תשובה שלי לשאלה בפורום "רפואה משלימה" לשואלת שאובחנה כסובלת מהליקובקטר עם דימום במעי והומלץ לה טיפול אנטיביוטי. הרופא לא ידע לענות לשאלותיה באשר לגורמי הבעיה, וטען שאין יודעים מהם.
ראי, הרופא הקונבנציונאלי אמר לך את מה שהוא יודע באשר לבעיה, לגורמיה ולדרך הטיפול, וזה באמת מאד עלוב. אבל זאת הרפואה הקונבנציונאלית. לרפואה הזאת יש יתרון גדול בכל הקשור לאיבחון. יש ברפואה הזאת אמצעים משוכללים ומדויקים המאפשרים לרופא לאבחן ולהגדיר את הבעיות במדויק פחות או יותר. הכשל הגדול של הרופא המודרני הוא בכך שהוא כמעט ואינו יודע דבר בכל הקשור לתורת הבריאות, שזה אומר הדרך לשמירה על הבריאות (ממנה ניתן ללמוד גם מהם גורמי המחלות) וריפוי אמיתי, שזה לא קיים כשמטפלים בסימפטומים באמצעות תרופות מזיקות. הגורם המרפא הוא הגוף עצמו, לו יש כוחות ויכולות לתקן נזקים שנגרמו לו (בדומה לריפוי פצעים), ודרך החיים הנכונה היא התנאי לכך שהגוף יוכל לבצע את המשימה. בפועל מה שקורה הוא שהתעלמות מהטיפול בגורמי הבעיה והרעלת הגוף ברעל אנטיביוטי אינם מבטיחים שהבעיה לא תחזור, כפי שקורה במקרים רבים. וכך אנו רואים מקרים רבים שמטופלים שוב ושוב באנטיביוטיקה (כי הבעיה חוזרת), וישנם שמקבלים באופן קבוע טיפול אנטיביוטי בשל כך, כטיפול פרופילקטי. זאת גישה טיפולית גרועה. היא מטפלת בסימפטום, משאירה את גורמי הבעיה (ולכן היא קיימת) ומזיקה לגוף בשל רעילות התרופות.
שיטות כאלה לא יכולות להחליף דרך חיים בריאה. אני בדעה שבריאות יש לבנות בעבודה יום יומית תוך שמירה על כללים פשוטים של תזונה וחיים נכונים יותר. דרך זאת מאפשרת לגוף להיות הרופא של עצמו ולשמור על בריאותו. הטבעונות הנכונה היא הדרך שעוסקת בזאת. המחלות לא נופלות עלינו מהשמים. הן תוצאה של כל הטעוית שאנו עושים כלפי הגוף שלנו, ואין תרופה בעולם, קונבנציונאלית או אלטרנטיבית, שיכולה לכפר על הטעויות האלה ולהשיב לנו את הבריאות. |