0

0636

4 תגובות   יום רביעי, 3/4/13, 06:40
נורא עצוב להתעורר ולא לראותך. לדעת שהיית עד לפני מס שעות עוד במיטה זו וכרגע אינך. היית יכול לצאת מאותה מיטה רק כי לא היה לך נח ואני.. הייתי יכולה למות בעבור אי הנוחות רק לשם ההיצמדות אלייך והשינה המשותפת. אני מתחילה להבין.. שאני רגישה מדי. אוהבת מדי. וזה לא משנה אתה או אחר. תמיד אוהב יותר. ונמאס לי מזה. נמאס לי שאני אוהבת יותר. ולמה אני בוכה עכשיו כמו מטומטמת במקום לחזור לישון. עצוב לי ב06:40 בבוקר והיום עוד לא התחיל..
דרג את התוכן: