[מעלה פוסט זה לרגל יום השואה הקרב ובא על מנת לחשוף ולו במעט את עמדתה של הציונות הדתית המשיחית(ישיבת מרכז הרב, ראשי גוש אמונים)-אסכולת תלמידי הבן של הרב קוק כלפי 'פשר השואה]

"גורלם של התחייה הלאומית ושל הבניין הישראלי גזורים וחתומים מראש מפי עליון: לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות. הצו ההיסטורי האלוהי, של קץ הגלות, המגולה והמבורר, כתב הרב צבי יהודה קוק(הבן), איננו ניתן להשתנות ולהסתלף, לא על ידי רשעות הגויים ונפתולי עיקשותם ולא על ידי שגיאותינו ונכרי סטיותינו. האיחורים והעיכובים הקצרים אשר כל אלה יכולים לגרום לו, אינם יכולים בשום פנים להסב אחורנית את גלגולו המתקדם ועולה בוודאותו המוחלטת". ב"קץ המגולה" הנפרש עתה בפנינו ונחשף לנגד עינינו בכל 'ודאיותו המוחלטת', כלה ונחרצה היא, אפוא, המפעל הציוני הולך לגאולה שלמה ולתשובה שלמה". (...)המהלך המשיחי של שיבת ציון המודרנית לא התמצה כאן רק במישור הלאומי לבדו, רק בקיבוץ הגלויות ובריבונות על הארץ, אלא התפרש כמומנט בונה בתוך מהלך קוסמי אוניברסלי של גאולת עולם ומלואו. אמור מעתה: 'ההכרח ההיסטורי' אחוז ב'החלטיות קוסמולוגית', על היסטורית, ושניהם ערבים יחדיו לעתידו המבורך של הבניין. זוהי אפוא הגרסה החדשה של רעיון הקדמה מבית מדרשו של הראי"ה קוק(האב)".

לפי הבנתי, תפישה משיחית החלטית זו של תולדות הציונות ומדינת ישראל, קשורה קשר עמוק לשואה ולרישומיה(היא התנסחה תקופה קצרה לאחר השואה). לכאורה, זוהי טענה מפתיעה ותמוהה. אדרבא, ישאל השואל, האם לא טרפה השואה את כל הקלפים בתקוות הגאולה המקורית של הראי"ה קוק- תקווה שתלתה עצמה ביודעין ברעיון הקדמה האוניברסלית? אמת, יוסיף ויטען, הראי"ה קוק עצמו, שנפטר מן העולם בטרם פורענות ולפני רצח העם, עוד יכול היה לדבוק בתום לב באמונתו האופטימית בדבר הקדמה ההיסטורית ולהלך כל ימיו בגדולות לגבי טבע האדם ושכלולו המוסרי. אך האם יהא בכוחה של תפישה זו לשבות את לבן של הבריות גם לאחר נפילת האדם?כלום לא נדונה לקרוס תחתיה אל מול האימה והרעה?

ואכן, פרופ' הראל פיש כבר טען, בשעתו, כי 'גרסתו של הראי"ה קוק לציונות ולייעוד היהודי בעת החדשה אינה מספקת לנו כלים להבנת אופיה של השואה הנאצית, שקרתה זמן כה קצר לאחר מותו'. שכן 'אצל הרב קוק מתקבל לפעמים הרושם שאין צורך להתנגד לרע בצורה פעילה מפני שאין לו קיום אמיתי. הוא פשוט צל.'  גם פרופ' יוסף בן שלמה הוסיף ונקשה בכיוון זה: 'מה היה הרב קוק אומר על השמדת היהודים בדורנו? האם היה מוצא 'ניצוץ' חיובי אף בגילוי הקיצוני הזה של הרוע? הרב ידע שיש רע בעולם, הוא הכיר גם את ראשית הנאציזם, אבל לא יכול לדעת לאן זה יוביל. העמדה המטפיסית העקרונית שלו מחייבת אותו לומר שעקרון הטוב פועל גם כאן, שאם לא כן, היה עליו לשנות את כל התורה שלו מיסודה'.

יש מידה רבה של אמת בדברים אלה. אולם ההתפתחות ההיסטורית גילתה בדברי הרב גם פנים אחרים ופוטנציאל אחר. הרי היה זה דווקא הראי"ה קוק אשר הכניס את המושגים של המשבר והנפילה אל תוך הדיון ההיסטוריוסופי האקטואלי. היה זה דווקא הוא אשר דיבר על צמיחת גאולה דיאלקטית וסותרת, ולא עוד על צמיחה אורגנית ורציפה כפי שנצטיירה בחזונם של קודמיו, הרבנים 'מבשרי הציונות'. יתרה מזו, כבר מצאנו כי הראי"ה קוק הגיב כלפי מלחמת העולם הראשונה ברוח כמעט אפוקליפטית. הוא באר את המלחמה הזו בתור חורבנו של עולם ישן לצורך בניינו של עולם משיחי חדש; בתור עקירתה של תרבות השקר לצורך שתילתה של תרבות האמת. והנה, שלושים שנה לאחר מכן קם בנו, הרב צבי יהודה קוק, ומיצה את כל המוטיבים האלה עד תום בבואו ליתן טעם לשואת יהודי אירופה.

האמנם אפשר יהיה להחיל את החוקיות הזו, של חורבן לצורך בניין גם על שאול התחתיות של השואה?אכן, כן! – יאמר הרב צבי יהודה קוק(הבן)- וזאת בתנאי שלא נאמר להצדיק את הדין לפי הקטגוריות המקובלות של החטא ועונשו, של אשמה וכפירה, אלא לפי החוקיות המיוחדת של גלות וגאולה".(...)כלומר, החורבן והייסורים לא יוסברו עוד לפי ההיגיון הסיבתי הקלאסי(מחמת החטא) אלא לפי ההיגיון התכליתי(לשם הגאולה). אם האב העניק פשר למלחמת העולם הראשונה, בתור שבר ועקירה של תרבות הגויים הקלוקלת, בא הבן, והעניק פשר לשואת יהודי אירופה, בתור שבר ועקירה של תרבות ישראל הקלוקלת, תרבות הגלות. השואה היא לדבריו, 'טיפול אלוהי פנימי, עמוק ונסתר, של היטהרות מטומאה זו של הגלות...ניתוח אלוהי אכזרי כדי להעלותם לארץ ישראל בעל כורחם."

תן דעתך: במסגרת מחשבתית זו, רק פירוש משיחי, החלטי ודטרמיניסטי, של מדינת ישראל, יוכל לתת לשואה 'מובן' ו'שחר'. רק הוא יוכל לשבץ אותה בתוך מהלך סיבתי וליתן לה 'טעם' דתי. אמת, האסון היה תהומי, ללא תקדים וללא שיעור, אך גם הגאולה שבוקעת אחריו היא ללא תקדים ולאין קץ.  כעומק הנפילה השטנית כן גודל הישועה המשיחית."(...)רק תשובה מוחלטת, טוטלית, סופית, תוכל לאזן את האבדן והחורבן הדמוני. רק היא שתאפשר להצדיק את הדין על הנרצחים. לפיכך, לפי הבנתי, אין לבאר את סוד הצלחתה של התפישה המשיחית-ציונית ואת כוח המשיכה שנודע לה בחברה הדתית, רק באספקלריה של מלחמת ששת הימים, דהיינו, כיצד נוכל להוסיף ולחיות בעולם כמות שהוא, לאחר שהמן הרשע עשה והצליח, מבלי משיח?

גם העמדה האנטי ציונית-חרדית הקיצונית נתנה לשואה 'פשר' דתי משלה: השואה הייתה בעיניה עונש קיבוצי  על החטא הקיבוצי של ההתעוררות הציונית דוחקת הקץ.  בהתאמה לכך, גם מן העבר השני, בקצות המחנה הציוני-משיחי, היו מי שהציעו 'הסבר' תואם משלהם: כאמור, השואה הייתה בעיניהם עונש קיבוצי על החטא הקיבוצי ההפוך, של הבגידה היהודית המתמשכת בארץ ישראל"

[מתוך:א. רביצקי, "הקץ המגוּלה ומדינת היהודים- משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל", ספריית אופקים/הוצאת עם עובד, תשנ"ג- 1993, עמ' 173-177]