היא שמי שמנהל אותה הם אנשים רדודים והייתי אומר "סוחרים", שהשלטן בידיהם, הם אינם אנשי ספר ואנשי הדרכה, לכן הדברים ממשיכים להראות כך במערכת החינוך. עצוב שזורעים ילד בבית הספר וחוסמים אותו במקום לפתח אותו. יום יבוא וכל זה ישתנה, ונראה ימים הרבה יותר טובים.
        3/4/13 12:27:

      גילה,

      לפני הכל, אני אוהבת איך שכתבת.

      אני יכולה לתת רק את נקודת המבט שלי. רק שאת שלי. לא של מערכות, לא של מורים, מחנכים, מנהלים ואחרים.

      כתה שיש בה הרבה תלמידים ומורה אחד, לא בנויה תמיד לראות ולהרגיש בעיקר פרטים.

      הורה שיש לו אפרוח אחד בכל נקודת זמן, הרבה פעמים, בטוח שהאפרוח שלו, לא משנה איזה סוג של חיה הוא אותו אפרוח, הכי מיוחד מכל האפרוחים האחרים, צריך צמר-גפן מיוחד רק לו :))

       

      אני יכולה לספר לך את הסיפור האישי שלי, בטח כמו שיכולים עוד רבים (טובים יותר או פחות מוצלחים קריצה ) 

       

      לי לפחות עשית כאן המון לחשוב. על חופש מצד אחד, על ילדים שיכולים לעוף מצד אחד, אבל צריכים מסגרת, כי אחרת הם יכולים לעופף רחוק מדי, או מחוץ לגבולות. לפחות מחוץ לגבולות "המקובלים"  

        3/4/13 12:13:
      תודה. אלגוריה מעניינת
        3/4/13 12:05:
      חזק. אבל הבעיה שאין לזה ממש פתרון....
        3/4/13 11:15:
      הרשומה ברורה לגמרי "חנוך לנער על פי דרכו". כדי שמערכת לימודית תהיה מוצלחת, היא צריכה לזהות את התכונות המיוחדות של הלומדים, להגדיר מטרות על פיהן, ולהיות למרות זאת, גמישים בגיוון המטרות על פי התלמידים. קיבעון אפריורי של מערכת, מותאם כפי שיהיה לאידיאולוגיה של החברה ומערכת ההוראה, לא יצליח להשיג את המטרות הראויות של הוראה. הרעיון הנכון הזה, נתקל בחומה בצורה. לכל חברה אנושית, ללא הגדרת היקפה, יש אידיאולוגיות חינוכיות. החברה תובעת להקנותם למתחנכים. היא מוכנה לוותר ,לעיתים, לגבי דרכי ההעברה, אבל לא על תוכן הערכים. כאן יכולות להתעורר בעיות של דרכי ההקנייה, של גיל המתחנכים ועומק המשימות ועוד. רק מסגרות לימוד פרטיות, בעלות כיוון ותוכן מסויימים, יכולות להקנות ערכים ותוכן לנער "על פי דרכו". בישראל, העניין אינו מעשי לגבי כל תלמיד. גם בתי הספר הדמוקרטיים או הדומים להם בשמות אחרים, אינם תשובה לכל תלמיד, אלא לחלק מהתלמידים הנרשמים אליהם. והבעייה נשארת בעינה: החיות אינן יכולות ללמוד ולהתאמן על פי התכונות הגנטיות שלהן, כל חיה והאופי המיוחד לה...
        3/4/13 10:29:
      מה רע בציות לסמכות? האם עד בעד הפרת חוק, למשל?
        3/4/13 08:35:
      משל מקסים, נכון ועצוב. לא הייתי זקוקה להסבר.
        2/4/13 20:40:
      אטיוד5 היקר. איני מצליחה להבין את כוונתך. בעיני תיקון החינוך נדרש בשינוי המודל החינוכי המבוסס על מודל הגישה הסמכותית (אין התייחסות לגורם האנושי, השגת מטרות הארגון), המעצבת מגיל הגן ציות לסמכות. השינוי יקרה בטיפוח הסקרנות, העשרת הידע, אפשרות הצמיחה האישית והתודעה של התלמידים.
        2/4/13 19:46:
      אפשר להשוות את השגי האנושות עד לפני כ- 200 שנה עם השגיה כעת. בין השאר, למשל, שאת מסוגלת להביע פה דעה ולקבל מאות צפיות. הכל תודות למוסד בית הספר לכל.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין